המפוטר רץ לטיקטוק: האם הטרנד של העלאת סרטוני שימוע לרשתות יגיע לישראל?
המפוטר רץ לטיקטוק: האם הטרנד של העלאת סרטוני שימוע לרשתות יגיע לישראל?
גלי הפיטורים בחברות ענק בארה"ב הובילו לטרנד של העלאת סרטוני השימוע לרשתות חברתיות. המפוטרים עושים זאת כדי לזכות באהדה ולהביך את המפטרים. האם התופעה תעשה עלייה? ההערכה היא שחוקי הפרטיות ו"תחושת הקיבוץ" ימתנו אותה
טרנד חדש שסוחף את עולם התעסוקה האמריקאי מאיים להגיע גם לישראל, ובזירה המשפטית כבר מתחילים להיערך ולייעץ.
שנת 2024 החלה בארצות הברית עם גל פיטורי צמצום בחברות ענק. התהליך מתחיל באופן דומה לתופעה שבה חזינו לא פעם בשנת 2023 — הודעה מצד המעסיק על צמצום פעילות, שמלווה בהודעות פיטורים אישיות לעובדים. אלא שהתהליך קיבל כעת טוויסט מפתיע עם תופעה שנהייתה נפוצה בחודשים האחרונים בקרב עובדים בארצות הברית, בשלב זה בעיקר בחברות ההייטק: יש מפוטרים שבוחרים לתעד את הליך הפיטורים מהעבודה בזמן אמת, ולאחר מכן מעלים את הסרטון לרשת החברתית, ובמיוחד לטיקטוק.
המפוטרים, לרוב עובדים צעירים בעלי נוכחות דומיננטית במדיות החברתיות, מפעילים את המצלמה במכשיר הטלפון הנייד שלהם או במחשב האישי בזמן שנציג המעסיק מוסר להם את הבשורה הקשה, תוך כדי מתן ביטוי למתח המלווה את הליך השימוע, לתחושת ההשפלה שלהם כשהם מקבלים הנחיה לא להגיע למשרדים יותר, וגם לחוסר הקשב מצד המעסיק למה שיש להם לומר.
התיעוד מועלה לרשת ומקבל תגובות רבות. גם אם המניע העיקרי לתיעוד ולפרסום הוא קבלת תמיכה, התוצאה הנלווית לפרסום מעמידה את המעסיק במבוכה. מי שהיתה מהראשונות שהחלו עם הטרנד הזה היא עובדת צעירה בארצות הברית בשם בריטני פיץ', שהיתה מנהלת מכירות בחברת טכנולוגיה אמריקאית, והחליטה להעלות בחודש שעבר את סרטון הודעת הפיטורים שלה לטיקטוק. הסרטון הפך לוויראלי וגרף מאות אלפי צפיות. אחריה הגיעו עוד ועוד עובדים.
הניסיון מלמד שטרנדים אמריקאיים מגיעים מהר מאוד לישראל, אך לא כולם משוכנעים שכך יהיה גם הפעם. "אני בספק אם הטרנד הזה יתפוס תאוצה בישראל", מעריכה ד"ר עידית גוטמן, פסיכולוגית קלינית ומרצה מאוניברסיטת תל אביב. "התרבות שלנו היא תרבות קולקטיביסטית, במילים אחרות פה יש תחושה שמכירים אותנו ומדברים עלינו בצורה משמעותית יותר מאשר בארצות הברית, כולל אימא והשכנה. בארצות הברית אתה יכול לעבור למדינה אחרת, להחליף את השם. בישראל אין דבר כזה. כולנו 'קיבוצניקים' באיזושהי רמה. בישראל לא נוטים לכבס כביסה מלוכלכת בחוץ ויש נטייה לפתור דברים בפנים. זה מעוגן בהוויה הישראלית.
2 צפייה בגלריה
ד"ר עידית גוטמן, פסיכולוגית קלינית: "התרבות שלנו היא קולקטיביסטית, כולנו 'קיבוצניקים' באיזושהי רמה. לכן לא נוטים לכבס כביסה מלוכלכת בחוץ"
(צילום: שחר שחר)
"גם הצעירים בישראל משתפים מחייהם באופן מסיבי ברשתות החברתיות, אך השיתוף הוא פחות כזה שמבייש אותך. עם זאת יש לציין כי קיים תהליך עולמי של 'הבושה עוברת צד'. במילים אחרות, אנחנו לא צריכים להיכנע או להרגיש שאנחנו צריכים לשתוק רק כי אמרו לנו שמה שאנחנו אומרים או עושים לא בסדר, שאנחנו לא טובים מספיק. הגישה היא כי אין להיכנע לזה. בישראל הנכונות לחשוף היא שונה מהעולם. ככל שהחברה יותר סגורה, ואנחנו חברה סגורה, העוצמה של מה יגידו היא רבה יותר בשל התחושה של היכרות קרובה. בישראל יש יותר מקום ומשקל לנאמנות לקבוצת הפנים (מי שבמעגל שלנו, ל"ד), וכשהארגון אומר לנו שאנחנו לא בסדר ומדיר אותנו, אנחנו נוטים לקחת את האשמה על עצמנו".
עולה השאלה מה המשמעות החוקית בישראל למהלך דומה. לדברי עו"ד דפנה שמואלביץ, שותפה מייסדת במשרד המתמחה בדיני עבודה ומייצג מעסיקים גדולים, "השיתוף הוא חלק מההוויה הקיומית ותרבות העבודה של הדור הנוכחי. ההבדל הוא בכך שהמחוקק האמריקאי אימץ מדיניות של 'האח הגדול', שלא משאירה מרחב גדול של פרטיות אישית. לעומת זאת החוק בישראל מגן על פרטיות של עובדים, גם כאשר מדובר בעובדים בכירים שמשמשים כנציגים של המעסיק. מבחינה משפטית, כאשר אדם מקליט שיחה שהוא צד לה, ההקלטה לא נחשבת האזנת סתר, והיא מותרת גם אם לא מתריעים עליה מראש. עם זאת, הפרסום במדיה חברתית ללא אישור מכל אחד מהמשתתפים בשיחה — בין שמדובר בעובדים אחרים שהם נציגי המעסיק, עורכי דין או נציגי ארגוני עובדים — מהווה הפרה של חוק הגנת הפרטיות, שאוסר הפצת צילום או הקלטה של אדם ללא רשותו".
2 צפייה בגלריה
עו"ד דפנה שמואלביץ, מומחית בדיני עבודה: החוק בישראל מגן על פרטיות של עובדים, גם כאשר מדובר בעובדים בכירים שמשמשים כנציגים של המעסיק"
(צילום: לירן שחר)
עו"ד שמואלביץ מציינת כי במקרה אחד שהגיע לפסיקה בישראל, "יו"ר ועד עובדים של חברה פרטית מוכרת צילם שיחת שימוע של עובד שנערכה בזום, בה נכח כמייצג שלו. לאחר השימוע פרסם נציג הוועד את סרטון השימוע בפייסבוק של הוועד, בהסכמת העובד, אבל ללא שביקש או קיבל רשות משני נציגי החברה שערכו את השימוע. העובדים המצולמים ללא רשות פנו לפייסבוק וביקשו להסיר את הסרטון, אבל קיבלו תשובה שהעניין בטיפול, ללא שהסרטון הורד. במקביל דרשו מהחברה לפעול כדי להגן על פרטיותם. החברה פנתה לבית הדין לעבודה בבקשה לחייב את הסרת הסרטון, ובית הדין המליץ לוועד להסיר את הפרסום מיידית, הן מעמוד הפייסבוק והן ממדיות אחרות אליהן הועלה על ידו. הסרטון הורד אולם לא ניתן לדעת כמה צופים נחשפו אליו בינתיים".
אז לא ניתן להעלות את שיחת הפיטורים למדיה חברתית בשום צורה?
עו"ד שמואלביץ: "אין מניעה שהעובד יתעד את שיחת הפיטורים לרבות שם המעסיק, אבל עליו לערוך את הפרסום לפני שיעלה אותה לרשת החברתית, כך שלא יישארו סימנים מזהים של אדם כלשהו שנכח בה, ולא נתן הסכמה מפורשת לפרסום. אם נציגי המעסיק שצולמו על ידי חבר הוועד בסרטון שפורסם והגיע לפסיקה היו מגישים תביעה אישית לבית משפט היה נפסק להם פיצוי כספי. בכל מקרה, עובד צריך לזכור שתיעוד כזה נשאר במדיה החברתית, ומעסיקים עתידיים נחשפים אליו. הסיכון במעשה הפגנתי כנגד מעסיק קודם, עלול להדביק לעובד תווית בעייתית, ולצמצם את אפשרויות ההעסקה העתידיות שלו".
עו"ד שמואלביץ מוסיפה כי פרסומים על פיטורים במדיות חברתיות יכולים להועיל אם הם נעשים בצורה מבוקרת, שדומה יותר למודעת שיווק אישית. "יש לא מעט דוגמאות לעובדים שהעלו למדיות פוסטים בהם הם מציינים שפוטרו, מה היכולות שלהם ומה תחום העיסוק שמעניין אותם. ככל שהשיווק היה יצירתי יותר, וכך הם קיבלו הרבה יותר הצעות עבודה, רובן כללו תנאים טובים מאלו שהיו להם קודם".
