בחירות 2022גשם של מצביעים או זרזיף: כך יוכרעו הבחירות
בחירות 2022
גשם של מצביעים או זרזיף: כך יוכרעו הבחירות
מי יצליח להוציא לקלפי יותר מצביעים משכבות סוציו־אקונומיות נמוכות וצעירים – הימין או הערבים; נתניהו לכוד בין השימוש בציונות הדתית לגיוס מצביעים חדשים לבין מאבקו להשאיר את המצביעים הישנים אצלו; בשיעור ההצבעה במגזר הערבי מסתמנת עלייה, אך חלק ניכר ממנה יופנה לבל"ד שבסקרים לא עברה את אחוז החסימה; 12 הערות מסכמות על הגורמים שבאמת מכריעים בחירות בישראל || כתבה אחרונה בסדרה
כמה כוחות נאבקים כרגע על תוצאות הבחירות ואף אחד מהם אינו התלבטות של בוחרים בין שמאל לימין. אחד מהם הוא קמפיין הימין שלפיו כל קול קובע ומנסה להוציא בוחרים משכבות סוציו-אקונומיות נמוכות וצעירים לקלפי. השני הוא מזג האוויר הגשום הצפוי שיפעל נגד המגמה הזו בדיוק, אם כי לא מדובר כנראה בסערה. השלישי הוא הקמפיין במגזר הערבי שפועל גם הוא להוציא בוחרים מעוטי יכולת וצעירים לקלפי, אבל לפי הדיווחים מוציא בעיקר בוחרי בל"ד, שבינתיים לא עוברת את אחוז החסימה. גם שם מזג האוויר עלול להשאיר את הבוחרים בבית. שיעור הצבעה גבוה ביישובי הימין מקרב מאוד את בנימין נתניהו לניצחון, גם אם במחיר של התחזקות הציונות הדתית. מצב שבו רק רשימה ערבית אחת תעבור יביא לאותה תוצאה.
כישלון ידוע מראש. מערכת הבחירות הזו התייחדה בכך שלא היו בה כמעט שינויים בסקרים. זה נובע מכך שאחרי ארבע מערכות בחירות כמעט לכל אזרחי המדינה יש כבר עמדה נחרצת בשאלה: רק לא או רק כן נתניהו. כשהסקרים מדברים, למשל, על 5% שעברו מגוש לגוש, אלה בעצם בוחרי ימינה מהבחירות הקודמות שרובם אף פעם לא התכוונו להגיע לגוש המרכז־שמאל. הבחירות האלה יוכרעו על פי השאלות מה יהיה שיעור המצביעים בימין ובמגזר הערבי. זאת, מכיוון שההנחה היא שבגוש המרכז־שמאל הוא יהיה גבוה בכל מקרה. הן יוכרעו גם על פי השאלה באיזה צד יהיו מפלגות שלא יעברו את אחוז החסימה וכמה קולות הן יבזבזו. כמובן שככל שאחוז החסימה יהיה גבוה יותר, הסיכוי לבזבוז קולות עולה. הסקרים הראו שוויון לאורך כל הדרך. מכיוון שסקרים לא יודעים להביא בחשבון שיעורי הצבעה מגזריים, הסיכוי לכישלון של הסקרים די גדול. זאת, גם בכיוון של ניצחון אפשרי ברור לנתניהו, או גם בכיוון ההפוך של הצבעה גבוהה יתר אצל הערבים שתמנע ניצחון של נתניהו.
מתעוררים אבל כמה. לאורך רוב מערכת הבחירות השיח עסק באפשרות של שיעור הצבעה נמוך של כ־40% בחברה הערבית ובאפשרות ששתיים משלוש המפלגות הערביות לא יעברו את אחוז החסימה. הסקרים הראו בקביעות ירידה מ־10 מנדטים לרשימות הערביות ל־8. היום ההערכה היא ששיעור ההצבעה יגיע ל־50% ומעלה בגלל המאבק החריף בין הרשימות הערביות. מצב שבו שלוש הרשימות הערביות, כולל בל"ד, עוברות (12 מנדטים במקום 8 בסקרים), או שתיים עוברות והן מקבלות ביחד 10 מנדטים, מרחיק את נתניהו מניצחון.
כמה אפשר להתאפק. אחרי מערכת בחירות שבה הימין שמר על איפוק כדי להרדים את המצביע הערבי, שלשום הוא נשבר. נתניהו הבטיח תפקיד שר לח"כ איתמר בן גביר: בן גביר הודיע שידרוש את המשרד לביטחון הפנים ונתניהו אמר שהוא לא שולל זאת. כמובן שככל שיותר מצביעים ממחנה הימין יגיעו לקלפי יהיה קשה יותר לבל"ד להתקרב לאחוז החסימה. שלשום נקטו חד"ש־תע"ל ורע"מ במהלך מקורי וקראו למצביעי השמאל היהודים להצביע הצבעה אסטרטגית עבורן. זה כמובן היה הרבה יותר אפשרי לולא המצביעים האלה היו עסוקים בהצבעת געוואלד עבור המפלגות שלהם.
ראש ממשלה עם 10 מנדטים? השאיפה של מפלגות מתנדנדות היא להגיע לסקרים שמתפרסמים עד יום שישי שלפני הבחירות עם מומנטום חיובי. איילת שקד קיוותה מאוד שיהיה לה מומנטום לכיוון אחוז החסימה אבל זה לא קרה. ממוצע הסקרים לא מגלה שינוי של ממש אצל אף מפלגה אבל הוא מגלה מגמות קלות, שאחת מהן היא העלייה בכוחה של בל"ד, עדיין הרחק מאחוז החסימה. השנייה היא ירידה קלה בכוחה של מפלגת הרמטכ"לים הנוכחית, המחנה הממלכתי, מול שתיית הקולות של יש עתיד. זה חשוב ביחוד לנוכח השאיפה של יו"ר המפלגה בני גנץ להיות ראש הממשלה הבא. זה עלול להיות מביך לנוכח האמירה של שותפו הפולטי הרמטכ"ל לשעבר גדי איזנקוט שאפילו ראש ממשלה עם 12 מנדטים לא לגיטימי.
צעד של ייאוש. עוד שאלה של מומנטום היא כמה מנדטים יברחו מהליכוד והחרדים לציונות הדתית. נתניהו כבר למד כמה קשה עם הציונות הדתית כשהיא מנעה ממנו להקים ממשלה עם רע"מ, אירוע שתרם ללקסיקון של הבחירות האלו את הביטוי "שקרן בן שקרן" של יו"ר הציונות הדתית בצלאל סמוטריץ' על נתניהו. השבוע, במה שלא יכול להתפרש אלא כצעד של ייאוש, האשים נתניהו את התקשורת שהיא בונה את הציונות הדתית נגדו. "לקחת מנדטים מהליכוד לבן גביר, זה לתת מנדטים ללפיד". ככה זה כשמשחררים שד מבקבוק – הממשלה שלך עלולה להיות תלויה בו.
מי פה בעל הבית? קמפיין הרעבים של ש"ס היה כנראה הדבר המחובר ביותר לסדר היום של יוקר המחיה. למרות זאת, זו תהיה הפתעה אם ש"ס או יהדות התורה יעלו מעבר ל־16 המנדטים שקיבלו במערכות הבחירות האחרונות. זאת, בגלל שרבים מהבוחרים שלהן מסכימים ש"הגיע עידן בן גביר" ועלולים לנדוד לציונות הדתית. מספר המנדטים ממילא לא כל כך משנה להן אלא הניצחון של מחנה נתניהו. מה שעלול להיות מאוד מביך זה אם יתברר שלא רק בוחרים דתיים ומסורתיים אלא כמות משמעותית של חרדים תיצור תקדים ותערוק לציונות הדתית. העובדה שביהדות התורה מתלוננים על אדישות של הציבור החרדי אחרי שנה וחצי של ממשלת מרכז שמאל מלמדת על הבעת אי־אמון רצינית במפלגה, בחברי הכנסת וברבנים.
אולי רבין יעזור. אחד הדברים שעבדו נגד גוש המרכז־שמאל הוא העובדה שאחרי שנה וחצי של שלטון שלו, הפגנות בלפור והזעם שליווה אותן שככו. מפלגת העבודה קיימה במוצאי שבת את עצרת הזיכרון לרבין בכיכר ציון בירושלים ולא במיקום המסורתי בכיכר רבין, בניסיון להעיר את הציבור שלה. כיכר ציון היא הסמל של ההסתה לרצח רבין בגלל שהופצה בה הכרזה של רבין במדי אס.אס. יו"ר המפלגה מרב מיכאלי דיברה על כך שבן גביר שחילק בכיכר את הכרזה מתחפש לדובון אכפת־לי. העצרת שאמורה להיות אירוע בעל אופי כלל ישראלי הפכה, אם כן, לאירוע פוליטי. אלא שהבעיה של מפלגת העבודה בקלפי היא לא בן גביר אלא שתיית הקולות מצד יש עתיד, ועל פי הסקרים העבודה צפויה לרדת מ־7 מנדטים ל־5. רק לפני 7 שנים העבודה הוליכה את הגוש. היום היא כבר בכלל לא במשחק הזה.
המנדט שהגיע מהמלחמה. הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מעריכה שמספר בעלי זכות הבחירה החיים בישראל עלה מאז הבחירות הקודמות (כלומר בשנה וחצי) ב־200 אלף איש, מ־6 מיליון ל־6.2 מיליון. מכיוון שמדובר בעיקר בצעירים הרי מי שיכולות להרוויח מכך במיוחד הן המפלגות הערביות, החרדיות והציונות הדתית, שהציבור שלהן צעיר יחסית. אבל חשוב לזכור שהמספר הזה כולל גם 40 אלף עולים מאוקראינה ורוסיה בגלל המלחמה, והשאלה היא כמה מהם ישראל ביתנו תצליח להביא לקלפי.
השנאה חזקה יותר. אחד הדברים שמשפיעים לא מעט על חלוקת המנדטים הוא הסכמי עודפים. ישראל ביתנו של אביגדור ליברמן נשארה בלי הסכם עודפים, מה שיכול לעלות לה במנדט. זה קרה פשוט כי בגוש המרכז־שמאל יש מספר אי־זוגי של מפלגות ולא נשאר לה עם מי לעשות הסכם. השאלה למה רע"מ לא עשתה הסכם עודפים עם חד"ש־תע"ל היא דבר שלאדם מהצד קשה מאוד להבין. המשמעות של זה היא ששני הצדדים אומרים שהם מעדיפים שהקולות שלהם ישמשו למנדט של מפלגת ימין, הציונות הדתית נניח, ולא של המפלגה הערבית היריבה.
שמאל חד־ספרתי. גם לפיד וגם מיכאלי הובילו הימורים מאוד מסוכנים על מנדטים של גוש המרכז־שמאל. מיכאלי עשתה זאת כשסירבה להתאחד עם מרצ. לפיד כשאיפשר קמפיינים של יש עתיד שמדברים על חשיבות המפלגה הגדולה, כאילו שיש לכך איזושהי משמעות ועוד אחרי ראש ממשלה של שישה מנדטים. אם מרצ או העבודה לא יעברו, יתפתחו חילופי האשמות הדדיים מי העלה את נתניהו לשלטון. בכל מקרה מהסקרים עולה בבירור שגם אם שתי המפלגות יעברו, לשמאל היהודי כולו, זה שהקים את המדינה, יהיו כעשרה מנדטים.
רוח גבית לגנץ. המצביע של בל"ד מצביע לכאורה נגד ישיבה בממשלה. יו"ר המפלגה ח"כ סמי אבו שחאדה מוכן לשבת בקואליציה רק עם מפלגה שתסיים את הכיבוש, כלומר בממשלת פנטזיה שבה העבודה או מרצ שולטות. לכן אם בל"ד עוברת זה לא מחסל רק את האפשרות של נתניהו להקים ממשלה אלא גם את זו של לפיד. אז ייוותרו למערכת הפוליטית אחת משתי אפשרויות: ממשלה בראשות גנץ (עם החרדים, בלי בל"ד) או סיבוב שישי.
המועמדים האחרונים. הנה עוד דרך להחליט איך להצביע בגוש המרכז־שמאל – בדיקת המועמדים שהקול הזה יכול להכניס לכנסת. במפלגות הקטנות נמצאים במקומות המתנדנדים אנשים מוכרים יחסית. ביש עתיד פחות והבוחר יכול להחליט אם זה יתרון או חיסרון. בעבודה נמצא במקום החמישי יו"ר ועדת ההתמכרויות של הכנסת ח"כ רם שפע. במרצ המתחרה על ראשות המפלגה ח"כ יאיר גולן נמצא שם, כלומר לא בטוח שהממסד של זהבה גלאון מאוד יצטער אם הוא יישאר בחוץ. מצד שני לפחות חלק מהשוקלים לנטוש את מרצ עושים זאת כי הוא לא נבחר, כלומר יש להם תמריץ להישאר. במחנה הממלכתי נמצא במקום ה־12 שר החקלאות לשעבר וסגן שר הביטחון בהווה אלון שוסטר. במקום ה־25 ביש עתיד נמצאת פעילת ועדי ההורים בתל אביב שלי טל מירון ובמקום ה־26 סגן ראש עיריית בת ים ירון עמוס לוי.
