אלוף אורי גורדין נכנס ללשכת אלוף פיקוד העורף בעין הסערה. הוא מונה למפקד שאחראי על הגנת העורף חודשיים אחרי שמגפת הקורונה התפרצה לחיינו, כשישראל עוד נהנתה מפירות הסגר הראשון והיעיל שמחץ את התחלואה למקרים בודדים ביום (״כשנכנסתי לתפקיד, עמד מספר החולים היומי על 18", הוא משחזר), אבל מהר מאוד התחילה המגפה להתפשט מחדש, וגורדין, בעברו לוחם ומפקד סיירת מטכ״ל, מצא את עצמו מול אויב חדש, מתעתע, בלתי צפוי, כשעל כתפיו המשימה שבימי טרום החיסונים היתה התקווה הגדולה והכמעט יחידה של כולם: הקמת מערך קטיעת שרשראות ההדבקה.
מה אתה זוכר מאותם ימים ראשונים וסוערים בתפקיד?
״אחד הדברים שמאוד עזרו לי בכניסה לתפקיד הוא שמתחילת הקריירה הצבאית שלי ועד הפיקוד על היחידה, עסקתי הרבה בלמידה, ובהסתכלות על אתגרים מבצעיים בכל פעם מחדש. ביחידה אין ספרי תורה כי כל מבצע מצריך תפירת חליפה למידותיו. אחת התובנות המרכזיות שלי כשהגעתי היתה שהצבא כולו מביט באויב ומתמודד איתו כשהגב מופנה לעורף, אנחנו היחידים עם הגב לאויב והפנים לעורף. לי זה עזר לעשות את הסוויץ׳. בהסתכלות פיקודית גרידא, הקורונה היתה הזדמנות משמעותית. המצב הוביל אותי לעסוק בהרבה דברים שלא עסקנו בהם קודם, ובשאלה איך אני ממנף את זה למען הפיקוד מבחינת המקום שלו בתוך המרחב האזרחי הציבורי, כולל בהיבטים של מוכנות למלחמה. אחד הדברים המשמעותיים הוא למידה מתוך חיכוך. ואני חושב שהפעילות לאורך השנה וחצי האחרונות הציבה את פיקוד העורף במקום מרכזי יותר במדינת ישראל״.
"הכל היה שקוף"
מפקדת אלון – מערך קטיעת שרשראות ההדבקה – הוא מפעל שלך. הוא ספג לא מעט ביקורת בזירה הציבורית: חלקה לא ממוקדת, מעין תחושת החלום ושברו כשהתחלואה זינקה בחורף, וחלקה ממוקדת יותר כמו דו״ח מבקר המדינה שפורסם בשבוע שעבר.
״לא רק שזה לא החלום ושברו, מדובר במערכת ייחודית גם בעולם שהביאה אפקטיביות מאוד גדולה: זן הבטא לא התפשט בישראל הודות למפקדה, והצלחנו לעכב בחודשיים גם את התפשטות הדלתא. אז אני מתווכח עם האמירות הללו ומתמך את זה בנתונים. גורמים במינהלת הקורונה אמרו לנו: חלמנו על מערך כזה ואתם הקמתם אותו. בשיאו איגד המערך 3,000 חוקרים מצה״ל, הרשויות המקומיות, משרד הבריאות ועובדי חברת כוח אדם, שידעו לתת מענה גם במצב של 10,000 נדבקים ביום אף שהוא נבנה ל־4,000 נדבקים ביום. אז בדו"ח המבקר מדברים על יעד של שעתיים ולפי הדו"ח היינו בממוצע ב־6 שעות.
"אז זה תלוי איך אתה סופר. ניתן גם לסיים חקירה מהר, אבל לעשות חקירה לא טובה. אנו העדפנו לעשות חקירה כמו שצריך. כשיצאנו משך הזמן לזיהוי חולה מאומת עמד על 5 ימים והכל היה על ניירות וקלאסרים. בנינו מערך ממוחשב שידע להפיק תוצאה בתוך 36 שעות – כל האירוע. כמערכת, זה עמד על SLA (רמת שירות מוסכמת) שנקבעה. המערך הזה הוא אחת הגאוות הגדולות ביותר בחיים שלי. מאז התכווצנו. הגל הנוכחי תפס אותנו שבועיים לפני שהיינו אמורים להעביר את השרביט של ניהול המפקדה למשרד הבריאות. היום אנחנו בקושי ב־1,000 חוקרים".
בדיקות ה־PCR שמפעילות חברות אזרחיות, העלות שלהן גבוהה יותר, כי לחברה אזרחית יש אינטרס כלכלי שלנו אין אותו. בפיקוד העורף אני רואה רק את האזרח בעיניים. חברות אזרחיות מתקשות יותר להתכווץ ולהתרחב בהתרעות קצרות"
אז הביקורת על פער של דקות או שעות מעידה יותר על המבקר מאשר על המבוקר...
"אני מסכים לגמרי..."
היתה גם ביקורת על עלויות המערך, על כך שזה היה יקר, בעיקר כוח האדם. היתה הטענה שלפיה אנשי מילואים הם מועסקים יקרים משום שהם מקבלים שכר מלא מהמעסיק בזמן שהמדינה ממשיכה לממן מובטלים.
״תקצוב מפקדת אלון היה חלק מתקציב הקורונה שסוכם בין משרד האוצר למשרד הבריאות, ביקשנו תקציב של כ־700 מיליון שקל ובסוף זה הסתכם בקצת פחות. נסמכנו בעיקר על אנשי מילואים שהם כוח אדם יחסית זול. אני מכיר אנשים שמועסקים בטיפול בקורונה לא דרך צו מילואים, ואני חושב שרובם מקבלים שכר יותר גבוה מאנשי מילואים – אני אומר את זה בזהירות, אבל מדובר במספרים גבוהים בסדרי גודל לעומת אנשי מילואים. פיקוד העורף הוא פיקוד שמסתמך בעיקר על מילואים, מדובר על כ־40 אלף, לעומת 7,500 חיילים בלבד בשירות סדיר. ממרץ עד מאי בשנה שעברה המשק היה על הולד, חלק גדול מהאנשים הוצאו לחל״ת או פוטרו ובהיבט הזה היינו פתרון ולא בעיה. היה שלב שגם לנו היה קשה יותר לגייס כי אנשים רצו לשבת בבית עם הרגליים למעלה ולקבל דמי חל״ת. אז נכון, היו כאן לא מעט אנשי מילואים ורוב המשאבים נותבו אליהם, אבל תמחרנו את זה מראש, זאת לא היתה הפתעה.
"הכל היה שקוף ועבר את כלל מנגנוני הבקרה. עכשיו אני מקבל לא מעט דיווחים על מה שקורה במתחמי בדיקות ה־PCR שמפעילות חברות אזרחיות: העלות שלהם גבוהה יותר, כי לחברה אזרחית יש אינטרס כלכלי שלנו אין אותו. בפיקוד העורף אני רואה רק את האזרח בעיניים. חברות אזרחיות שמפעילות מתחמי בדיקות בחודשים האחרונים מתקשות יותר להתכווץ ולהתרחב בהתרעות קצרות, המדינה מתחייבת מראש על מספר בדיקות שעליהן משלמים בלי קשר לביצוע – אלה חוזים שעולים כסף. אנחנו כוח עבודה זול, אני לא אוהב להגיד את זה, אבל הכוח שלנו הוא אנשי מילואים, זה מה שאני יודע לגייס, זה כוח רתום, והמשאב שלו הוא ימי מילואים. לא אתנצל על זה״.
4 צפייה בגלריה
אלוף פיקוד העורף אורי גורדין. "דברי התודה של מוכתר בית צפאפא מרגשים"
(צילום: עמית שעל)
ואחרי שאמרנו את כל זה, אם אנחנו חוזרים לתוצאות של המפקדה בשטח, הן עמדו בציפיות?
״אחד הפרמטרים שבחנו היה כמה חולים מאומתים הלכו להיבדק בעקבות חקירות שביצענו. בסוף השנה שעברה עם תחילת הפעילות הוא לא היה גבוה אבל בשיא בקיץ שעבר הוא טיפס ל־77%. זו אפקטיביות מאוד גבוהה, וככלל כשמספר המאומתים מכלל הנחקרים עוד על 60% ויותר מקדם ההדבקה, ה־R, יורד ב־0.3 נקודות. וזה דרמטי. אין כמעט מקום בעולם שיודע להציג נתונים כאלה. המדידה הזו היא קצת מוטה כי היא מודדת את מי ששלחנו להיבדק, לכן עשינו מדידה נוספת – של חולים קשים. מצאנו ש־33% מהחולים הקשים אותרו במקור בחקירות. וגם זו אפקטיביות גבוהה מאוד״.
כמי שבקיא מאוד במספרים ובשרשראות ההדבקה, מה אתה חושב על מדיניות פתיחת וסגירת השמיים של ישראל?
״כשאני מסתכל על התפשטות המגפה, כלל הווריאנטים, אלפא, בטא ודלתא הגיעו לישראל מחו״ל, מחלקם הצלחנו להיפטר במהירות יחסית לא רק בזכותנו אלא גם בגלל שיכולת ההתפשטות שלהם היתה מוגבלת. יש כלים נוספים שאפשר להפעיל כדי להיות יעילים יותר בהקשר הזה. פיקוד העורף, למשל, מנהל את הריצוף הגנטי של הוירוס עבור משרד הבריאות - כיום הקיבולת של המערכת שנבנתה לא נותנת מענה לכל מי שמגיע מחו״ל ונמצא חיובי לקורונה, וזה אומר שישנה פרצה די פתוחה. בתור התחלה אם הייתי מצליח לרצף את כלל החולים המאומתים ששבים מחו״ל, זה היה עוזר. ועדיין – ריצוף גנטי מלא נמשך 10 ימים, לכן ממילא אם מישהו הגיע עם ווריאנט חדש, פספסתי אותו. דרך אחת לפתור את זה היא להפעיל פריימרים שהם פילטרים על בדיקות ה־PCR של השבים מחו״ל שיודעים לזהות ווריאנטים שאנחנו כבר מכירים וזה מנטרל מראש את הצורך לרצף את הבדיקות הללו (ומאפשר להיות ממוקדים בהרבה בריצוף וירוסים שהפילטר לא זיהה – א״פ).
חולה מאומת ממילא נכנס לבידוד לשבוע עם שובו מחו״ל, למה הוא מסוכן גם אם ייבא וריאנט?
״אם הוא היה בבידוד אמיתי לא היתה בעיה. אבל אנשים מתבודדים בבית ובאים במגע עם הילדים למשל. ככה קרתה אחת ההתפשטויות של הדלתא – תושבי ריינה שבו מטורקיה ופגשו משפחה בזמן הבידוד, ואז המשפחה יוצאת החוצה, לכן בידוד הוא לא תמיד אפקטיבי״.
בדקנו במבצע הבדיקות הסרולוגיות 260,000 ילדים שהם 20% מכלל הילדים בני 12 ומטה בישראל. זו כמות מרשימה, שיכולה להיחשב לסקר מייצג בכל ישוב ובכל מרחב. זו תמונת מודיעין יקרה מפז אם נדע לפעול איתה בצורה נכונה"
ובכל זאת, עברנו דרך ארוכה מהתקופה שבה ישראל היתה סגורה כמעט הרמטית לפרקי זמן משמעותיים, למצב הקיים כיום.
״אנחנו צוברים הרבה מידע, ולמעשה יושבים על מאגר גדול של ביג דאטה. אחת מנקודות המפנה שהגבירה מאד את האפקטיביות של המפקדה היתה הקמתם של צוותי משימה מיוחדים בינואר האחרון. לקחנו אנליסטים מיחידת 8200 והפעלנו כלים על הדאטה הזה. עשינו הצלבות והתחלנו לייצר שרטוטים. כשהחקירות מבוצעות רק דרך לשכות אזוריות הלשכות שחוקרות את ראשון לציון ואת זכרון יעקב, למשל שונות ומנותקות. אבל ניתוח והצלבת מידע מכמה מקומות הוביל אותנו במקרה אחד לאירוע הרקדה באחד המלונות בים המלח, מה שאפשר לצאת לחקירה מחודשת שמכונה חקירת קו שני ולמצוא הרבה יותר מגעים של המשתתפים שאפשר לשלוח לבדיקה ולבידוד ולכן זה כלי משמעותי גם לקהילה וגם למעברי הגבול.
"בראשית הדרך כשהיה נוחת מטוס והיה מתגלה עליו חולה מאומת לא היו בידינו רשימות נוסעים וסימונים של מקומות הישיבה של כל אחד מהם. אז בנינו כלי שבאמצעותו אנחנו משתפים פעולה עם הגופים הרלוונטיים, ושיודע לעשות את החקירה. הגדרנו, למשל, כלל שלפיו מי שנכנס לבידוד במקרה של חולה מאומת על טיסה הן שתי שורות לכל כיוון ממושב החולה. היום את המידע מי ישב במושבים הללו אנחנו כבר מקבלים מחברות התעופה. אלה התשובות שלי בנוגע לשאלות מדיניות – פיקוד העורף יודע לתמוך בהחלטות, וצריך למצוא כלים שיתנו מענה לתנועה אווירית. המלוניות למשל לא היו מענה טוב – ידענו לממש אותו אבל הוא כלי קשה, יקר, ומורכב״.
מה קרה עם מבצע הבדיקות הסרולוגיות שעורר הרבה תלונות על תורים ארוכים ובלגן כללי בעמדות הבדיקה, לפני שהוחלט על צמצומו?
״ממשלת ישראל קבעה מדיניות שלפיה הלימודים ייפתחו ב־1/9 כמתוכנן בשילוב כמה קווי הגנה שיקטינו את הסיכון בבתי הספר. אחד מהם היה הבדיקות הסרולוגיות. בפיילוט שאיתו התחלנו במגזר החרדי ראינו ממוצע של כ־15% מהנבדקים שהיו עם נוגדנים לוירוס. ואז התבקשנו להרחיב את המשימה – שאף אחד אחר לא רצה לקחת על עצמו. זמן ההערכות שניתן לנו היה שבוע בלבד מההחלטה להוציא את המבצע המורחב לפועל ועד תחילתו. פתחנו 400 נקודות דגימה. מד״א וגופים אזרחיים כמו טרגט, טרם ופמי הגיעו בשיא ל־50 אתרים. התבססנו על אנשי מילואים כי אין כוח אחר שיכול לממש דבר כזה. ביום חמישי הם עברו הכשרה על הכלים ועל האפליקציה, ביום ראשון יצאנו לעבודה ב־300 נקודות. ביום הראשון האפליקציה קרסה משום שלא עמדה בעומסים. באותו הלילה היא דורגה ועברה לפעול מ־6 ל־26 שרתים – מה שהביא לשדרוג דרמטי של היכולות. ביום השני היה יותר טוב אבל ההתאמה בין החובשים בשטח לאפליקציה המחודשת קרטעה. ביום השלישי כבר הכל היה בסדר. ב־90% מהמקומות המענה היה טוב. יש לי הרבה ביקורת עצמית על תקלות שהיו במבצע הזה והייתי שמח להצטיין בו יותר ועדיין, בעיניי הוא מרשים מאוד.
"דובר רבות על היקפי התחלואה הסמויה בישראל – היום קיבלנו תמונה שלה בפעם הראשונה. בדקנו במהלך המבצע 260,000 ילדים שהם 20% מכלל הילדים בני 12 ומטה בישראל. זו כמות מרשימה, שיכולה להיחשב לסקר מייצג בכל ישוב ובכל מרחב. תוך כדי תהליך 20,000 ילדים קיבלו תעודת מחלים ותו ירוק. עכשיו כשירצו לדבר על דיפרנציאליות נדע לדבר על זה. זו תמונת מודיעין יקרה מפז אם נדע לפעול איתה בצורה נכונה. מצאנו 90 רשויות שהגיעו עד 25% מהנבדקים שהיו בעלי נוגדנים ואלה לא רק יישובים ערבים וחרדים. הדיפרנציאליות היא לא רק פונקציה של כמה חולים היו ביישוב אלא גם מה פוטנציאל התחלואה. ישנם ישובים עם אחוזי נבדקים קטנים מאוד שחלו בעבר אבל זה דווקא בגלל שהם נשמרו וכנראה יודעים להישמר ולנהל חיים באחריות לצד הנגיף״.
מה אתה חושב על האובססיביות שלנו לסגרים?
״לפיקוד העורף יש כלי משמעותי בפעילות מול המרחב והוא ביצוע סקרים. גם בשאלת סגר או לא סגר אני יודע לומר מה הסנטימנט הציבורי: איך הציבור יפעל ומה יהיה אפקטיבי. בהיבט הזה אני יודע לייצר כלים ולסייע בקבלת החלטות, דרך זווית הסתכלות אחרת על המרחב. בסקר שעשינו סביב השאלה הזו עלה די בבירור שהגבלות במרחב העבודה יהיו אפקטיביות והציבור ידע לחיות איתן. במרחב הציבורי ובבתי הספר זה מאוד יקשה עליו. אני מציג את זה למקבלי ההחלטות והם יודעים מה אפקטיבי יותר ומה פחות. אחד מכלי העבודה המשמעותיים שלי הוא הנעת הציבור לפעולה. גם כשאני רוצה שיכנסו בזמן אזעקה לחדר מוגן – צריך להניע לפעולה. או אם אני רוצה שמרחב העבודה יפעל תחת מגבלות בגלל רקטות - אני צריך להניע לפעולה ולכן התקשורת שלי עם הציבור מאוד אדוקה״.
"כתף אל כתף עם הרשויות"
במאי האחרון מצא את עצמו פיקוד העורף במערכה כפולה. איום הקורונה פחת זמנית, אם כי עדיין עמד בבירור ברקע, ובאותה הנשימה התלקחה מתיחות מול עזה, שהובילה לירי רקטות מאסיבי לעבר ישראל והחזירה את פיקוד העורף לזירה שבה הורגלנו לראות אותו יותר.
גם כשנפלה רקטה במרכז רמת גן וגרמה נזק סביבתי גדול החזרנו את הרחובות הסובבים לפעולה שעתיים אחרי האירוע בעבודה משותפת בהובלת הרשות המקומית. בשומר החומות נתנו מענה טוב שמבוסס הרבה מאוד על הקשר שנוצר בקורונה'"
״הירי על ישראל, בדגש על מרכז הארץ, היה האינטנסיבי ביותר אי פעם במבצע שומר החומות״, אומר גורדין. ״בצוק איתן נורתה כמות רקטות זהה על ישראל מהרצועה אבל הוא נמשך 51 ימים. בשומר החומות נורו 4,400 רקטות על ישראל ב־10 ימים בלבד. עוצמת האש במלחמת לבנון השנייה, לשם השוואה, היתה 4,500 רקטות שנורו על ישראל במהלך 19 ימי לחימה. כך שבשומר החומות ראינו את קצב האש הגבוה ביותר לעבר העורף בכלל ועל גוש דן בפרט. זו היתה המערכה עם הירי המשמעותי ביותר אי פעם על מרכז הארץ.
"ועדיין - המערכה הזו היא הראשונה שאנחנו מכירים שמסתיימת ללא תחושת חמיצות או חוסר הצלחה בכל הנוגע לטיפול בעורף. התחושה היתה של עמידה איתנה של האזרחים, וסקר שביצענו הצביע על רמת אמון גבוהה מאוד ברשויות המקומיות של כ־20% לעומת מערכות קודמות. אנחנו עובדים כתף אל כתף עם הרשויות, והן פעלו איתנו מול הקורונה, והתוצאות הטובות שאני מדבר עליהן הן גם תולדה של זה. ראינו את זה כשבניין בבאר שבע ספג פגיעה ישירה. הגענו למקום לספק מים והמענה נבע מהקשר שלנו עם הרשות המקומית, בזיהוי המקום, הבעיה ובמתן המענה. גם כשנפלה רקטה במרכז רמת גן וגרמה נזק סביבתי גדול החזרנו את הרחובות הסובבים לפעולה שעתיים אחרי האירוע בעבודה משותפת בהובלת הרשות המקומית. יומיים אחר כך כל הבתים נוקו מהפיח ונפרסו עליהם דגלים גדולים. המשימה שלי היא חוסן לאזרחים ואם זו לא הפגנה של חוסן, אני לא יודע מה זה חוסן. בשומר החומות נתנו מענה טוב שמבוסס הרבה מאוד על הקשר שנוצר בתקופת הקורונה״.
אז הפכתם משבר להזדמנות?
״אני ראיתי בזה הזדמנות שמימשה את עצמה בפרט בהיבט של היכולת שלנו להיות רלוונטיים ואפקטיביים במרחב האזרחי בישראל: ברשויות מקומיות, מול המשטרה, מד״א, ומערכות הבריאות, החינוך והפנים. בתחילת השנה ביקרנו בטייבה – היתה שם התפרצות של וריאנט הבטא עם יותר מ־290 נדבקים. ראש הרשות הכניס אותי לחדר ואמר ׳אני רוצה להגיד לך משהו. היחידים שיכולים לעמוד בטייבה ולהיות בטוחים שלא יחטפו כדור זה פיקוד העורף. ואני מבקש שזה לא ייפסק אחרי הקורונה. לא רק בהיבט של פיקוד העורף, גם בהיבט של המדינה וטייבה׳. זה סיפור שמדגים את ההזדמנות שדיברתי עליה, ואת המקום והדומיננטיות שלנו במרחב האזרחי. במקרה הזה תקופת הקורונה סייעה לי דרמטית בקשר איתו והוא משל ל־255 ראשי רשויות בישראל״.
בהמשך ישיר לכך – כשאתה מדבר על אמון הציבור – אתה לא חושש שהוא ייפגע בעקבות סערת הפנסיות הצה"ליות והכשרת תוספות הרמטכ״ל השערורייתיות – גם לג'ובניקים – שזינקו לכותרות בשבועות האחרונים בעקבות אישורן בממשלה?
״ראשית אני מקווה שאין פגיעה במה שבניתי בשנה וחצי האחרונות. אני מקווה מאוד שלא.. אני לא רואה את זה בממשק שלי עם השטח. ואני לא אומר את זה מתוך אדישות לעניין. בשיח הזה יש בעיניי עניין מאוד משמעותי. האופן שבו קציני צה״ל והארגון כולו מבצע את שליחותו - הדבר הזה חייב לקבל ביטוי. אני חושב שהשליחות הזו והעשייה שלנו למען אזרחי ישראל באופן שהוא באמת נטול פניות - אנחנו ארגון מקצועי שמבצע משימות בשליחות - אין לזה אח ורע. אני לא עובד יותר קשה מאף אחד אחר. אבל אני עובד אל מול המטרה והמשימה ולאורך כל השנים הייתי פחות שעות בבית, ולא רק אני - כל קציני צה״ל זה ככה. אין לקציני צה״ל יכולת התאגדות או יכולת לעשות שביתה. כשפיטרו לפני כמה שנים 5,000 אנשי קבע לא היו הפגנות. אני חושב שהמגזר הזה צריך לקבל טיפול אחר. לא בקטע של "מגיע או לא מגיע".
"ישנו גם אתגר גדול בגיוס ובהשארת כוח אדם לאורך שנים והעניין הזה צריך להיות מטופל. אני חושב שהוא צריך להיות מטופל פחות באופן המתוקשר שלו, הדבר הזה לא משפר את מצבנו - השיח שנוצר סביב העניין הזה לא מסייע לצה״ל. כשמסתכלים על אירוע הפנסיות - כמה שנים זה לא הוסדר בישראל? הסדרה זה דבר חשוב. אפשר להתווכח על העניין הזה, אבל עצם העניין הוא שמבצעים הסדרה והיחיד שיכול לדבר בשם אנשי הקבע, אנשי המילואים וצה״ל זה רק הרמטכ״ל. אין לנו יו״ר ועד. ואני חושב שפוגעים בנו, באנשים שנמצאים פה, במובן הכי פשוט כדי לתרום לעם ישראל ולמדינת ישראל. אני קצין מקצועי. אני מקבל משכורת ויש לי פנסיה ואני חושב שאני תורם תרומה די משמעותית למה שקורה פה - ואני מכוון בזה לקציני הקבע בפיקוד העורף, לאנשי המילואים, לחיילים בסדיר - כולם מייצרים תרומה שאי אפשר להחליף במשהו אחר. חברות מסחריות לא ידעו להחליף אותנו וצריך לתת מענה הולם״.
"זה הלחם והחמאה שלנו"
אך עם כל הכבוד לקורונה, גורדין מבהיר כי המשימה המרכזית של הפיקוד היא ברורה: היערכות למערכה הבאה.
״שלחנו השנה 3 משלחות חילוץ, האחרונה היתה למיאמי (שם קרס קומפלקס מגורים ענק עם עשרות הרוגים). זו פעם ראשונה שהגענו לארה"ב לחילוץ עם צוות של 17 אנשים, כולם מומחים. האמריקאים היו בטוחים שייקח להם חודשיים. זה לקח שבועיים ויום. מראש רצו לקבל אותנו בגלל המעמד שלנו והשם שלנו. הגענו לאירוע עם תורה ברורה וידועה: מתחילים לדבר עם האנשים כדי לקבל פרטים - מה הם לבשו, איך נראה הבית, איך נראה חדר השינה שלו. זה נקרא ׳מודיעין אוכלוסיה על האתר׳. הכנסנו את כל המידע לתוכנה שפיתחנו והיא יודעת לשרטט מחדש את כל מה שנהרס, ברמה של עמודים וקורות. בהתחלה לא היה קשב אלינו, אבל אז התחיל זיהוי הגופות וזה התאים בדיוק לתיאורים של אותה ׳מערכת המאיה׳. ואז דרכה הם המשיכו לאתר את יתר הגופות. בסוף, לא נתנו לנו ללכת. חילוץ והצלה הוא המקצוע שלנו, הלחם והחמאה שלנו. כל התורה הזו, התפיסה, מיועדת להתמודד עם המערכה הבאה, שבה יש צפי ללא מעט אתרים שיספגו נזק ואנחנו נדע לספק חילוץ והצלה ונדע לתת מענה, כמו במיאמי", אומר גורדין.
״האויבים שלנו הבינו שאין להם סיכוי לנצח אותנו בשדה קרב רגיל. לכן הם מפנים לעורף. זו תפיסה שהתפשטה בין כל אויבינו: להשקיע משאבים, לפתח כלים, נשק ומערכות לפגיעה בעורף. העורף כבר הפך הלכה למעשה, לחזית שנייה. לא בכדי היחידה שלנו נקראת באנגלית "HOMEFRONT". ואנחנו עלולים להגיע למערכה שהיא מאוד כבדה על העורף״.
ומה היא תורת או תפיסת ההגנה?
"היא מבוססת על ארבע שכבות. הראשונה כיפת ברזל, עם 90% יעילות. אבל ראינו שזה לא מספיק. אם משגרים אלפי רקטות אז עדיין יש מאות נפילות בשטח בנוי. בשומר חומות היו 262 כאלו. זה הרבה מאוד פגיעות וזה מייצר אתרי הרס רבים. השכבה השנייה היא מערכת ההתרעה. בעבר, זה היה באמצעות צופרים. במלחמת המפרץ ישראל חולקה ל־6 חלקים. היום היא מחולקת ברמה של קילומטר רבוע (בחישוב פשוט כ־22.1 אלף אזורים - א״פ). ההתרעה הרבה יותר מדויקת. וזה מגדיל את אמון האזרח. אנו מגדילים גם את כמות המפיצים, כמו למשל האפליקציה שמספקת התרעה לכף היד באמצעות הסמארטפון. מיליון משתמשים הורידו את האפליקציה בשומר חומות והיא הפכה למבוקשת ביותר בחנויות של אפל ואנדרואיד.
בנוסף אנחנו מפתחים מערכת פשוטה יותר שתפעל על סוללות ובמנותק מהרשת הסלולרית ותעלה פחות מ־200 שקל. השכבה השלישית היא המיגון עצמו. הממ"דים. אבל עדיין רבע מהתושבים הם בלי. אני רגולטור ולא אופרטור ולכן אני מנחה איך למגן, ובהקשר הזה קידמנו 4 מודלים שונים של מיגונים בעלות של 30–80 אלף שקל, ללא צורך בטופסי 4, שניתנים לבנייה על ידי כל קבלן בטווח של בין יום אחד ל־4 ימים. הם לא תקינים לגמרי אבל עדיין משפרים באופן משמעותי את המיגון".
ומהי השכבה הרביעית?
"החילוץ וההצלה: תוך 5 דקות אנו יודעים להגיע יחד עם כב"א, מד"א ומשטרה לכל זירה. אבל דווקא אני רוצה לדבר על רובד חדש שפיתחנו – והקורונה מאוד סייעה - הקשר עם הרשות, שהפך בגלל המגיפה לקשר ישיר עם ה'קהילה'. כל הנעה לפעולה מבוססת על אמון. הגענו לטייבה וראינו איך הם מוכנים לקבל את צה"ל ברגעים מאוד קשים. גם הכנסנו לתהליך של טירונות שלב ב׳ אוכלוסיות שלא שירתו בכלל בצה"ל (ערבים וחרדים). לקחנו אותם אחרי גיל הפטור. אחד הטירונים היה הנכד של הרב עובדיה יוסף, והפכו אותם למשרתים שעושים מילואים. אז כמובן שזה לא פותר את כל בעיית השוויון בנטל אבל זה שובר חומות שהיו שם במשך שנים".
גורדין משמיע גם הקלטה של דברי תודה של המוכתר של בית צפאפא לצה"ל על העבודה בשומר חומות. "זה פשוט מרגש. אין דרך אחרת לתאר את זה. זה דבר משמעותי".
אם אני מאלץ אותך לקבוע מה העוצמה של פיקוד העורף אבל במילה אחת?
"הבחירה הטבעית צריכה אולי להיות 'טכנולוגיה'. אבל המילה שאני הייתי בוחר היא: אנשים. פיקוד העורף מושתת על אנשי מילואים. בתקופה האחרונה היו כאלה ששירתו 100 יום וגם 200 יום. חלקם איבדו את מקום עבודתם בגלל זה. במבצע הבדיקות הסרולוגיות גייסנו את כל גדודי החילוץ. קרוב ל־5,000 אנשי מילואים, בהתרעה של 4 ימים, למשימה של שבועיים ועוד במחצית השנייה של אוגוסט. ואנשי קבע שהיו אמורים להיות בהדממה לא יצאו להדממה. וגם חיילי הסדיר כמובן. כולם התייצבו. באו לעשות משימה קשה שלא מקבלת כותרות גדולות ויפות. אלה אנשים מסורים״.
