פרשנותהאומץ של גרינברג, הדמגוגיה של סמוטריץ'
פרשנות
האומץ של גרינברג, הדמגוגיה של סמוטריץ'
המחקר העיד על המובן מאליו בתקציב המדינה הקרוב. לא רק שהוא לא עושה מספיק לשילוב גברים חרדים בתעסוקה ובהשכלה איכותית, אלא עושה ההפך. הבחירה של גרינברג לפרסם את המחקר, ולכתוב מפורשות את המשמעויות הנגזרות ממנו על מדיניות הממשלה, אינה מובנת מאליה וראויה להערכה
המחקר שפרסם אגף הכלכלנית הראשית אמר את המובן מאליו לכל מי שמכיר את תקציב המדינה הקרוב. לא רק שהתקציב הנוכחי לא עושה מספיק לשילוב גברים חרדים בתעסוקה ובהשכלה איכותית, אלא עושה את ההפך. הוא מקטין את התמריצים של החרדים להשתלב בשוק העבודה, ושל מערכות החינוך החרדיות לשפר את הכלים התעסוקתיים שהן מעניקות לילדים. עם זאת, הבחירה של שירה גרינברג לפרסם את המחקר, ולכתוב באופן מפורש את המשמעויות הנגזרות ממנו על מדיניות הממשלה, אינה מובנת מאליה כלל, ועל כך היא ראויה להערכה.
צריך לומר את האמת, חלק בלתי מבוטל מהאומץ של גרינברג נובע כנראה מכך שהיא בתקופת מילוי מקום ושהיא צפויה לסיים את תפקידה בסוף החודש. למרות זאת, היא הייתה הראשונה במשרד האוצר שהזהירה מההשלכות הכלכליות של ההפיכה המשטרית, וכעת היא היחידה שמביעה באופן פומבי את העמדה המקצועית על החלטות הממשלה שמחבלות במאמץ הלאומי לשילוב החרדים בכלכלה. הנחיית היועץ המשפטי לממשלה מ־2015 קובעת כי בהקשר של כספים קואליציוניים על פקידי אגף תקציבים חובה להיות שומרי סף. אך הפעם שומרת הסף הגיעה דווקא מאגף הכלכלנית הראשית, האגף שנחשב בדרך כלל למנומנם יותר.
תפיסה רווחת בממשלה בכלל ובאוצר בפרט גורסת כי יש להימנע ככל הניתן מהבעה פומבית של אי־הסכמות עם הדרג הפוליטי. גם אם יש היגיון מסוים בגישה זו, יש מקרים שבהם אסור להשלים עמה, ואחד מהם הוא בכל מה שקשור לשילוב חרדים בתעסוקה. הפקידות המקצועית בכל המשרדים הכלכליים לא יכולה להעמיד פנים כאילו הכספים הקואליציוניים הללו הם "מחיר פוליטי סביר". אלו כספים שמסיטים את ספינת הכלכלה הישראלית לכיוון הפוך מזה שהיא צריכה ללכת אליו.
גרינברג פרסמה את המחקר פחות מיומיים אחרי שהתפרסמו היקפי הכספים הקואליציוניים, והמחקר שלה מציף את האכזבות הגדולות ביותר מהתקציב הראשון ששר האוצר בצלאל סמוטריץ' מוביל. עם כניסתו לתפקיד, סמוטריץ' העריך כי בשל קשריו עם החרדים ועולם הערכים המשותף שהוא חולק עמם הוא יוכל לתרום לשילוב חרדים בכלכלה ובתעסוקה בהידברות. אך ככל שחלף הזמן התברר שאין כל בשורה ייחודית בנושא הזה בתקציב, המסמר בארון היו הכספים הקואליציוניים שמקטינים את התמריץ של גברים חרדים לעבוד, ואת התמריץ של מערכות החינוך החרדי להשתפר. סמוטריץ' הוא רטוריקן מעולה, ומציג את הצידוק המוסרי להגדלת התקציבים למוסדות חינוך חרדיים בטענה ש"מדובר בתיקון אפליה ארוכת שנים ועוול ממושך".
אך זו הצגה חלקית באופן מודע, העוול ההיסטורי הממושך הוא אי־הקניית כלים מספיקים לתעסוקה לדור שלם של ילדים. שיפור מערכת החינוך החרדית בדרך המלך יפתור את שתי העוולות יחד. ניתן להגדיל את תקציב הישיבות והכוללים כך שיתמרץ מצוינות, הוראה ותרומה לקהילה במקום להקטין את התמריץ להשתלבות בקרב מי שאין עתידו בעולם התורה. דווקא מול הרטוריקה של סמוטריץ' חשובה מאוד התייצבותה הבלתי מתפשרת של גרינברג והתעקשותה להציג עמדות מקצועיות המשקפות תפיסות כלכליות עדכניות, או על משקל מילותיו של נתניהו: "תהיו גרינברגים".
