אלפי כלבים חדרו לישראל מעזה, ומאיימים על חיות המשק והתושבים: "תוקפים מכל הבא ליד"
אלפי כלבים חדרו לישראל מעזה, ומאיימים על חיות המשק והתושבים: "תוקפים מכל הבא ליד"
גדר הגבול שנפרצה ב-7 באוקטובר טרם נסגרה לחלוטין, מה שמאפשר לכלבים לא מבויתים להיכנס לקיבוצי העוטף. הם פוגעים בחיות בר ומשק ומסכנים את התושבים בתקיפות ומחלות. לפי הערכות, עד כה הצליחו לחדור כ-5,000 כלבים, והרשויות עומדות מול התופעה בחוסר אונים. בינתיים מזהירים בעוטף: "מסתובבים כאן ילדים, אנחנו פוחדים שזה יוביל לאסון"
ביום רביעי התעוררו אנשי המשק של קיבוץ מפלסים למראה שכבר הפך רגיל: גופת עגלה על אדמת רפת החלב. בלילה חדרו כלבים לא מבויתים למושב, טרפו את העגלה והמשיכו לדרכם. כך הם עושים כמעט מדי יום מאז נפרצה הגדר בין יישובי העוטף לבין עזה. לא מדובר בכלב בודד, אלא בלהקות של אלפים רבים של כלבים שחודרים לשטח ישראל, פוגעים בחיות בר ומשק ביישובים הסמוכים ומסכנים את התושבים בתקיפה ובמחלות. הם כבר תוקפים חיילים ותושבים, כשהרשויות עומדות חסרות אונים מול התופעה הנרחבת. לפי ההערכות במשרד החקלאות, עד כה הצליחו לחדור לשטח ישראל כ-5,000 כלבים - והיד עוד נטויה.
גדר הגבול בין ישראל לעזה נפרצה ב-7 באוקטובר בחלקה, בעוד שחלקים גדולים נותרו פתוחים עד היום שכן הם משמשים מעבר לחיילים הפועלים ברצועה. יחד עם החיילים, נכנסים בנוחות לשטח ישראל גם אורחים לא קרואים; כלבים, אשר ברובם אינם כלבי בית שאיבדו את דרכם ונמלטו מזירת אסון, אלא כלבים שאינם מבויתים ומחפשים מזון באזור. רועי רשף, חבר צוות החירום היישובי של קיבוץ מפלסים, סיפר לכלכליסט: "הגיעו לכאן כמויות של חיילים. זה אומר כמויות של מזון. זה הביא לכאן להקות של אלפי כלבים. הקיבוצים עצמם ריקים אז הם מרשים לעצמם להגדיר את האזור כטריטוריה. הם בלי קולרים ולא שייכים לאיש, לא מחוסנים ואנחנו לא יודעים את המצב הבריאותי שלהם. בגלל שהם כלבי פרא, הם מחפשים לצוד. ברפת זה קל: יש פרות סגורות ונגישות. הם יכולים לצוד אותן וזה מה שהם עושים. הבוקר נאכלה עוד עגלה, היא כבר השמינית בתוך פחות משבועיים. מלבד כאב הלב על העגלות, זה נזק כלכלי גדול לקיבוצים".
רשף מסביר כי הסכנה לא מסתכמת רק בנזק לרפת, אלא גם בסיכון לתושבים: "אני לא יכול להסתובב עם הכלב שלי מחוץ לבית בלילה. בשבת מסתובבים כאן ילדים. אנחנו פוחדים שזה יוביל לאסון". במפלסים פנו למועצה המקומית, שהסבירה שהציוד שלה מסתכם בכחמש מלכודות הנמצאות בשימוש, וכי היא סובלת ממחסור בכוח אדם אל מול בעיית ענק שאיש לא ציפה לה.
אתמול, הגיע לאזור צוות מיחידת הפיצו"ח (יחידה מרכזית לאכיפה וחקירות) של משרד החקלאות. "הם הסתובבו כאן שעה, לא ראו את הכלבים והלכו", אומר רשף. "אמרו שהם יחזרו בשבוע הבא והבוקר בינתיים עוד עגלה נהרגה. לשבוע הזה יכול להיות מחיר כבד, זאת פצצה מתקתקת. אמרנו להם לבוא בלילה, זה הזמן שבו הכלבים מסתובבים, אבל הם לא עובדים בשעות הלילה. מתייחסים לזה כאילו שאנחנו לא במצב חירום. יש כאן קטסטרופה. צאו מהנונשלנטיות. אם אין אנשים אז תביאו וטרינרים ממקומות אחרים בארץ. צריך להיות כאן מאמץ קולקטיבי. הגישה של 'תמתינו' היא מסוכנת".
"תושבים יוצאים עם מקל מהבית למקרה שיותקפו"
כלל הרשויות מזהירות מפני התרחבות התופעה ומודעות לכך שהטיפול בה לוקה בחסר ושהתושבים עלולים לשלם מחיר כבד, שעה שכל קיבוצי העוטף כבר סובלים ממנה. במשרד החקלאות הקצו 1.2 מיליארד שקל לאשכול נגב מערבי כדי לטפל בכך (הכסף טרם עבר לרשות אך ישולם לה גם בדיעבד), אך תקציבים הם טיפה בים לעומת המחסור בכוח אדם, ציוד ואפילו היערכות רגולטורית לטיפול בכמויות הענק של הכלבים המשוטטים.
אורי פינטו, מנכ"ל אשכול נגב מערבי, אומר כי "לא מדובר במקרים בודדים אלא במצב יומיומי של תקיפות חיות משק. תושבים מרגישים מאוימים ויוצאים עם מקל מהבית כדי להסתובב, למקרה שיותקפו. נדרשנו לייצר כוח אדם שמתעסק רק בזה. אנחנו לוכדים עשרות כלבים ביום. את חלקם אנחנו ממיתים, ואלו שאנחנו מזהים שהם ברי אימוץ – אנחנו מעבירים לעמותות. זאת בעיה בקנה מידה לאומי. אנחנו מתוסכלים מהיכולת שלנו לספק פתרונות במצב הנוכחי. זה מחייב יצירה של מנגנונים חדשים. עוד כוחות של יחידות הפיצו"ח של משרד החקלאות בשטח ושינוי של נוהל ימי ההסגר - אנחנו במצוקה של תאי הסגר, אפשר להפחית את ימי השהייה של הכלבים בהם. בנוסף משרד החקלאות צריך לייצר מדיניות רחבה והמונית יותר של טיפול בתופעה".
גם במשרד החקלאות מודאגים מהתרחבות הבעיה. נכון להיום, המשרד מוסמך לטפל בצער בעלי חיים ומחלות בעלי חיים, והטיפול בכלבים משוטטים מוטל על הרשות המקומית – בהנחיית השירותים הווטרינריים. יחידת הפיצו"ח ורופאים וטרינרים של המשרד מסתובבים בשטח, אך אין די בכך. "התופעה הרבה יותר נרחבת ממה שחשבנו", אמר ד"ר תמיר גשן, מנהל השירותים הווטרינריים במשרד החקלאות. "בסוף נובמבר דיברו על 500 כלבים והיום אנחנו מעריכים שיש כ-5,000. אלו כלבים שלא עברו ביות והרגלה לבני אדם כשהיו גורים. הם הופכים ללהקות של עשרות כלבי פרא שתוקפים מכל הבא ליד; הם מגיעים לתוך היישובים, טורפים חתולים, טורפים בעלי חיים בפינות חי ועגלים קטנים ברפתות. הם גורמים לנזקים למארג האקולוגי על ידי טריפת עופרים, צבאים ובעלי חיים אחרים. אני לא יודע מתי ואיך הנזקים האלו ישוקמו".
ההנחיה של משרד החקלאות היא להמית כלבים לא מבויתים להם "אין עתיד", ולהעביר לכלביה כלבים שניתן ללכוד ומגלים סימני ביות. בשל הקושי לטפל בלהקות הענק בשטח וללכוד אותן ביעילות, במשרד החקלאות בודקים אפשרות של שימוש ברעל בו משתמשים באוסטרליה. יכולות להיות לכך השלכות שליליות נוספות: גם תנים ושועלים יכולים לאכול את הרעל ולהיפגע.
"זה מצב מסוכן", אומר גשן. "אלו כלבים שיכולים להיכנס לישראל כשהם חולים במחלות כמו כלבת או אחרות שגם הן יכולות לעבור לבני אדם. מדובר על תופעה בהיקף שאין לה מענה פרקטי. בינתיים הכלבים האלו גם מתחילים להתרבות כאן. יש להם מקורות מזון, הם מוצאים מקומות מסתור ומתרבים. יש עכשיו בישראל עוד אלפי כלבים, כשהכלביות שלנו כבר מלאות בכלבים מאזור הפזורה הבדואית, בעיקר כנענים, שאין להם דורש. לחשוב שאם נכניס אותם לכלביה אז מישהו יאמץ אותם, זאת הדחקה של המציאות. אין מנוס מפני המתה של רובם".
גשן מספר שעובדים רבים לא מוכנים לבצע את משימות ההמתה בשטח. "זאת עבודה נוראית, אבל צריך להסתכל על החלופה - אין כזו. גם אם נלכוד את הכלבים האלו הם לא יהיו ברי אימוץ. אם לא נלכוד אותם, הם יסכנו את בריאות הציבור ואת המערכת האקולוגית. במרבית המקרים אין פתרון אחר".
