חייבים לפתח תוכניות הכשרה המותאמות לאתגרי המלחמה
חייבים לפתח תוכניות הכשרה המותאמות לאתגרי המלחמה
לאקדמיה תפקיד מכריע בפיתוח ידע, חשיבה מדעית, יזמות ומחקר. במשך עשרות שנים, היא סיפקה לסטודנטים תוכניות לימוד עתירות ידע תיאורטי במסלולים מגוונים, ונחלה הישגים כבירים. עד לא מזמן, היה זה קונצנזוס. כיום, לנוכח אתגרי התקופה, לצד התפתחות הטכנולוגיה והנגישות למידע, עולם ההשכלה הגבוהה עובר מהפך.
סטודנטים הבאים בימים אלה בשערי הקמפוס, עשויים בעוד שלושים או ארבעים שנה להיות חתני פרס נובל. אחרים עשויים לפתח תרופה מצילת חיים עבור מיליוני אנשים. אף על פי כן, האקדמיה אינה מותאמת לכל דורשי ההשכלה הגבוהה, לשוק העבודה המתפתח ולנסיבות החיים, בפרט בצל המלחמה.
תנאי הסף לקבלה למוסדות אקדמיים גבוהים, הביקוש גובר וההיצע אינו מתפתח בהתאמה לגידול האוכלוסין. גם המצב הבטחוני והכלכלי בארץ אינו מסייע לכך, ומאלץ את הסטודנטים הצעירים לשרת תקופה ארוכה במילואים, ולעיתים אף לדאוג לפרנסתם במקביל. זאת בזמן שדרכי ההוראה, בחלק נרחב מהפקולטות, כמעט ולא השתנו בעשורים האחרונים ובתוספת האילוצים התקופתיים, הם מונעים מרבים ממבקשי השכלה הגבוהה להגיע לתואר ראשון.
מלחמת 'חרבות ברזל', הדגישה ביתר שאת את העדר היכולת להתאים את הלמידה האקדמית למציאות, בה מאות אלפי סטודנטים משרתים במילואים זו השנה השנייה. רק לאחרונה פורסם כי 40% מהסטודנטים במקצועות ההנדסה, האמורים בעתיד להניע את "הקטר" של הכלכלה הישראלית, נמצאים במילואים.
כך, בעת שהאוניברסיטאות מתקשות לספק מענים מתאימים ללמידה מרחוק עבור משרתי המילואים, גם המל"ג (המועצה להשכלה גבוהה) מוצאת את עצמה חסרת אונים לנוכח האתגרים, ולמרות שאישרה מתווה הקלות והתאמות, היא אינה מתכוונת לאכוף על האקדמיה לבצען בפועל.
השינויים אינם מתרחשים בחלל ריק. כבר לפני המלחמה הסתמנה מגמה עולמית של ארגונים וחברות, להציע יותר משרות ללא תואר אקדמי, בתנאים טובים ובשכר גבוה. כעת, התופעה מקבלת לגיטימציה נוספת בדמות הצורך במציאת פתרונות חלופיים, ומלמדת אותנו על הכוח הטמון בעולם ההכשרות המקצועיות. הכשרות אלו מאפשרות לסטודנטים לרכוש השכלה מקצועית ממוקדת ואיכותית, כולל מודלים גמישים, ליווי אישי והשמה מיידית.
להכשרה מקצועית יתרון נוסף. מחקרים רבים מצביעים על מגמה מתפתחת בה אנשים צפויים שלא להתמיד בתחום עיסוקם לכל אורך שנות הקריירה, ולבצע הסבות מקצועיות. הרצון של העובדים להחליף תחומי עיסוק, להתפתח, לשנות ולגוון הולך וצובר תאוצה. מסגרות ההכשרה המקצועית מבינות שבניגוד לעבר בו לכל עובד היה מקצוע אחד בו עסק כל חייו, כיום אין כמעט מקצוע שיעבדו בו תחת אותן פרדיגמות לאורך זמן רב, והן נערכות לכך. במרבית החברות והארגונים העובדים נדרשים להמשיך להתפתח מקצועית, גם כאשר הם נמצאים באותו התפקיד.
בנסיבות אלו אין פלא כי שוק ההכשרות המקצועיות משגשג, וכתוצאה מכך ניתן למצוא את בוגרי ההכשרה המקצועית הטכנולוגית, מועסקים בתעשיית ההייטק מבלי שלמדו שלוש שנות לימוד אקדמיות וללא תואר הנדסי. דוגמא נוספת לכך הם אותם בוגרים שהשתלבו בשוק הנדל"ן ללא תואר בכלכלה או במנהל עסקים.
היתרון המובהק של השיטה בה כל סטודנט, יכול למעשה ללמוד באופן עצמאי, מכל מקום, בכל עת, בזמן קצר ובעלות יחסית נמוכה, מקדם משמעותית ערכים של שוויון הזדמנויות בעולם העבודה והתעסוקה. זאת מאחר והשיטה נותנת מענה גם לאוכלוסיות יעד נוספות המתקשות להשתלב באקדמיה. לדוגמא, חרדים ללא תעודת בגרות, או תושבי הפריפריה המתקשים להגיע למרכז ועוד.
אין חולק כי המדינה אינה יכולה לוותר על מוסדות אקדמיים, ועל תרומתם החשובה בהכשרת אנשי רפואה, מדענים, אנשי חינוך, משפטנים וכיו"ב, להם נדרשת תוכנית למידה תיאורטית ארוכה ומעמיקה. אולם לצד זאת, חובתה לקדם ולפתח מסגרות של הכשרה מקצועית, המסייעות לצעירים מוכשרים ומלאי מוטיבציה, להתפתח ולהשתלב בשוק העבודה על אף האתגרים הרבים, ובכך לתרום את חלקם החשוב לכלכלת ישראל.
שי פירון הוא שר החינוך לשעבר ונשיא מכללת IPC
