הפרשי כושר השתכרות בין בני זוג לעת גירושין – מגמות חדשות
הפרשי כושר השתכרות בין בני זוג לעת גירושין – מגמות חדשות
שינויים בפסיקות בתי המשפט, בנוגע לאיזון בפערי כושר ההשתכרות לעת איזון משאבים וגירושין
בית המשפט העליון קבע, כי נכסי קריירה הם ברי איזון בעת חלוקת רכושם של בני זוג לעת גירושין. עוד נקבע באשר ל"נכסי הקריירה", כי מדובר בכושרו של האדם להשתכר, קרי: בשיפור הכושר להשתכר במהלך הנישואין. כושר זה מורכב, על דרך הכלל, פרט לכישוריו של האדם, גם מיסודות נוספים ובעיקר השכלה, ניסיון ומוניטין שנרכשו לאורך תקופת הקשר הזוגי.
בתיקון משנת 2008 לחוק יחסי ממון, נכנס נושא הפרשי כושר ההשתכרות, לתיקון סעיף 8 (2) - סעיף חוק, אשר מאפשר לבתי המשפט שיקול דעת בנושא זה. משמע: איזון כושר ההשתכרות בין בני זוג, לפי לשון החוק ופרשנות חלק מן המלומדים, הוא לא חלק מובנה של מסת הנכסים לחלוקה בין בני זוג לעת גירושין, כמפורט בסעיף 5 (ובפרט בסעיף 5 (ג)) לחוק זה, אלא נתון לשיקול דעתו של בית המשפט.
בנושא איזון כושר השתכרות לעת גירושין, רבו המחלוקות לאורך השנים. היו שטענו, כי אין לאזן מוניטין אישי בין בני זוג, מאחר שאדם צבר את המוניטין עקב כישורים אישיים ולא ניתן לאזן זאת, גם מבחינה ערכית. אחרים טענו לעומתם, כי מי שישב בבית וגידל את הילדים, הקריב את עצמו ואיפשר למי שצבר את נכס הקריירה והמוניטין, להשיג את ההישגים הכלכליים שרכש וצבר. עוד נטען, כי לא יתכן לפגוע בבן הזוג הביתי שטיפל בבית, בבעל ובילדים, אחרי שנות נישואין רבות ולהוציאו בלא כלום. לאור זאת נקבע, כי יש לאזן את כושר ההשתכרות בין בן הזוג הקרייריסטי לבין בן הזוג הביתי. כך שבן הזוג הביתי יצא מן הנישואין במצב, אשר יאפשר לו להתקיים ולא במצב בו צד אחד יצא מן הנישואין עשיר והצד השני יצא מן הנישואין, עני.
שלושה תנאים עיקריים הוכרו בפסיקה, על מנת לבחון האם ובאיזה אופן לאזן את השכר בין בני הזוג לעת גירושין. 1. פער כלכלי משמעותי בין הצדדים לעת גירושין 2. פער משמעותי במעמד התעסוקתי בין "בן זוג ביתי" לבין "בן הזוג הקרייריסט" 3. תקופת נישואין ממושכת.
ביהמ"ש המחוזי בחיפה קבע, כי אין לראות ב"כושר השתכרות" "נכס בר איזון" אלא כלי אקוויטבילי המשפיע על אופן ביצוע איזון המשאבים. בקצה האחד של הסקאלה, יהיו מקרים בהם ראוי להכיר באופן מלא בפערי כושר השתכרות, בקצה האחר של הסקאלה לא תוכר הזכות לפערי כושר השתכרות. בתווך, יהיו המקרים בהם יוכר פער בכושר השתכרות, אולם יש להשאיר לביהמ"ש שיקול דעת רחב כיצד לחשב את הפער. לקביעת ביהמ"ש במקרה בו עסק הערעור, הגישה הראויה היא גישת "צמצום פערי ההכנסות", עפ"י עמדתו של פרופ' שחר ליפשיץ. גישה זו שמה דגש על ההנחה, כי במהלך הנישואין נוצרה "קהילה משפחתית" אשר במסגרתה החליטו הצדדים על אופן התפתחות הקריירה של כל אחד מהם. על פי גישה זו, בוחנים את הפערים בכושר ההשתכרות ומזכים את בן הזוג בעל כושר ההשתכרות הנמוך בפיצוי, היוצר הגנה לתקופה מסוימת לאחר הגירושין.
בית המשפט המחוזי מרכז-לוד קבע, כי כשביהמ"ש נדרש לבחון את סוגיית החריגה מאיזון המשאבים מחצה על מחצה, עליו לבחון כמה יוותר בידי כל אחד מן הצדדים לאחר חלוקה של מחצה על מחצה. לקביעתו, אין מניעה לכך שבידי אחד מן הצדדים יוותרו זכויות ורכוש בשיעור ניכר בהרבה, זאת, מאחר שהמטרה היא לא להשוות בין הצדדים, אלא להעמיד את הצד החלש על הרגליים ולמנוע עוול.
במשך שנים רבות נקבע בפסיקה, כי בהתייחס לפערי כושר השתכרות, ההשוואה תערך בין בן הזוג הביתי לבין בן הזוג הקרייריסטי.
הפסיקה מן העת האחרונה, משתמשת במונחים שונים והם: "בן הזוג החלש" ו"בן הזוג החזק" מבחינה כלכלית, זאת, על מנת לתאר את מצבם הכלכלי של בני הזוג היוצאים מן הנישואין. גם אם בן הזוג החלש, למד ועבד ובכל זאת יצא מן הנישואין עם שכר נמוך משמעותית מבן הזוג החזק, על ביהמ"ש להורות באמצעות חישוב של רואה חשבון, על איזון פערי כושר ההשתכרות בין שני בני הזוג. זאת, גם במקום בו לא מוכחים ויתור והקרבה משמעותיים של בן הזוג לטובת משנהו. לשם הדוגמה: כשבן הזוג האחד משתכר 60,000 ₪ והשני משתכר 8000 ₪, מן הצדק לאזן בין שניהם לעת גירושין ואיזון משאבים.
עינינו הרואות, כי חל שינוי בשיח המשפטי והמונחים בהם משתמשים, נוגעים במהות ולא רק בנראות. קיימת פסיקה שקובעת מפורשות, כי לבית המשפט, יש שיקול דעת רחב לפסוק הפרשי השתכרות, גם מקום שלא מוכחים ויתור או הקרבה משמעותיים של בן זוג אחד לטובת משנהו.
המקרה הקלאסי הוא של בן זוג קרייריסט מול בת זוג ביתית, שהזניחה קריירה משל עצמה ועשתה לביתם. אך, יש מקרים בהם בן הזוג החלש לא הזניח את עצמו, אלא למד ועבד, אך עדין לא הצליח לבסס את עצמו. לאחר נישואין ממושכים, יהיה זה לעיתים צודק והוגן, לא להשליך את בן הזוג החלש בלא כלום. יתכן כי בן הזוג החלש יצא עם רכוש גדול מאיזון המשאבים, גם בלי לבצע איזון כושר השתכרות. אך במידה שלא, ניתן יהיה לחשב את הפרשי כושר ההשתכרות בין הצדדים. במידה שהפרשים אלו יהיו גבוהים במיוחד, לאחר נישואין ממושכים, רשאי ביהמ"ש לקבוע סכום מאזן, אשר יאפשר לבן הזוג החלש לצאת מן הנישואין מחוזק קצת יותר ועם יכולת לפתוח בחיים חדשים.
d&b – לדעת להחליט
