דעהקריאת השכמה: לא יתכן שמחאת הדרוזים לא תשמע
דעה
קריאת השכמה: לא יתכן שמחאת הדרוזים לא תשמע
ממשלת ישראל מוכנה לוותר על בני העדה הדרוזית, ממש כשם שהיא מוכנה לוותר על טובי בניה: טייסים, אנשי יחידות המ"מ, ההייטקיסטים ודומיהם - לטובת מי שהשתמטותם אומנותם. לא יתכן שהדרוזים ימחו לבד, שקול הנושאים בנטל לא יישמע - כל ישראלי הגון חייב להצטרף למחאה
בשבת בבוקר, אחרי ששמעתי את מהדורת החדשות שבה דיווחו על מחאתה של העדה הדרוזית, התקשרתי לחבר דרוזי, צנחן ואלוף משנה במילואים, לשאול לשלומו. הרבה ישראלים חייבים לאיש הזה את חייהם. גיבור ששני צל"שים מעטרים את חזהו ושלושת בניו משרתים ביחידות עלית קרביות. איש שנאמנותו למדינת ישראל ולערכיה זורמת בעורקיו. אשתו מורה לאזרחות בבית ספר תיכון ומחנכת לאזרחות טובה במדינת ישראל, מדינה יהודית ודמוקרטית - ממש כמו בספרי הלימוד, וצריכה להתמודד עם שאלות קשות בעידן בו ישראל הולכת ומתרחקת מערכיה כמדינה דמוקרטית ומעמידה את ישראליותם של בני העדה הדרוזית וזכותם לשוויון בסימן שאלה.
חברי השיב לי במילה אחת, שלומו "חרא". הבנתי אותו, ומה ששמעתי מפיו קרע את ליבי. אני כותב דברים אלה כדי שאוכל להישיר מבט אליו ואל בני משפחתו, בפעם הבאה שניפגש.
אני מזדהה עם טענות רבות של בני העדה הדרוזית, אך זה לא העיקר. העיקר הוא שהבעיות שהם מתקוממים בעטיין אינן הבעיות שלהם בלבד. אלה הן הבעיות של מדינת ישראל. של כולנו. מי שרוצה להתעמק ולנסות להבין את שלל העניינים שעל הפרק, מוזמן לקרוא את דבריו של תא"ל (במיל') אמל אסעד שהתפרסמו ב-26 ביוני באתר N12. גם מי שאינו מסכים לכל טענה וטענה, לא יכול להטיל ספק באותנטיות של תחושת הפגיעה, שלא לומר הבגידה בברית, שחשים אחינו הדרוזים.
תקצר היריעה מלספר על זכויות העדה הדרוזית ועל תרומתה לביטחון ישראל. ראשית הברית בינואר 1948, בעיצומה של מלחמת העצמאות וכבר באוקטובר 1948 נלחמו פלוגה דרוזית ופלוגה צ'רקסית ב"מבצע חירם" שבו נכבשו שטחים משמעותיים בגליל. מאז ועד היום ברית הדמים שרירה וקיימת. אחוז הנופלים מבין בני העדה הדרוזית במלחמות ישראל הוא הגבוה ביותר. אחוז המתגייסים מבני העדה הדרוזית לכוחות הביטחון בכלל וליחידות הלוחמות בפרט הוא הגדול ביותר. הדברים ברורים וידועים. יפה להזכיר בדברנו על אחינו הדרוזים את מילותיו של חיים גורי בשירו הרעות "אהבה מקודשת בדם".
ממשלת ישראל הנוכחית מעצימה ומביאה לשיאים חדשים את הפגיעה באותם ישראלים התורמים ונושאים בנטל, תוך שהיא מעודדת בצורה חסרת תקדים, פרזיטיות, השתמטות, לאומנות וגזענות. תנו לי דוגמא לקבוצה שתרומתה לחברה בישראל ובמיוחד לביטחון המדינה אינה מוטלת בספק, כמו העדה הדרוזית.
ממשלת ישראל מעוררת ריב ומדון, קורעת את החברה ומקימה איש על אחיו. בימים הקשים האלה כבודם של רבים מהטובים בינינו היה למרמס והשוויון בין האזרחים – נשמת אפה של הדמוקרטיה – כבר אינו מובן מאליו. עתה, נראה כי גם העדה הדרוזית נקרעת מאיתנו, ובניה הנאמנים אינם חשים שווים במדינתם.
ממשלת ישראל מוכנה, כך נראה, לוותר על בני העדה הדרוזית, ממש כשם שהיא מוכנה לוותר על טובי בניה, טייסים, אנשי יחידות המ"מ, ההייטקיסטים ודומיהם, לטובת מי שהשתמטותם אומנותם.
אנו שומעים את זעקתם של הדרוזים ושותקים. התנכרות לזעקה זו כפיות טובה. התעלמות מקריאתם היא פגיעה בכבוד כולנו, כי כבודם – כבודנו. אם הדרוזים אינם זוכים בשוויון, גם אנחנו שווים פחות.
לא יתכן שהדרוזים ימחו לבד. לא ייתכן שקולם של כל אזרחי ישראל, ובמיוחד של אלה הנושאים בנטל לא יישמע. גם הפעם התשובה לשאלה למי מכוונת קריאת ההשכמה - הקריאה מכוונת אליך. לישראלי ששירת בצבא ושכל את רעיו, לישראלי שעובד ומשלם את מיסיו, לישראלי שגורלה ודמותה של מדינת ישראל יקרים לו. כל ישראלי הגון חייב להצטרף לדרישת הדרוזים לשוויון ולכבוד.
אריה מינטקביץ כיהן כיועץ המשפטי של משרד האוצר, כיו"ר רשות ניירות ערך וכיו"ר בנק דיסקונט
