קצב עליית המדד הואט - אז למה הכל עדיין מרגיש יקר?
קצב עליית המדד הואט - אז למה הכל עדיין מרגיש יקר?
הנתונים מראים האטה של האינפלציה הדוהרת, אבל סל הקניות לא נעשה זול יותר. חלק מהפער הזה אפשר להסביר בנקודת המבט שלנו: אנחנו מרגישים את ההתייקרות לא מהשבוע האחרון, אלא מתחילת גל האינפלציה אי שם ב־2021
נתוני האינפלציה שפורסמו בשבוע שעבר גרמו לחיוך רחב בבנק ישראל ובממשלה, ובצדק. הנתונים הראו כי קצב עליית המחירים הואט והיה נמוך בכשני שליש מההערכות המוקדמות. אך אזרחים רבים חשו שהמדד מתעתע ושנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לא תואמים את החויה היומיומית שלהם, הפוגשת התייקרות מחירים בכל מקום ובכל זמן. חלקנו אף חווה תחושת תסכול, לא מספיק שהכל מתייקר ואנו משלמים יותר, אנחנו גם לא יכולים להתלונן, שכן הנתונים לא לצידנו. הפער הזה בין החוויות האישיות שלנו לבין הנתונים הרשמיים קשור לפסיכולוגיה, לפרשנות יתר שאנחנו מעניקים לנתונים, ואולי גם לשגיאות מדידה של הלמ"ס, אך לא נעסוק בהן הפעם.
1. תארו לכם שהילדים מפעילים סרט בקולי קולות. אתם לוקחים את השלט מורידים את הווליום בחדות. אט אט הם חוזרים ומעלים את הווליום, אך הם עושים זאת בהדרגה. אתם לא תבחינו בשינוי, אבל לפתע תשימו לב שאתם לא שומעים את עצמכם.
כאלה אנחנו, אנחנו מבחינים במחירים גבוהים ובמחירים נמוכים, במים קרים ומים חמים, מהירות גבוהה ונמוכה, אך פחות רגישים לשינויים הקטנים. מדד המחירים לצרכן מודד את קצב השינוי. בדיוק בגלל שאנחנו פחות רגישים לקצב השינוי, עבור קובעי המדיניות חשוב שיהיה מדד שעוזר להבחין בעליית המחירים כשהיא רק מתחילה עוד לפני שהיא מורגשת.
אז בתחילת גל האינפלציה, הכלכלנים ואנשי הבנק המרכזי היו רגישים לעליות המחירים יותר מאשר הציבור הרחב, כי השינויים היו זניחים מבחינת רמת המחירים. אך כעת, כשקצב המחירים הואט, ואנחנו מסתכלים על רמת המחירים החדשה, אנחנו לא משווים את החודש לחודש הקודם, אפילו לא את השנה הנוכחית לשנה הקודמת, אלא למחירים המוכרים לנו מלפני גל האינפלציה, ואכן גל האינפלציה הזה הוא כואב משנדמה.
2. הדיווחים ביום חמישי האחרון היו כי עליית מדד המחירים לצרכן בחודש האחרון עמדה על 0.2%. לפי הדיווח בשנה האחרונה נרשמה עליית מחירים של 4.6%. אך בדיווחים לא נכלל דיווח בסיסי יותר, בכמה עלו המחירים מאז שהחל גל האינפלציה הזה.
ניתן להתווכח מתי החל גל האינפלציה, אך אם נסתכל על עליית המחירים מאז שהתקבלה החלטת הריבית הראשונה, אנו מגיעים לעליית מחירים של 6%. אך במבט לאחור, אין ספק שגל האינפלציה התחיל לפני כן, בתחילת 2021. שינוי המגמה ממדדים שליליים המשקפים ירידת מחירים למדדים חיוביים החל בינואר 2021.
הפעם הראשונה שבה הוועדה המוניטרית מתלבטת באופן מפורש האם אנחנו נכנסים לסביבה אינפלציונית היא באפריל 2021, על בסיס המדד של מרץ 2021. אז כלכלני הבנק כתבו "הועדה דנה בשאלה האם עליית המחירים בעת האחרונה היא רק תיקון זמני לרמות המחירים הנמוכות. הוועדה סברה שמוקדם עדיין להכריע".
לכן, נכון לתארך את תחילת גל האינפלציה לפברואר–מרץ 2021, ולבדוק את עליית המחירים מינואר–פברואר 2021, ערב הגל האינפלציוני, ועד היום. ובכן, מאז ינואר 2021 ועד מאי 2023, עלו המחירים ב־10.7% - ואם מתחילים את החישוב מפברואר 2021, 10.4%. במהלך 2021 לא היו תלונות חדות על התייקרות מחירים (התלונות מגיעות באיחור). אבל כיום, אנו חשים שהכל יקר יותר. כי באמת הכל הרבה יותר יקר - 11% יקר יותר, לעומת מה שהיה לפני כ־25 חודשים. קצב עליית המחירים התקרר בחודש האחרון, אבל אנחנו לא חווים את קצב עליית המחירים, אלא את המחיר הגבוה שהאמיר אט אט.
3. כדאי להדגים זאת דרך מדד מחירי המזון. אחת ההפתעות במדד היתה קשורה למחירי המזון: הציפיה היתה שהתייקרות הביצים והחלב והתייקרויות אחרות יתנו את השפעתן על המדד כולו. אך בפועל מדד המזון (ללא ירקות ופירות) לא עלה בכלל בחודש מאי.
ניקח לדוגמה את מחירי העופות: הם מדגימים כיצד ההסתכלות על חודש אחד מפספסת את התמונה שרואים הצרכנים. מחירי העופות בחודש מאי ירדו ב־2.6%, אך ירידה זו מגיעה אחרי שבשנה האחרונה מחירי העוף עלו ב־9.1%, ומתחילת גל האינפלציה מחירי העוף עלו ב־29%. מבחינת בנק ישראל, יש האטה בקצב עליית מחירים, אך מבחינתנו המחירים יקרים ב־30% יותר, כך שההאטה בקצב העליה ואפילו הירידה הנוכחית לא מורגשת.
אגב, תופעה זו מתקיימת בכל קטגורית "בשר עופות ודגים" (שמהווה כ־27% ממדד מחירי המזון). מחיריה ירדו בחודש האחרון ב־1.1%, אך עלו בשנה האחרונה ב־3.8%, עליה נמוכה מהמדד השנתי, ומתחילת גל האינפלציה עלו מחירי הקטגוריה ב־16.1%. אגב, ההסתכלות על הגל כולו מאפשרת להסתכל על מה שקרה למשקאות הקלים בניטרול מס המשקאות: המחיר כיום — במאי 2023 — גבוה ב־15.5% מהמחיר בערב גל האינפלציה.
הדבר קשור גם לפער בין המשקל הציבורי והפסיכולוגי של מחירי מוצרים מסוימים לבין משקלם בפועל בהוצאה שלנו. החלב התייקר ב־5.5%, אך משקלו בסל הצריכה שלנו הוא 0.4% בלבד. אך גם העובדה היא שאנו משווים בין שתי נקודות זמן, לפני גל האינפלציה לבין המחיר הנוכחי, ולא מתעניינים כל כך בקצב עליית המחירים. כשמחברים את שני הדברים יחד, השוואה בין שתי נקודות זמן, והסתכלות על מוצרים מסוימים כמוצרים סמליים שמובילים את עליות המחירים, התמונה אכן קודרת.
עליות המחירים מגיעות אחרי העשור עם האינפלציה הנמוכה ביותר, מה שמחזק התחושות שלנו כצרכנים. חשוב להזכיר שגל האינפלציה הנוכחי מופיע אחרי העשור שבו האינפלציה בישראל היתה הנמוכה ביותר מאז הקמתה. בכל העשור שבין 2010 לבין 2020 עליות המחירים עמדו על 5.4% בלבד, כאשר כמחצית מהעליה נרשמה בשנתיים האחרונות.
המשמעות היא שאחרי שהתרגלנו שהמחירים הם פחות או יותר קבועים, והמחיר היום הוא גם המחיר שיהיה בעוד שנה ובעוד שנתיים, חזרנו לעולם שבו מחירים הם דבר משתנה ודינאמי. השינוי הבסיסי בסביבה שבה אנו חיים תורם משמעותית לאותו כאב שמלווה את עליית המחירים. זו לא רק "עליית מחירים", אלא זו כתיבה מחדש של מושג ה"מחיר", שהופך לדינמי וגמיש. ולכן, כל עליית מחירים מפתיעה אותנו.
4. בתקופה האחרונה מועלות שאלות כבדות על האופן שבו בוצעו מחקרים בכלכלה התנהגותית, אך למרות זאת ניתן להציע כי אנו מרגישים באופן חד יותר את עליות המחירים מאשר את ירידות המחירים. על המדד משפיעות גם ירידות המחירים, אך בתודעה שלנו אנו משקללים בעיקר את עליות המחירים ואת עליות המחירים החדות.
לשם המחשה, כדאי לתת מבט על הסעיף החריג במדד המחירים לצרכן, סעיף ההלבשה וההנעלה: הוא ירד בחודש האחרון ב־0.8%, ובשנה האחרונה ב־8.6%. מתחילת גל האינפלציה ירידת המחירים מצטמצמת מעט ועומדת על 5.2%. אך ספק אם מישהו מאיתנו חווה את ירידת המחירים הזו (צריך גם להזכיר שמשקל ההלבשה וההנעלה במדד הוא נמוך ועומד על כ־3%). ספק אם מישהו הבחין שמחירי כלי המיטה הוזלו ב־15%, וההלבשה העליונה לנשים הוזלה בכ־17%. אך ככל הנראה הבחנו שמחירי הלבשה תחתונה עלו בחדות (לגברים ב־25%, לנשים ב־17.2%).
אגב, בחודש הנוכחי שבו סקטור ההלבשה וההנעלה הוביל את המדד כלפי מטה, הרי שסעיפים מסוימים בתוך "הלבשה והנעלה" רשמו את העליות החדות ביותר בחודש האחרון. כך החזיות ונעלי התעמלות לילדים התייקרו בכ־4.7% רק במאי.
5. המשמעות של כל הדברים האמורים היא שעל מקבלי ההחלטות המבקשים להבין את רחשי ההמון להסתכל על עליות המחירים המצרפיות מתחילת גל האינפלציה, וגם לרדת לסעיפים נקודתיים בתוך המדד ולראות את עליית המחירים בסעיפים ספציפיים.
נכון שלא תמיד יש לכך הצדקה מאקרו־כלכלית - את מי מעניין שבגל האינפלציה הנוכחי מחירי הצביעה והסיוד עלו ב־26%, בזמן שסעיף תחזוקת הדירה הכללי עלה בפחות מ־10%?
אך זו טעות כפולה - לעיון בסעיפי המדד הפרטניים יש יכולת להעלות תרומה להבנת מנגוני האינפלציה, האופנים שבהם היא מתפשטת והמקומות אליהם היא מתרחבת. אך חשוב מכך, עיון כזה מאפשר להבין את התחושות הקשות של האזרחים, שהנתון היבש של מדד המחירים לפעמים כמעט מעליב אותם, ובז לתחושה הבלתי־אמצעית שלהם של התייקרות.
