פרשנותחופשת לידה לאבות: רפורמה מלאת סתירות
פרשנות
חופשת לידה לאבות: רפורמה מלאת סתירות
שרי האוצר והתחבורה הכריזו על המהלך שיתיר לגברים ליהנות מחופשה בת שבועיים–חודש. עם נתונים חלקיים, דרושה עוד עבודה ליישום הצעד
שר האוצר אביגדור ליברמן ושרת התחבורה מרב מיכאלי הכריזו אתמול על יציאתו לדרך של מהלך "חופשת לידה לאבות". לפי המהלך המסתמן, בתום תקופת תשלומי הלידה לאם שהם 15 שבועות, תיפתח אפשרות – שתהיה זמינה בין השבוע ה־15 לשבוע ה־26 - לגברים בלבד להנות משבועיים או חודש של חופשה, זאת בתנאי שהאשה תחזור לעבודתה.
מבחינה מסוימת אין במהלך זה כל חידוש, שכן כבר כיום ישנה אפשרות להעביר את חופשת הלידה משבוע 7 מהאשה אל הגבר. אלא שאפשרות זו כמעט ואינה מנוצלת (פחות מ־1%). המהלך הנוכחי נועד להפעיל לחץ כבד יותר על נשים לחזור לשוק העבודה מיד בתום השבוע ה־15, אם הן לא חוזרות, הבעל לא יוכל להנות מימי החופשה החדשים שהבטיחו השרים. על פניו יש לתמוה: כיצד מהלך שנועד להפעיל לחץ על נשים לקבל החלטה מסוימת מוגדר על ידי מיכאלי כמהלך פמיניסטי? התשובה לכך היא שחזרה מוקדמת של הנשים לשוק העבודה עשויה לצמצם את פערי השכר בין גברים לנשים. וחופשה של הגבר עם התינוק או התינוקת, עשויה לחזק את הקשר שבין האב לילדיו, ולהביא לכך שבעתיד חלוקת הנטל בגידול הילדים תהיה שונה ומאוזנת יותר.
מאחורי המדיניות של תקופת לידה הנהוגה בכל העולם המפותח (למעט ארה"ב) יש טעמים ומניעים שונים ומגוונים. פרופ' מנואל טרכטנברג מנה ב־2019 כמה מטרות לכלי המדיניות הזה, לפי סדר החשיבות הבא: התפתחות מיטבית של הילד בחודשים הראשונים לחייו; בריאות פיזית ונפשית של האם; השתתפות האב בגידול הילד, והתחברות שני ההורים לילד; אופק תעסוקתי להורים וצמצום פער מגדרי; והקלה בנטל הכלכלי על המשפחות הצעירות.
ריבוי המניעים מאחורי המדיניות הזו מביא לא אחת לסתירות, כך לדוגמה לא קשה להבחין כי יש סתירה בין המטרות השונות, חופשה ארוכה מדי לאשה שאולי תיטיב עם התפתחות הילד, עשויה להביא לכך כי זו תהיה מחוץ לשוק העבודה לתקופה ארוכה מדי, וכך יכולת ההשתכרות שלה תיפגע לאורך זמן, כפי שהראו לאחרונה חוקרי אגף הכלכלנית הראשית במשרד האוצר. בנוסף, אם מטרת המדיניות היא לדאוג שהאב יהיה מעורב בגידול הילד, אין היגיון בהתניית תשלומי הלידה לאב במצבה התעסוקתי של האם, גם ילד לאם מובטלת צריך קשר עם אביו.
למרות הפרגון ההדדי אתמול בין ליברמן למיכאלי, הרי שהעקרונות המנחים אותם הם שונים לחלוטין. ליברמן דיבר בעיקר על פערי השכר בין גברים לנשים שעשויים להצטמצם, ואף הוסיף כי "המהלך יסייע לפתור את הבעיה מספר אחת של כלכלת ישראל, וזה המחסור בידיים עובדות". כלומר, מבחינתו המטרה העיקרית היא שהנשים יחזרו מהר לשוק העבודה. לעומתו, מיכאלי הדגישה שוב ושוב את השיוויון בנטל גידול הילדים, והתקדמות אל עבר יצירת עולם שיוויוני יותר. היא אף כינתה את המהלך “הגשמת חזון של 15 שנה”.
אלא שמשיחות עם גורמי המקצוע בממשלה נראה כי העקרון המסדר של המהלך עדיין לא ברור להם. באוצר לא ידעו להשיב כמה נשים בוחרות להאריך את חופשת הלידה שלהן, מדובר בנתון בסיסי אם מטרת הרפורמה היא להקטין את קבוצת הנשים שמאריכות את חופשת הלידה. מנגד, אם המטרה היא בעיקר לטייב את הקשר שבין האב לתינוק, ולהביא לשוויון בנוגע לטיפול בילדים, הרי שדמי הלידה לאב לא צריכים להיות תלויים בתעסוקת האם.
ישראל נבדלת מהעולם בכל מה שנוגע למימון תקופת הלידה, כשגורמי המקצוע באוצר ובממשלה סבורים שאין לישראל את הפריבילגיה להידמות למדינות אירופיות, שכן אלה מנסות לעודד ילודה, וכי בישראל קצב הילודה גבוה מאוד, ואימוץ מדיניות מיטיבה עם הגיל הרך עשוי לתמרץ ילודה גבוהה אף יותר.
ואולי חוסר הבהירות בנוגע לעקרון המסדר של הרפורמה, חוסר הגיבוש של פרטי המהלך, והחיוכים שבלטו בין ליברמן למיכאלי אינם אלא כיסוי למצבה השברירי של הקואליציה, שמחייבת את חבריה לצאת כל העת בהישגים כלשהם לקראת הבחירות שעשויות להיות בפתח.
