דעההמעבר לכלכלה ירוקה לא מהיר מספיק
דעה
המעבר לכלכלה ירוקה לא מהיר מספיק
אם לא נתמודד כעת עם איומים סביבתיים ונעבור לסביבה ירוקה יותר ומחשבה מקיפה שתעודד זאת, הצמיחה הכלכלית הגלובאלית תגלה לבסוף ששינויי האקלים הם אלו שהכריעו אותה
בשנים האחרונות תופסים הנושאים החברתיים, הסביבתיים והממשל התאגידי חלק גדל והולך משיקולי מדיניות הממשלות, הפעילות העסקית של חברות והחלטות ההשקעה של המשקיעים בשוקי ניירות הערך.
אירועים גאו פוליטיים שליליים כמו עימותים בין מעצמות, היווצרות גושים, מלחמת רוסיה – אוקראינה ולאחרונה המלחמה במזרח התיכון הסבו חלק מתשומת הלב מהנושאים הללו לטובת נושאים כמו הוצאות על התעצמות צבאית ודלקים פוסילים, אך מדובר בתהליך שיימשך עשרות שנים קדימה ובמקרים רבים אף נקבעו לו יעדים פרטניים כבר לשנים הבאות. יתרה מכך, אם לא נשים לב, נגלה שבשוך כל הקרבות, הצמיחה הכלכלית הגלובאלית תגלה ששינויי האקלים הם אלו שהכריעו אותה. למען האמת, הם מאיימים עליה כבר כיום ולא בטוח שנעשה די.
למעשה, מטרת העל הינה מעבר לסביבה ירוקה יותר, או כפי שחוקרי הארגון לשיתוף פעולה ופיתוח כלכלי, ה-OECD, מכנים Greening, במאמר תחת השם "Lost in the green transition? Measurement and stylized facts" שפורסם לאחרונה באתר. נוכח חשיבות הנושא בעיני, אתמקד בו בטור זה. הכוונה לצמצם את הפעילויות הכרוכות ב"זיהום גבוה" ולקדם חלופות ידידותיות יותר לסביבה.
אלא שעם כל הכבוד לכוונות הטובות, תהליך המעבר כרוך בהוצאות גדולות ותכנון רב – שלבי ובמקרים רבים המציאות העכשווית, הכלכלית, החברתית, או הגאו-פוליטית, כרוכה בהוצאות גבוהות ועל פניו דחופות יותר לטווח הקצר והמידי.
כמו כן, אם יורדים מרמת המאקרו לרמת המיקרו, מדובר בעובדים של תעשיות רבות, שעבודתם ואולי גם אורח חייהם ישתנו כתוצאה מהמעבר. ייתכן כי חלק יצטרך לשנות את מקום עבודתו ואחרים עלולים להימצא ללא עבודה בסופו של דבר. אחריות חברתית מצריכה, כמובן, לדאוג לכולם.
אז אחרי כל הדיבורים, האם תכלס נרשם שינוי? לא, לפי המחקר המעניין. החוקרים בדקו את העשור השני של המאה הנוכחית (2009- 2019) וגילו שמשקלן של התעשיות המזהמות לא התכווץ לטובת תעשיות ירוקות יותר בשורה ארוכה של מדינות אירופאיות שנבחנו. (הייתי רוצה לראות גם את ישראל במחקר.) גם בישראל, לפי נתוני הלמ"ס, בשנת 2013 היה משקל האנרגיה המתחדשת 2.7% בלבד מסך האנרגיה הסופית ועד שנת 2002 עלה רק ל-7.3%. למה רק? כי יש יעד של 30% עד 2030.
כמו כן, מצא המחקר התפלגות סוציו-אקונומית לא אחידה של המשרות הירוקות והמזהמות. הנה מספר דוגמאות:
• לנשים ייצוג חסר בשני המקרים. במיוחד, בקרב מדינות שונות, משקל הגברים במקצועות ירוקים מסך המקצועות נע בין 8% ל-14% ואילו משקל הנשים נע בין 2% ל-6% בלבד.
• משרות ירוקות כרוכות ברמת הכשרה גבוהה יותר מזו שנדרשת למשרות בתעשיות עתירות זיהום. משקל העובדים בעלי הכשרה גבוהה במקצועות ירוקים מסך המקצועות נע בין 7% ל-12% ואילו משקל העובדים עם הכשרות נמוכות יותר נע בין 4% לפחות מ-10%.
• בפילוח לפי תעשיות, בתעשיית המים והאנרגיה נתח של מעל 25% במשרות ירוקות ורק 2% בסך התעסוקה; מולה, בענף הבריאות והחינוך, פחות מ-5% משרות ירוקות אבל 20% מסך התעסוקה.
• לפי מדינות, נכון ל-2019, אחוז המשרות הירוקות היה הגבוה ביותר באסטוניה, בריטניה, פינלנד נורבגיה ושבדיה. מנגד, צ'כיה, סלובקיה, הונגריה ויוון הוליכו את רשימת המדינות עם משקל המשרות המזהמות הגבוה ביותר.
מטבע הדברים, לכל מחקר צריכה להיות משמעות אמפירית למקבלי ההחלטות ורוב המחקרים של ארגונים כמו ה-OECD ודומיו מממנים את המחקרים הללו על מנת לשפר את הנושאים הקרובים לליבם ולהציע לממשלות מה לעשות.
במסגרת זו, מציינים החוקרים כי תעשיות מזהמות נוטות להתרכז באזורים כפריים ולא עירוניים. כמו כן, מניתוח מגמות בשוקי העבודה עולה כי למרות שלנשים יש סיכוי גבוה יותר למצוא עבודה בתחום לימודיהן עם סיום הלימודים, הסיכוי שלהן למצוא עבודה "ירוקה" דווקא קטן יותר.
בשורה התחתונה, כפי שאני נוהג בטורים שלי, אני מדגיש מה ניתן לעשות. החוקרים קוראים לממשלות להכין, לתכלל ולתקצב תכניות והכשרות שיסייעו לערוך שינויים בשוקי העבודה, להקלת המעבר למשרות ומקומות עבודה ירוקים יותר. התוכניות הללו תצטרכנה, למשל, למזער את ההוצאות הכרוכות בהעברת עובדים ממקום למקום או מעיסוק אחד לאחר, לשפר את היכולות של עובדים לא מקצועיים ולשפר את ההתאמה בין המשרות הירוקות הנחוצות לכוח האדם הזמין. את כל זאת יהיה צורך לעשות תוך כדי ולמרות המגבלות התקציביות שכופים האירועים השוטפים. זה לא תירוץ. היכולת לבצע את התיעדוף היום – ויש די כלים לכך – תשפר את איכות חיינו ורווחתנו בעתיד הלא רחוק.
רונן מנחם הוא כלכלן שווקים ראשי בבנק מזרחי טפחות
