מהוועד האולימפי ועד נטפליקס: התנגדות מקיר לקיר לחוק השידורים של קרעי
מהוועד האולימפי ועד נטפליקס: התנגדות מקיר לקיר לחוק השידורים של קרעי
תזכיר חוק השידורים שמקדם שר התקשורת שלמה קרעי הציף ביקורת רבה, שבראשה פגיעה בחופש העיתונות. עם פקיעת המועד האחרון להתנגדויות הכדור חוזר כעת לקרעי, שנחוש להעביר את החוק שהוא רואה כרפורמת הדגל שלו
הלילה יהיה המועד האחרון להגשת העמדות לתזכיר החוק, שמעורר סערה בשוק. החוק של קרעי מציע שינוי יסודי במניעים הכלכליים של גופי השידור בישראל ובאופן הפיקוח של הממשלה על השידורים, תוך חשש מהשתלטות של הדרג הפוליטי על שוק השידורים ומיכולת להוביל גופי שידור לקריסה כלכלית בהתאם להחלטות של גופים פוליטיים. הערוצים המסחריים, תאגיד השידור הציבורי, המכון הישראלי לדמוקרטיה והוועד האולימפי - לכל גוף החשש שלו מהחוק של קרעי.
אין חולק בשוק התקשורת על הצורך לבצע רפורמה בשוק השידורים, ובמיוחד ברגולציה שחלה עליו, כדי להתאים אותו לעת הנוכחית בה הדומיננטיות עברה לשידורים מבוססי אינטרנט. חלק מהצעדים ברפורמה של קרעי - כמו איחוד הרגולטורים והעברת פלטפורמת עידן+ לאפליקציה - נדרשים. אלא שקרעי לקח את הרפורמה שהמתינה במשרד התקשורת עוד לפני כניסתו לתפקיד והוסיף עליה סעיפים שיש בהם כדי להכפיף את שוק השידורים והחדשות המקומי לגחמות הממשלה.
עיקר תזכיר החוק של קרעי מבוסס על הצעת חוק שהגיש שר התקשורת לשעבר יועז הנדל באוגוסט 2022, אך הוא מכיל כמה סעיפים נוספים שהופכים את סכנת השתלטות הפוליטיקה על השידורים לחמורה בהרבה. על פי חוות דעת שהגישו ד"ר תהילה שוורץ־אלטשולר מהמכון הישראלי לדמוקרטיה ועמותת הצלחה, כ־75% מסעיפי החוק של קרעי חופפים לאלו של הנדל.
לחוק של הנדל קדמה ועדת פולקמן, בראשות חה"כ לשעבר רועי פולקמן, שנוסדה כשנתיים לפני כן במטרה לגבש המלצות לעדכון הרגולציה בתחום השידורים בישראל. לוועדת פולקמן קדמו שלוש ועדות ציבוריות נוספות שהמשרד הקים ב־15 השנים האחרונות, אך המלצות אף אחת מהן לא גובשה לחוק.
למרות זאת השינויים בחוק שמציע קרעי, כך לפי חוות הדעת, לא בוצעו לאחר עבודה מקצועית מקיפה: "הרעיונות הנוספים שמכיל התזכיר אינם מהווים שיקוף של המלצה של ועדה מקצועית כלשהי שהוקמה אי פעם בתחום. דווקא בשל כך מוטלת חובת ההוכחה על מנסחי התזכיר להבהיר את הצדקות המהלך במידה רבה יותר".
יש לציין כי נכון להיום הטלוויזיה היא מקור המדיה המרכזי בישראל. על פי סקר של הלמ"ס שפורסם בשבוע שעבר, כ־47% מהציבור ציינו את הטלוויזיה כמקור מרכזי לצריכת אקטואליה, שיעור גבוה מכל פלטפורמה אחרת.
החשש שעולה מחוות הדעת הוא שהשינויים החדשים של קרעי יובילו לפוליטיזציה של שוק השידורים באמצעות הסעיפים הבאים: "המגמה הבולטת בתזכיר היא פוליטיזציה של הפיקוח על השידורים, המתבטאת, כפי שנפרט להן, בארבעה הקשרים: קירוב המינויים ברשות הפיקוח על השידורים לדרג הפוליטי, שליטה על תחום המידרוג והמדידה, הסדרי הביניים והמעבר, וביטול ההפרדה התאגידית בין חדשות לבין בעלי ההון".
גם הוועד האולימפי הגיש התנגדות לחוק של קרעי, שמתפרסמת לראשונה ב"כלכליסט". על פי הוועד האולימפי, ההצעה של קרעי עלולה להוביל למצב שחלק מענפי הספורט האולימפי לא ישודרו בשל ביטול מפרט חובות השידור של HOT ו־yes בנוגע לענפי הספורט האולימפי.
לטענת הוועד האולימפי, ביטול החובה עלול לפגוע בענפי ספורט רבים: "שידור ענפים אולימפיים רק בעת האולימפיאדה, אחת לארבע שנים, בלי לשדרם באופן שוטף, משמעותו פגיעה משמעותית במוטיבציה של בני נוער לקבל השראה מספורטאים מצטיינים ולהתאמן להישגים בענפי ספורט אלו. הספורט האולימפי הוא אחד מקטרי המצוינות המובהקים של החברה הישראלית כיום. בשנים האחרונות אנו רואים כי הספורט האולימפי הישראלי זוכה לעדנה, צומח בקצב מהיר והנציגים הישראלים מגיעים להישגים וזוכים במדליות בתחרויות השונות. זאת ועוד, לא ניתן להפריז במשמעות של שידור תחרויות אלה בעבור הספורטאים עצמם, כאשר ישנם לא מעט ספורטאים אולימפיים שנסמכים על חסויות מגופים מסחריים שונים, התלויים באופן מהותי באפשרות להתחרות בערוצי הספורט הפתוחים לשם שימור החסויות".
אחד הגופים שהפגיעה בהם היא המשמעותית ביותר הוא תאגיד השידור הציבורי כאן, שגם הביע התנגדות חריפה מאוד לחוק של קרעי. במכתב ששלחו מהתאגיד השבוע למשרד התקשורת, באמצעות היועצת המשפטית מרסיה צוגמן, נטען: "מדובר למעשה בהחלת שליטה ממשלתית על מרבית גופי התקשורת במדינה, העשויה להוביל לפגיעה חמורה בחופש העיתונות אשר מטיבו כולל, בין היתר, את האפשרות לבקר באופן אפקטיבי וחופשי את השלטון". בתאגיד חוששים שהגוף החדש שיפקח על שוק השידורים במינוי פוליטיקאים יוביל להשתלטות פוליטית והתערבות בתכנים.
בתאגיד השידור מתנגדים גם להחלטה של קרעי לאפשר לספק את תוכני השידור של התאגיד ואת שירותי הארכיון בחינם ליתר הערוצים המסחריים, תוך פגיעה בהכנסותיו. על פי הדוחות הכספיים של תאגיד השידור משנת 2021, מתוך תקציב של 753 מיליון שקל כ־14 מיליון שקל הגיעו ממכירת תוכני התאגיד ושידורי הארכיון.
המכון הישראלי לעיתונות, בראשות שופטת העליון לשעבר דליה דורנר, הביע התנגדות גם הוא: "מועצת הרשות שמוצע להקים תיבחר כולה – באופן ישיר (ברובה) או עקיף (במיעוטה) – על ידי שרים בממשלה. בהכפפת התקשורת המשודרת כולה לממשלה יש סכנה חמורה, אפשר לומר בוודאות מוחלטת, לחופש הביטוי והעיתונות", כמו כן טענו שההחלטה "מעוררת קשיים של ממש מבחינת משמעותה לחופש הביטוי והעיתונות, שכן הביזור הקיים הוא בעל ערך לשמירה על חופש הביטוי".
אפילו נטפליקס פרסמה התנגדות. לדידה, החקיקה שמחייבת גם אותה להשקיע ביצירה הישראלית דווקא "תקשה על השקעות בישראל ותהפוך אותן לפחות מושכות, תפגע ביצירתיות, תעלה מחירים ותפגע במבחר המוצע לצרכנים".
איגוד המפיקים וארגון אקט (איגוד העובדים בקולנוע ובטלוויזיה בישראל) הביעו התנגדויות נפרדות לחוק של קרעי. החשש המרכזי של שני הגופים הוא הפגיעה ביצירה הישראלית ובתוכן המקומי. כיום גופי השידור - רשת, קשת, HOT ו־yes - מחויבים בהעברת חלק מהכנסותיהם לטובת הפקות מקור ויצירה ישראלית. בניגוד להן, ספקיות התוכן על גבי האינטרנט (סלקום ופרטנר TV, נטפליקס, דיסני+) פטורות מתשלומים אלה.
החוק של קרעי מחיל את חובת ההשקעות בהפקות מקור על כל גופי השידור, אך מצמצם את אחוז ההשקעה מההכנסות ומציב רף כניסה של 300 מיליון שקל. בעוד בתזכיר החוק ובמשרד התקשורת טוענים שהחוק לא יפגע בכספים שיושקעו בהפקות מקור (395 מיליון שקל ב־2019), על פי החישוב של איגוד המפיקים, החוק החדש יוביל לאובדן השקעות בשוק המקומי של כ־75%, כך שיעמדו על 140 מיליון שקל.
בארגון אקט טוענים שהחוק החדש מוביל לפגיעה משמעותית בזכויות העובדים הישראלים בתחום הטלוויזיה. למשל החוק מציע הפחתה של שיעור העובדים הישראלים בהפקות ישראליות מ־75% ל־50% וביטול החובה ללוח שידורים שכולל לפחות 40% הפקות מקומיות.
הערוצים המסחריים 12 ו־13 הגישו התנגדות משותפת לחוק השידורים, בין היתר בטענה שהחוק החדש למעשה מבטל מהלכים שהושקעו בהם עשרות מיליוני שקלים בשנים האחרונות, כמו ביטול ההפרדה בין חברת החדשות למחלקה המסחרית. הערוצים הביעו חשש גם מכך שמועצת הרגולציה החדשה שתקום תהיה כפופה לדרג הפוליטי: "לפי התזכיר, שרים וגורמי ממשלה ימנו מועצת תוכן הכפופה לשר ופועלת כיחידה ממשלתית - זהו מתכון להיעלמותו של שוק הדעות ולצלילתו לתהום של חופש הביטוי בישראל".
