העימות בין בנק ישראל לרמ"י כסימפטום למצב שוק הדיור
העימות בין בנק ישראל לרמ"י כסימפטום למצב שוק הדיור
מה שנראה לכאורה עימות מקצועי שגרתי בין פקידים המייצגים שני גופים ממלכתיים, הינו לטעמי סימפטום ברורה לכאוס המוחלט המאפיין את מערכת קבלת ההחלטות בשוק הדיור.
ובכן, לאחרונה הוציא בנק ישראל נייר עמדה יוצא דופן, מן הסתם באישורו של הנגיד, בו הוא מתוח ביקורת ישירה, ואפילו קשה, על כך שרמ"י מתכוונת לשווק עד סוף 2021 קרקע לכ-21,800 אלף יחידות דיור, רובן באזור הביקוש במרכז הארץ.
על פי אותו נייר עמדה של בנק ישראל, רמ"י לא רק שלא תצליח לשווק את אותם 21 אלף, אלא תתקע עם רובם ככולם ותצליח, במקרה הטוב, לשווק כמות מגוחכת של קרקע לכ-5800 יחידות דיור, כלומר כרבע מהמתוכנן בלבד.
כותבי נייר העמדה אף מפרטים את המוקשים האפשריים לשיווק הקרקע, ביניהם שינוי גבולות מוניציפאליים, צורך בחתימה על הסכמי גג, הפקעת קרקעות, להתנגדויות, פינויים, בעיות כבישים, תיעול, ביוב והירעה עוד ארוכה.
ברמ"י, איך לא, לא נותרו חייבים והשיבו באופן חד משמעי, אפילו בוטה, שכל תחזיות השיווק שלה יתממשו על אף התחזית הפסימית של פקידי בנק ישראל.
וויכוח לכאורה אזוטרי זה מלמד לטעמי על הבוקה ומבולקה בה מצוי כיום שוק הדיור, שעה שיד אחת מוליכה לכיוון מסוים ואילו היד השנייה מובילה לכיוון הפוך לחלוטין.
יתרה מכך: הוא מלמד לא רק על הצורך הדחוף לתכלל את כל הצרכים של שוק הדיור תחת גג אחד, אלא גם על כך שאפילו הגורמים הממלכתיים שאמורים לדעת בדיוק מה המצב לאשורו, חלוקים ביניהם על נתונים בסיסיים ביותר.
נכון, אין זה סוד שקראתי לא פעם לפרק לאלתר את רמ"י, שהפכה שלא בטובתה להיות ספסר הקרקעות של מדינת ישראל, נכשלה בשנים האחרונות כשלון חרוץ בשיווק מקרקעין ותרמה במו ידיה לתדלוק שוק הדיור.
אולם, לדאבוני, גם גורם ממלכתי סולידי ומהוגן דוגמת בנק ישראל אינו נקי כלל ועיקר מאחריות למצב. אם הוא כל כך חמור, מדוע לא התריע על כך בעבר? ומדוע בחר באופן מוזר לתדלק את שוק המשכנתאות דווקא בעיצומו של משבר הקורונה, כשהחליט לאפשר נטילת שני שלישים מהמשכנתא בריבית פריים?
על כן שני הצדדים אינם נקיים מאחריות למצב, בדיוק כפי שמנהל התכנון אחראי לכישלון התמ"א 38 בהחלטתו לקצוב את ימיה, בדיוק כפי שמטה הדיור אחראי לכך שיש לנו כיום בסך הכל כ-45 אלף התחלות בנייה ובדיוק כפי שהרשות להתחדשות עירונית אחראית לכך שההתחדשות העירונית תקועה.
מדאיגה אותי במיוחד העובדה שגופים, לכאורה, כל כך רציניים, שבהם מועסקים אנשי מקצוע מהשורה הראשונה, כולל פרופסורים כלכלה ואקדמאים בתחומים הרלוונטיים, מגלים בקיאות בנתונים ובמספרים שמזכירים לי את הימים שלמדתי את לוח הכפל והחילוק בכיתה ג' בבית הספר היסודי.
ללא פתרון מהשורש לבעיית העדר היצע בשוק הדיור, כלכלת מדינת ישראל לא תוכל להתרומם ממשבר הקורונה והקרעים הקיימים ממילא בחברה הישראלית רק יחריפו ויילכו. על ממשלת ישראל החדשה לראות בכך יעד ממלכתי, לאומי, כלכלי וחברתי כאחד, בו ירוכזו כל הגופים תחת "מטרייה" אחת שתהיה באחריות בלעדית של שר אחד במשרד ראש הממשלה, שיהיה כפוף ישירות לראש הממשלה.
ללא צעד שכזה, לדאבוני, נמשיך לראות התקוטטויות בנוסח " מגרש משחקים של בית ספר" בין אותם גופים שמונו על ידינו על מנת לפתור את הבעיה. לא לסבך אותה ממקום של אגו אישי משולב בבורות. והמבין יבין....
*כותב המאמר רוני מזרחי הוא נשיא לשכת הקבלנים ובעלי קבוצת "מזרחי ובניו"
