פרשנותבמקום להיות שאננים: לנתניהו וסמוטריץ' כדאי להקשיב לאזהרות שמשמיע הנגיד
פרשנות
במקום להיות שאננים: לנתניהו וסמוטריץ' כדאי להקשיב לאזהרות שמשמיע הנגיד
אמיר ירון הפך את הופעותיו על הריבית לערוץ ייעוץ כלכלי לממשלה מול התנהלותה הקלוקלת. מהאיסור על הכנסת פועלים פלסטינים שעלול להזניק את האינפלציה, דרך משיכת הזמן בתקציב הביטחון ועד ההתחמקות משילוב חרדים בשוק העבודה – כדאי לנתניהו וסמוטריץ' להקשיב היטב לאזהרות
הודעות הריבית ומסיבות העיתונאים של נגיד בנק ישראל, הפכו מזמן להיות כאלו שלא עוסקות רק בהנמקת החלטת הריבית האחרונה, אלא מהוות סקירת עומק על מצבה של כלכלת ישראל. ניתן לומר כי הנגיד החליט שאחד מהערוצים המרכזיים דרכם הוא מייעץ לממשלה בנושאים כלכליים, הוא דרך ההופעות הפומביות שלו סביב החלטות הריבית. זו ככל הנראה גם הסיבה שהנגיד החליט כי הופעותיו הפומביות יוכפלו, ומעתה תתקיים מסיבת עיתונאים אחרי כל החלטת ריבית. עצם העובדה שהנגיד הישראלי הוא יועץ כלכלי לממשלה היא ייחודית לישראל ולא מובנת מאליה, אבל באקלים הכאוטי הנוכחי - כאוס ביטחוני, מדיני, כלכלי, ופוליטי – יש לניתוח הכלכלי של בנק ישראל חשיבות רבה, הניתוח מהווה מעין עוגן רחב היקף שמאפשר להסתכל על החוזקות והאתגרים שיש לכלכלת ישראל בימים אלו.
כדאי להתחיל מהצד החיובי, כלכלת ישראל חזקה ומרשימה, למרות המלחמה הקשה. שוק העבודה חוזר לפעילות, מספר המשרות הפנויות נמצא בעלייה, מדדי המניות ישראליות הגיעו לרמה גבוהה מזו של ערב המלחמה. כמו כן אחרי החלטת הריבית השקל התחזק לרמה גבוהה מזו של ערב המלחמה, ההוצאות בכרטיסי האשראי עקפו את רמתם ערב המלחמה, נרשמת התאוששות בהזמנות לשוק המקומי ובסקרי המגמות בעסקים. כל אלו מלמדים, כמו שהנגיד אמר כי "הכלכלה הישראלית מושתתת על יסודות כלכליים חסונים ובריאים המאפשרים איתנות ויציבות. מנועי הצמיחה של המשק, בדגש על תחומי חדשנות וטכנולוגיה, בהם אנו מובילים ברמה עולמית, מסייעים למשק להסתגל למצבים שונים ולהתאושש מתקופות קשות".
החוסן הכלכלי של ישראל משמש לא פעם את שר האוצר סמוטריץ' ורה"מ נתניהו כהוכחה לכך שהמדיניות הכלכלית שלהם סבירה והביקורת על ההחלטות שלהם מוגזמת, אלא שמדובר בטעות כפולה. החוסן הנוכחי של ישראל קשור למאפייני יסוד של המשק, ואת התוצאות של המדיניות הכלכלית המזניחה של הממשלה הנוכחית, נראה רק בעתיד. או במילים אחרות: גם כלכלות חזקות ועוצמתיות צריכות תיחזוק מתמיד, מקבלי ההחלטות צריכים להיות זהירים ועירניים, לאתר ולטפל באתגרים שנמצאים מעבר לפינה, ולברוח ככל שניתן מהשאננות שמאפיינת את הממשלה הנוכחית בסוגיות כלכליות אקוטיות.
כדאי להתחיל עם סוגיית המחסור בעובדי הבנייה. זו אולי הסוגיה שממחישה את השאננות והקיבעון הממשלתי יותר מכל. מאז פרוץ המלחמה, לפני כמעט חמישה חודשים, החליטה הממשלה שלא להכניס את 100 אלף עובדי הבנייה הפלסטינים לישראל, תוך שהיא מוכרת לעצמה ולציבור את השקר של "העובדים הזרים". לפי השקר הזה ניתן להמיר ברגע אחד את כל העובדים הפלסטינים לעובדים סינים, הודים, אוקראינים. כבר בזמן אמת התריעו החוקרים בבנק ישראל כי הניסיון הישראלי מראה שתהליך הבאת עובדים זרים הוא תהליך ארוך שלוקח חודשים רבים. ואכן, חמישה חודשים עברו, ומספר העובדים הזרים החדשים שהובאו לישראל עומד על קצת יותר מאלף, לפי האופטימיים. וגם בינואר – הנתונים האחרונים שזמינים – שיעור אתרי הבנייה הפעילים (באופן מלא או חלקי) עומד על כ־58% בלבד.
ככל שעברו הימים, התברר כי סוגיית המחסור בעובדי הבניין היא רחבה ממה שנדמה. תחילה דיברו על אובדן התוצר בהיקף של מיליארדי שקלים, לאחר מכן רמזו בבנק ישראל בדו"ח היציבות הפיננסית שהדבר עשוי להשפיע על היציבות של חברות בנייה, ועל תיק האשראי של הבנקים. אבל בהחלטת הריבית האחרונה שמה הוועדה המוניטרית זרקור ייחודי על סוגיית המחסור בעובדי הבנייה, וציינה אותה כאחד הסיכונים הגדולים ביותר להאצת האינפלציה. המנגנונים הם פשוטים למדי, היצע הדירות יירד, מה שיעלה את מחירי הדירות לרכישה ולהשכרה, ומחירי השכירות משפיעים בצורה חדה על האינפלציה. בנק ישראל מוסיף ומציין כי גם המפונים הרבים מהצפון והדרום מפעילים לחץ כלפי מעלה על מחירי השכירות.
האירוניה היא כי המשבר בענף הבנייה מתרחש בדיוק כשאזרחי ישראל החלו לראות את האור בקצה המנהרה, בדמות התחלת ירידה במחירי הדיור. הירידה נובעת כמובן מירידה בצד הביקוש בגלל עליית הריבית, אך במידה רבה היתה הגדלה של התחלות הבנייה שפתרה גם את צד ההיצע. כעת רשלנות הממשלה מאיימת להסיג את ההישג החשוב הזה לאחור.
הסיבה הרשמית של הממשלה לאי החזרתם של העובדים הפלסטינים היא ביטחונית, אך אסור לשכוח כי מערכת הביטחון דווקא המליצה להחזיר אותם בתנאים מגבילים, ודווקא הקבינט הכלכלי קיבל החלטה שלא לאפשר להם לשוב. ההחלטה של הקבינט הכלכלי היתה כה חד משמעית עד כדי כך שהפקידים בממשלה כבר לא מנסים למצוא פתרונות ביניים שבוודאי קיימים.
בכיר בפקידות הכלכלית בממשלה אמר כי "אם ראש השב"כ רונן בר אומר שהם יכולים לעבוד בישראל, חשוב שהם יעבדו". אך הכאוס בממשלה גורם לכך שהשרים הכלכליים שיושבים בקבינט הכלכלי הופכים למומחי ביטחון ומזניחים את תחום האחריות שהם אמונים עליו. הדינמיקה הבעייתית הזו, שבה שרים כלכליים מתחילים להיות מומחי ביטחון בעיני עצמם, מלמדת על בעיית עומק שעשויה ללוות את כלכלת ישראל בשנים הקרובות ונרמזה בדברי חברת הדירוג מודי'ס. הנגיד שב וציין זאת בהחלטת הריבית בניסוח הבא: "לממשלה יהיה חוסר פניות להתעסק בסוגיות ליבה כלכליות וחברתיות". הנטייה הטבעית של חברי הממשלה ופקידיה היא להמשיך לדון בנושאי מלחמה, זה תופס את כל סדר היום שלהם. לכן יש חשש רציני שלא יהיה קשב לסוגיות כלכליות יסודיות, או כמו במקרה החמור של משבר עובדי הבנייה בנדל"ן, הלהט הפוליטי להתעסק בנושאי ביטחון ולבלוט תקשורתית יכול לגרום לחברי הממשלה להזניח נושא כמו מחירי הדיור בישראל.
סוגיה נוספת היא סוגיית המדיניות הפיסקלית בכלל ותקציב הביטחון בפרט. הנגיד השתמש באי הוודאות הפיסקלית כנימוק מרכזי להחלטתו להשהות את הורדת הריבית. יש חששות משמעותיים להרחבה הפיסקלית. החשש הראשון נובע מהתלקחות הזירה הצפונית. החשש השני נוגע לכך שהתקציב לא יאושר בכנסת עם כל הצעדים המרסנים שהוצעו בו, חשש שנחלש מעט בימים האחרונים. החשש השלישי קשור להחלטות שיתקבלו על התוספות הנדרשות לתקציב הביטחון. גם בסוגיה זו השאננות נראית כמילת מפתח שמאפיינת את הממשלה הנוכחית, הן בהתנהלות הממשלתית שהתעכבה עוד ועוד עם בניית התקציב המעודכן והן עם הגשתו המאוחרת לכנסת. כמו כן מבחינת תוכן התקציב שכלל גירעון גבוה במיוחד של 6.6%, ולמרות שהממשלה הצליחה להביא מספר צעדים מרסנים, הרי שהצעדים שנבחרו היו הפשוטים ביותר והם עברו רק בקושי רב, ויש ספק רב האם הממשלה הנוכחית מבינה מספיק את החשיבות של שמרנות פיסקלית.
השאננות גם באה לידי ביטוי במה שקשור לתקציב הביטחון. בעוד מי שמסתכל על ממשלה מצפה למוצא פיה בכל הנוגע לתקציב הביטחון, הרי שהממשלה עצמה לוקחת את הזמן, ועדיין לא הכריזה על הרכב הוועדה לבחינת תקציב הביטחון, מה שגורם למי שצופה בממשלה מבחוץ לתהות על יכולות הניהול והתעדוף שלה.
סוגיה אחרונה היא סוגיית שילוב החרדים והערבים בשוק העבודה ובאופן איכותי. סמוטריץ' מקפיד לשלב בנאומיו והצהרותיו לתקשורת כי הוא פועל לבניית תכנית לשילוב חרדים בשוק התעסוקה, אך הפקידים הבכירים לא יודעים בדיוק על מה הוא מדבר. לדבריהם אין שום דבר חדש. ייתכן מאוד שגם בסוגיית שילוב החרדים אנו עדים לטקטיקת השקר העצמי של הממשלה, במקום להכיר בכך שהבעיה היא מחסור בלימודי ליבה ובחינוך מתאים להשתלבות כבר מגיל קטן, הממשלה מעדיפה לשכנע את עצמה שהפתרון נעוץ בהכשרות מקצועיות ספורדיות. גם כאן, טוב עשה הנגיד שאמר באופן מפורש בראיון ל"כלכליסט" אחרי החלטת הריבית כי "בשביל המשך פוטנציאל הצמיחה של המשק יש צורך קריטי להכניס את הגברים בחברה החרדית והנשים בחברה הערבית לשוק העבודה... זה כרוך בהקניית מיומנויות, בלימודי ליבה". מה שמאיים על כלכלת ישראל בטווח הארוך הם שאננות וניסיון לעשות קיצורי דרך ופתרונות פלסטר לבעיות עומק.
