ניתוח כלכליסטלמרות הפגיעה של צה"ל, מחסני חיזבאללה עמוסי טילים
ניתוח כלכליסט
למרות הפגיעה של צה"ל, מחסני חיזבאללה עמוסי טילים
ארגון הטרור השיעי נערך למלחמה זה עשרות שנים: מרקטות ומרגמות שונות, דרך טילי שיוט ועד לכטב"מים, שמאוחסנים בבתים ובמנהרות. למרות המכות שצה"ל הנחית על חיזבאללה, הוא עדיין יכול להכאיב לישראל
את ההערכה מפי הגורם העלום, לפיה חיל האוויר השמיד בימים האחרונים כמחצית מארסנל הרקטות של חיזבאללה בלבנון, צריך לקחת עם קורט של מלח. לפי גורמים ביטחוניים, שמעורים היטב בגזרה, בארסנל וביכולות ארגון הטרור השיעי – מדובר בהערכה מוגזמת. וזאת, בלי להפחית מגודל ההישג המודיעיני וההתקפי של ישראל בימים האחרונים בחזית הצפונית, אחרי כשנה של מלחמת התשה שבמהלכה הגליל הופקר לירי יומיומי מלבנון והתרוקן מעשרות אלפי תושבים.
מאות התקיפות האוויריות שכוונו לעבר מבנים ובתים בכפרים בדרום לבנון, ששימשו למגורים וגם לאחסון של טילים שבעת פקודה ישוגרו לישראל, הן תולדה של מלאכת איסוף מודיעין ארוכת שנים. הפצצת מצבורי נשק ואתרי שיגור בעומק לבנון לצד חיסול בכירים בארגון בתקיפות כירורגיות בדאחייה בביירות מטלטלות אותו וזורעות באנשיו תחושת נרדפות. זאת, כשחזבאללה טרם התאושש ממתקפת הזימוניות שפגעה בכ־4,000 מאנשיו, בפעולה שהוא מייחס לישראל.
ההתרברבות של הגורם הישראלי העלום על השמדת כ־50% מהיכולות הרקטיות של חזבאללה עלולה להיפגש בהמשך הלחימה עם מציאות מאתגרת. גם אחרי שצה"ל הסיר את כפפותיו בצפון, חזבאללה נשאר מסוכן ומאתגר עבור צה"ל, ומחזיק בכושר אש משמעותי להתשה ארוכה שעלולה גם להכאיב. לדעה זו שותף גם תא"ל (במיל') רן כוכב (רנכו), לשעבר מפקד מערך ההגנה האווירית בחיל האוויר. "מי שאומר שמחצית מכלל הרקטות של חזבאללה הושמד טועה ומטעה", אמר בשיחה עם כלכליסט. "גם אם זה נכון, ואני לא חושב שזה כך, מתוך כ־150 אלף רקטות וטילים שבידי חזבאללה עומדים לרשותם עוד עשרות אלפי פריטים לטווחים שונים. מי שחושב אחרת, נא יתייצב מול הציבור ויגיד זאת ויגיד גם מה לא עשינו. לא פגענו במחצית ממערך הטילים המדויקים שלו, ונכון לעת הזאת לא חיסלנו את המזכ"ל חסן נסראללה. טוב שהממשלה הכניסה, וחבל שבאיחור, את השבת תושבי הצפון ליעדי המלחמה, ועדיין לא החזרנו את החטופים מעזה, גם לא 50% מהחיים והמתים וגם לא השמדנו 50% מהרקטות של חזבאללה. מוטב שננהג בקצת יותר צניעות".
לפי טל בארי, ראש מחלקת המחקר של מרכז עלמא לחקר אתגרי הביטחון בצפון, אפשר שהפגיעה הנרחבת במערך הטילים והרקטות של חזבאללה נוגעת בעיקר לאלה שמיועדים לטווח הבינוני. הרקטות לטווח זה מיועדות לשיגור למטרות שבין 80 ק"מ ל־200 ק"מ וכוללות את הפאדי 2 והזילזאל. בעלמא מעריכים כי ערב המלחמה עמדו לרשות חזבאללה כ־5,000 רקטות שונות לטווח הבינוני, כך שייתכן שכ־2,500 מהן הושמדו בגלי התקיפה הרבים ששל חיל האוויר. לרשות חזבאללה, העריך בארי, עוד כ־5,000 רקטות וטילים לטווח ארוך, של יותר מ־200 ק"מ. עיקר הארסנל שלו מיועד לטווחים הקצרים, של עד 80 ק"מ ושם גם נמצא רוב כושר האש שלו. מדובר במערך שכולל כ־65 אלף רקטות, בהן גראד, פאדי 1 ופאג'ר 3.
מערך זה כולל גם את הרקטות בורקן, שהן למעשה חביות חומר נפץ מעופפות במשקל של עד כחצי טון, עם טווח מרבי של כ־10 ק"מ. ביוני האחרון אחת כזאת פגעה במחנה גיבור ליד קריית שמונה וזרעה בו הרס נרחב. לטווח דומה מגיעות גם הרקטות פלק 1, שמסוגלות לשאת ראש נפץ של יותר מ־100 ק"ג ובסוף יולי האחרון חזבאללה גרם באמצעות רקטה כזאת לטבח 12 הילדים והנערים במגרש הכדורגל במג'דל שמס.
נתוני עלמא מפחיתים בכ־50% את היקף הרקטות שבידי חזבאללה, שבישראל נהוג להעריכו בשנים האחרונות בכ־150 אלף. עם זאת, להערכת מרכז המחקר, בנוסף לכ־75 אלף הרקטות לכלל הטווחים שבידי הארגון השיעי, עומדים לרשותו עוד כ־150 אלף פצצות מרגמה לטווחים של עד כ־10 ק"מ ועוד טילי נ"ט, כמו קורנט ואלמאס, וטילים נוספים רבים המשתייכים לקטגוריה זו והטווח שלהם בין 2 ק"מ לכ־16 ק"מ.
כ־10% מכלל מערך הרקטות והטילים שחזבאללה מחזיק נחשבים מדויקים, כך שלפי עלמא מדובר בכמה אלפי טילים בודדים שהותאמו לפגיעה ברדיוס מצומצם, יחסית, ביחס אל המטרות שאליהן הם מכוונים. בשנים האחרונות חיל האוויר הרבה לתקוף משלוחי רכיבים מאיראן דרך סוריה ללבנון לשימוש פרויקט דיוק הטילים של חזבאללה במסגרת המב"מ (המערכה שבין המערכות). חרף תקיפות אלה, שנעשו בתדירות גוברת בתקופה שקדמה לפרוץ המערכה הנוכחית, חלק מאותם משלוחים כן הגיע ליעדם ושימש לשדרוג טילים.
פרט לכל אלה, בידי חזבאללה טילי חוף–ים, שעלולים לאיים על אוניות חיל הים, על ספינות סוחר ששטות אל נמלי הים בישראל ומהם ועל אסדות הגז בים התיכון. טילים אלה עלולים לשמש את חזבאללה בניסיונותיו להטיל על ישראל סגר ימי דה־פאקטו. ארסנל זה כולל את הטיל הסיני 802־C הוותיק, שחזבאללה כבר הפעיל נגד צה"ל במלחמת לבנון השנייה, כששיגר אותו מחופי ביירות לעבר אח"י חנית, פגע בה והרג ארבעה לוחמים. יש סבירות גבוהה שברשותו גם טילי חוף–ים רוסיים מסוג יאחונט וטילים דומים נוספים, לרוב מתוצרת איראן, המיועדים לתקוף מן היבשה מטרות בים.
לכל אלה מתווספים טילי השיוט. אתמול חשף דובר צה"ל תא"ל דניאל הגרי כי חזבאללה מאחסן בבתים פרטיים בדרום לבנון טילים, כמו DR 3, שמוכנים לשיגור לעבר ישראל. טיל שיוט כזה מסוגל לשאת ראש נפץ עצום, במשקל של עד כ־300 ק"ג ולאיים על מטרות שנמצאות בטווח של כ־200 ק"מ בעומק ישראל, כמו גם על מטרות ימיות. טילי שיוט אלה מבוססים על טכנולוגיות למל"ט (מטוס ללא טייס) סילוני, שפותח כבר לפני עשרות שנים בידי ברה"מ לשעבר.לצד כל אלה, לחזבאללה יש גם מערך כטב"מים מפותח, שקיבל מאיראן, ואחרים בייצור עצמי, על בסיס ידע שקיבל ממנה. הוא כולל לפי הערכות כ־2,500 כטב"מים מסוגים שונים ולטווחים משתנים ובהם, אבאביל T, שמסוגל לשאת ראשי נפץ של כמה עשרות ק"ג ומרצד 1, שנושא ראשי נפץ של עד 40 ק"ג, לטוס במהירות של כ־250 קמ"ש ולטווח של כ־120 ק"מ, אולי גם יותר. הארגון השיעי מחזיק בעוד כטב"מים התקפיים, כמו גם כטב"מים שאותם הוא משגר לגיחות צילם מעל אתרים רגישים בישראל – כפי שעשה מעל בסיס חיל האוויר רמת דוד, נמלי הים בחיפה, המפעלים של אלביט מערכות ורפאל בצפון ומחנות רבים של צה"ל.
התשובות הישראליות הולכות ומשתפרות
בעימות הרחב מול הארסנל העצום הזה עומדת היערכות ישראלית, ששופרה ועובתה במהלך כמעט שנה של מלחמת התשה שהתאפיינה בעיקר בספיגה. בחודשים האחרונים מערך ההגנה האווירית וחיל האוויר שיפרו את יכולות ההתמודדות שלהם עם הכטב"מים שחזבאללה מרבה לשגר לשטח הארץ. שיפורים אלה הושגו תוך שדרוג היכולות של כיפת ברזל, אך גם בעקבות צבירת ניסיון בדפוסי הפעלתם. לעתים תכופות מטוסי קרב של חיל האוויר מופנים לעבר אותם כלים בניסיון לצוד אותם.
מלאכת היירוט של כלי טייס כאלה בידי מטוסי קרב נחשבת מסוכנת, שכן היא נעשית בגבהים נמוכים, כרוכה בתמרונים רבים ומחייבת את הטייס לערנות רבה ובקשב גבוה מחשש להתקרבות מסוכנת ומהירה לקרקע. בתוך כך מערכת הביטחון שוקדת על פיתוחים טכנולוגיים שאמורים לשפר את ההתמודדות עם הכטב"מים ועם טילי הנ"ט המשוגרים לעתים תכופות מדרום לבנון לעבר היישובים שבקו המגע וגבו עד כה מחיר דמים גבוה.
לרקטות ולטילים הרבים שבאמצעותם חזבאללה מאיים על כל נקודה בעומק ישראל, מערך ההגנה האווירית מעמיד מענה באמצעות טילי חץ 2 ו־3, מערכות ההגנה קלע דוד וכיפת ברזל ובשנה הבאה רפאל אמורה להשלים את פיתוח מערכת ההגנה בלייזר מגן אור, שאמורה לייעל ולהוזיל חלק מהיירוטים. ספינות חיל הים מצוידות במערכות ההגנה האוויריות מסוג כיפת ברזל ימית וברק MX.
בתרחיש של כניסה קרקעית אפשרית של צה"ל לדרום לבנון, שעליה כרגע לא מדברים אך המערכה עוד בראשיתה, השריון הישראלי אמור להיות מוגן יותר לעומת מצבו ב־2006, אז נפגע קשות מטילי נ"ט מסוג קורנט. בעשור האחרון צה"ל התקין על יותר ויותר טנקי מרכבה, וכך גם על נגמ"שי נמ"ר המשמשים את כוחות החי"ר שלו, את מערכת ההגנה מנ"ט מעיל רוח ובקרוב אלביט אמורה לספק לצה"ל את מערכת ההגנה מנ"ט מסוג חץ דרבן, המיועדת לנגמ"שים איתן ולדחפורי D-9.
עם זאת, לחימה קרקעית בדרום לבנון עשויה לזמן לצה"ל התמודדות עם תווך תת־קרקעי מפותח המשמש את חזבאללה בהיקפים ובסדרי גודל שבהם לא פגש ב־2006 ואפילו לא בשנה האחרונה של המלחמה בעזה.
לפי מחקר של מרכז עלמא לפני כשלוש שנים, מדובר במנהרות שנחפרו במשך עשרות שנים בכפרים בדרום לבנון וביניהם, כשחלקן מיועדות להיות גם מנהרות תופת שיסכנו את הכוחות המתמרנים. פרט למנהרות אלה, והן רבות ומסוכנות מאד, חזבאללה חצב בהרים שבעומק המדינה מנהרות ענק אסטרטגיות, שמאחסנות טילים מוכנים לשיגור ןחדרי פיקוד ושליטה, והן המאפשרות שהייה ממושכת של כוחות.
באחרונה חזבאללה פרסם סרטון שנתפס בישראל כסרטון הפחדה אודות המתקן "עימאד 4" החצוב בהר וממנו בכוונתו לשגר מטחי טילים. להערכת עלמא, ברשות חזבאללה עוד כמה אתרים בסדר גודל דומה, שהוקמו בסיוע של מומחים מצפון קוריאה, שצברה ניסיון עצום בתחום זה, כשחצבה מנהרות ענק לכיוון דרום קוריאה בשאיפה לאפשר פלישה המונית אליה ולכבוש אותה. מנהרות אלה נחשפו באזור המפורז בידי האמריקאים (DMZ) ונאטמו. ייתכן שאת שאיפותיהם לכבוש את סיאול באמצעות מנהרות אלה הצפון קוריאנים כבר לא יתממשו, אך לידע הרב שצברו בנושא יש ביקוש רב מצד חזבאללה ואיראן והצפון קוריאנים מספקים אותו בלב רחב.
