דעהההגבלות על התיירות הן רכבת הרים ללא מוצא
דעה
ההגבלות על התיירות הן רכבת הרים ללא מוצא
המדינה חייבת לאפשר לאזרחים מחוסנים, שמקפידים על ההנחיות, לטוס ולחזור עם ודאות. הרי אחרי האומיקרון יהיו וריאנטים נוספים, שגם הם יעוררו דאגה. האם לנצח נחיה בתוך האקורדיון המכושף הזה, פתוח-סגור? איומים? אירוע חירום?
התפרצות זן האומיקורן גרמה בהלה בכל העולם. זה אכן תסריט מפחיד – וירוס חדש, שתכונותיו ועמידותו לחיסונים עדיין לא ידועות. כל ממשלות העולם נאלצו להתמודד עם הסיטואציה החדשה ולקבל החלטות מהירות בתנאים של חוסר ודאות. רק ממשלה אחת הטילה מגבלות דרקוניות על אזרחים שנכנסים אליה – ישראל. רק מדינה אחת מכנסת לעתים דחופות מסיבות עיתונאים של "מצב חירום" גם אם כמה ימים אחרי זה מסתבר שזה לא המצב. אבל הנזק כבר נעשה.
זה לא סוד שתעשיית התיירות הישראלית, שספגה בשנה שעברה מכה אנושה, התחילה להראות ניצנים של התאוששות באוגוסט האחרון. למרות גל התחלואה, קיווינו שהממשלה מתנהלת סוף-סוף בענייניות ומחפשת את הדרכים לחיות ולהתנהל לצד הנגיף, תוך שמירה מרבית על בריאות האזרחים. הציבור הפנים והחל לחזור לשגרה. באטיות. עם מעט מאוד גיבוי ממשרד הכלכלה, התיירות, הבריאות ובוודאי האוצר, אך כן זיהינו קו ניהולי שמתחיל להיות ענייני. לצערנו, אותה ענייניות, שלעתים אפיינה את תהליכי קבלת ההחלטות, נעלמה ונגוזה עם גילוי הזן החדש, דווקא כשנזקקנו לה יותר מתמיד.
גם את המובן מאליו צריך להגיד – המדינה צריכה לנקוט צעדים לשמור על בריאות האזרחים, כולל מגבלות שונות. כך פועלים בכל העולם ובצדק. גילויו של וריאנט חדש אכן מדאיג וקורא לבחון מחדש את המדיניות, אבל לא להשליך לפח את ההיגיון. אם יש משהו שהמגפה הזו לימדה אותנו הוא שלא ניתן למנוע לחלוטין הדבקה, במיוחד בזנים שמתפשטים מהר יותר. היעד לא יכול להיות 0 מקרי אומיקרון בישראל. צריך להתרכז במאומתים, להגביר את האכיפה, הפיקוח והבדיקות ולוודא שאנשים מקיימים את ההנחיות. לא לסגור את השמים.
אף אחד לא יקנה כרטיס כשלא ברור למשל בכמה ימי בידוד, אם בכלל, הוא יחויב כשיחזור, או האם המדינה אליה הוא טס תוגדר כאדומה. המדינה חייבת לאפשר לאזרחים מחוסנים, שמקפידים על ההנחיות, לטוס ולחזור עם ודאות. הרי אחרי האומיקרון יהיו וריאנטים נוספים, שגם הם יעוררו דאגה. האם לנצח נחיה בתוך האקורדיון המכושף הזה, פתוח-סגור? איומים? אירוע חירום?
המדיניות הזו היא מכה נוספת לתעשיית התיירות. יהיו שיאמרו שזו בעיה שלנו, שנסתדר אנחנו מול הממשלה. אני רוצה לראות אותם מנסים להתנהל בעצמם מול חברת לואו-קוסט סקנדינבית, ללא מוקד שירות לקוחות, שמכרה להם חופשה וממש לא מתייחסת לחוקי מדינת ישראל כלפי הצרכן הישראלי. בנוסף לכך כל אזהרה של ראש הממשלה שלא לטוס לחו"ל, מוצדקת או לא, גורמת לנו להוציא אלפי עובדים לחל"ת. אלא שבניגוד ל-2020, המדינה לא מסייעת לנו והם נותרים ללא רשת ביטחון.
דינמיקה של מגפה, כפי שלמדנו בשנתיים האחרונות, מורכבת מעליות וירידות. כן, יהיו עוד זנים ואפילו כנראה עוד גלי תחלואה, ואנו בהחלט עשויים למצוא את עצמנו חיים לצד הנגיף עוד שנים רבות. לצד זאת החיסונים וההגבלות האישיות מספקים מענה טוב, שמאפשר לנהל שגרה יחסית סבירה לאורך זמן, כפי שעושות מרבית המדינות בעולם. דווקא במקרים קיצוניים כאלה הממשלה נדרשת ליותר איפוק ושיקול דעת, ופחות שליפה של החלטות קלות, שאת המחיר עליהן עלולים לשלם כולנו. גם הענף וגם הצרכן הישראלי.
זיו רוזן הוא מנכ"ל קבוצת גוליבר
