דעהסדר חברתי חדש לישראל – מבט אל שנת 2024
דעה
סדר חברתי חדש לישראל – מבט אל שנת 2024
אירועי 7 באוקטובר נותנים לנו הזדמנות לחסל קונספציות חברתיות ישנות, לשבור מוסכמות ולייצר סדר חברתי חדש לישראל
7 באוקטובר מסמל לא רק את ההתפכחות מהקונספציות הצבאיות והמדיניות שאחזנו בהן. הוא מייצג שבר עמוק ומטלטל בתפיסות ואמונות אישיות של כל כך הרבה מאזרחי מדינת ישראל.
השבר הזה גם משליך על ארגון החברה והמדינה ביום שאחרי. על הדרך בה חלקים שונים בחברה מבינים את תפקידם ופועלים בה. הוא נותן לנו הזדמנות לחסל קונספציות חברתיות, לשבור מוסכמות ולייצר סדר חברתי חדש לישראל.
ראשית, עלינו להגדיר מחדש סדרי עדיפות. שנים רבות נקרא המגזר החברתי בישראל: "המגזר השלישי" או המגזר ש"אינו למטרות רווח". שתי ההגדרות הללו ממקמות את המגזר החברתי או בתחתית סולם החשיבות, אחרי המגזר הראשון- המגזר הציבורי והמגזר השני- המגזר העסקי, או בהגדרה המבוססת על מה שהוא "לא" – אינו למטרות רווח.
בחודשיים האחרונים החברה האזרחית התגלתה במלוא כוחה ויכולותיה והוכיחה מעל לכל ספק שזהו סוד הקסם של הפלא הזה שנקרא מדינת ישראל. כשהתפרקו החוליות האחרות זו החוליה שלא התפרקה כלל, אלא נלחמה ביתר שאת על החוסן הלאומי של המדינה בשעתה הקשה ביותר.
צריך לזכור, שכל התארגנות אזרחית חיובית וספונטנית ככל שתהיה זקוקה בשלב מסוים למסגרת פעולה ולתשתית, זקוקה לעמותה כדי להמשיך ולפעול במקצועיות ויעילות.
צריך עמותה בשביל לחלץ פצועים באמבולנסים ולזהות קורבנות אסון, צריך עמותה בשביל לארגן את מטה החטופים ולסייע למפונים, צריך עמותה בשביל לטפל בפוסט טראומה, צריך עמותה כדי לעזור לחקלאים, והרשימה עוד ארוכה מאד....
וכנראה שצריך עמותה בכדי למצוא שוב את המחנה המשותף הרחב של כולנו כעם וכמדינה.
על מנת לייצר סדר חברתי חדש על כל אחד מהמגזרים בישראל - הציבורי, העסקי והחברתי - להיות שווה ערך בתרומתו לייסודה של חברה מתוקנת ויציבה.
בכל אולפן טלויזיה דנים בשאלה היכן הממשלה? האם בגלל שהחברה האזרחית עובדת בצורה טובה כל כך היא משחררת את הממשלה מאחריות ובעצם זו הסיבה שהממשלה לא מתפקדת?
התארגנויות כמו אחים לנשק, לב אחד והשומר החדש נשענים על תשתית חברתית מבוססת פילנתרופיה שהוקמה לפני המלחמה, ובשל היכולות שלה והאנשים הפעילים בה הפכה בן רגע למתכללת בהיקפים לאומיים. חסרונה של המדינה הוא אינו בהכרח בהנעת מתנדבים או בהגשת טיפול נקודתי, זהו חוזקו של הסקטור החברתי, וההתמחות שלו. אין צורך שהמדינה תגיש סיוע בפוסט טראומה במקום נט"ל, ער"ן או הקואליציה לטראומה. מקומה של המדינה וחסרונה הוא בתכלול המאמצים ומימון משמעותי של הארגונים המצטיינים בשטח. ובהקשר הזה תפקידה של הפילנתרופיה פעמים רבות הוא לקחת את הסיכון, להתנסות, לשמור על גמישות. כל אותן פעולות שלמדינה ולממשלה קשה יותר ליישם.
במצב אופטימלי כל אחד מהסקטורים יפעל על מנת למכסם את הערך היחסי שלו.
מכאן, שינוי תפיסתי הוא הכרחי על מנת להפוך את המגזר החברתי והחברה האזרחית הפועלת בו לצלע שווה במשולש החוסן של מדינת ישראל. שינוי זה מבוסס על שלושה שינויים מרכזיים:
1. בראש ובראשונה שינוי המדיניות המפלה ארגונים חברתיים – בין כמה נושאים שזקוקים בדחיפות לשינוי חקיקה:
• מתן אפשרות לזיכוי במע"מ, לפחות בכל הקשור לרכוש קבוע ובניה.
• ביטול מס שכר בסך 8% אותו משלמים אך ורק ארגונים חברתיים
• הסרת מגבלה ביכולת גיוס המשאבים, בשל תקרת זיכוי שעומדת על 10 מיליון שקלים בשנה בלבד, בשונה מכל המדינות המערביות שלהן אין תקרה כלל אלא רק הגבלה באחוזים מהכנסה חייבת.
• הסדרה של התקשרויות עם הממשלה שתאפשר תזרים הגיוני יותר גם בשנים ללא תקציב.
2. מעבר לפילנתרופיה אסטרטגית, לאורך שנים ובהיקפים משמעותיים. ארגונים זקוקים לתמיכה הפילנתרופית על מנת שיוכלו לתכנן לטווח ארוך, להעז לצאת מהקופסא, להטמיע חדשנות ולהגיע להיקפי פעילות משמעותיים. כדי לעשות זאת, התורמים צריכים לנהל את המשאבים שלהם באופן דומה לניהול כספי ההשקעה שלהם. פילנתרופיה יזמית, שנעזרת בכלים תשתיתיים כמו קרן שיתוף תורמים היא התשתית שתאפשר לתורמים לנתב את כספם בתבונה ולאורך שנים.
3. השקעה בכוח האדם של הארגונים החברתיים. העובדים בארגונים אלה - מרמת מנכ"ל ועד לעובדים בשטח - הם אלו שמביאים להצלחתו של הארגון. עובדים אלה זקוקים להשקעה ולאופק מקצועי. אסור להניח שמי שעובד.ת במגזר החברתי מסתפק בכך שזו עבודה עם משמעות. עובדים אלה רוצים גם להתפתח מקצועית וגם להיות מתוגמלים כראוי.
זהו. הקונספציה השתנתה, ואני מקווה שהחשיבות של מעורבות חברתית, סולידריות אזרחית ותרומה של כסף וזמן לא ייעלמו ביום שאחרי המלחמה, כי בלעדיהם לא תהיה לנו תקומה לעולם!
מאיה נתן היא מנכ"לית קשת - קרן שיתוף תורמים, חברה לתועלת הציבור, שייסדה בישראל מנגנון פיננסי ראשון מסוגו לניהול כספי פילנתרופיה
