פרשנותשליחת צווי גיוס לכולם תיטיב גם עם המגזר החרדי
פרשנות
שליחת צווי גיוס לכולם תיטיב גם עם המגזר החרדי
הניסיון של צה"ל ללכת בין הטיפות ולסמן חרדים שראויים לגיוס הוא התחכמות מיותרת מול פסיקה ברורה של בג"ץ וחשש מוגזם מהעמקת הקרע החברתי העמוק גם ככה. שליחת צווי גיוס ישירים היא דווקא הזדמנות ראשונה לבסס קשר ישיר בין הצבא לבני הישיבות
ככל שעוברים הימים, מתברר כי אין בכוונת צה"ל לשלוח צווי גיוס לכלל בני הישיבות, אלא להפעיל שיקול דעת ולשלוח רק לחלק מן החרדים, אלו שעובדים, לומדים באקדמיה או נמצאים בישיבות לנושרים. הנימוק העיקרי לטקטיקה הזו – שגובשה במו"מ שקט עם ההנהגה הפוליטית החרדית הרשמית ועם עסקנים ויזמים חברתיים חרדים – הוא החשש ששליחת צווי גיוס לכלל בני הישיבות תעמיק את השסע בין המגזר החרדי לחברה הישראלית, ותצית מלחמת דת שבטווח הארוך תקטין את היקפי הגיוס בחברה החרדית.
אלא שהחשש מהעמקת הקרע החברתי מוגזם, ואף ניתן לנהל אותו, ומנגד קיימים לא מעט סיבות ויתרונות לשליחת צווי גיוס לכלל החרדים, החל בהיבטים של שמירה על שלטון החוק ויישום פסק הדין של בג"ץ וכלה בהעברת מסרים לציבור החרדי ולציבור הישראלי. אך לפני פירוט הסיבות שמצדיקות שליחת צווי גיוס לכולם, כדאי להדגיש: שליחת צווי גיוס לכלל החרדים לא תוביל לגיוסם. סביר להניח שהרוב המכריע של החרדים יבחר להתעלם מהם ואולי אף לקרוע ולשרוף אותם בחגיגיות, אך עדיין יש משמעות לשליחתם.
כשם שצווי הארנונה לא נשלחים למועצת גדולי התורה או להנהלת המפלגות, כך צווי הגיוס צריכים להישלח לפרט החרדי, ולבסס זיקה ישירה בינו לבין המדינה
המשמעות החשובה ביותר היא הציות הבלתי מתחכם לפסיקת בג"ץ. יש פעמים שכדאי לא להגדיל ראש ולפעול לפי הספר. כששופטי בג"ץ כותבים "על הפוקד להפעיל את סמכותו מתוך התייחסות שוויונית לכל יוצא צבא כהגדרתו בחוק; הגדרה זו אינה מבחינה בין תלמיד ישיבה לבין יתר המיועדים לשירות" – המשמעות היא שהפוקד הצבאי לא אמור ולא יכול לשקול שיקולים קהילתיים, ערכיים ואסטרטגיים. לכן ברירת המחדל היא לשלוח צווי גיוס לכולם, וכל ניסיון להבחין בין דם לדם חוטא לעקרון השוויון שבבסיס פסק הדין.
יתרה מזו, הבחירה לשלוח צווים לאלו שלא "לומדים תורה" היא החלטה ערכית של צה"ל לקבל את אחד הנרטיבים החרדיים שלפיו לא מתגייסים כי "לומדים תורה". חשוב לזכור, יש נרטיב חרדי נוסף, שהוא לא פחות דרמטי, והוא "החשש מחילון". הנרטיב של "חשיבות לימוד התורה" מוביל להתמקדות בנוער הנושר שלא לומד בהתמדה, והנרטיב של "חשש מחילון" מוביל להתמקדות דווקא בבני הישיבות החזקים שרמתם הדתית והתורנית גבוהה ועמידה יותר. ברור שאין זה מתפקידו של הצבא להכריע בין שני הערכים הפנים־קהילתיים הללו.
חשוב מכך, צריך לרגע להיכנס לתודעה של בן הישיבה החרדי. מבחינתו, עד לרגע זה הוא לא מחויב בגיוס. הפלפול המשפטי שטוען שבמקרה ופג תוקף הדיחוי עליו להתייצב מרצונו בלשכת הגיוס לא מגיע אליו ולא מעניין אותו. אף אחד מאיתנו לא מתנדב לשלם מסים לפני שקיבל דרישת תשלום או לפני שיש לו ודאות שיקבל דרישת תשלום כזו. שליחת צו גיוס לכלל החרדים היא אמירה רשמית של מדינת ישראל: "אדוני היקר, אתה חייב בחובת גיוס, אנחנו צריכים ורוצים אותך למאמץ המלחמתי". אי אפשר לדלג על השלב הזה.
יש כאן עניין עמוק וחשוב יותר, שליחת צווים היא יצירת קשר בין הפרט החרדי לבין מדינת ישראל. כשם שצווי הארנונה לא נשלחים למועצת גדולי התורה או להנהלת המפלגות, כך צווי הגיוס צריכים להישלח לפרט החרדי, ולבסס זיקה ישירה בינו לבין המדינה. בלתי מתקבל על הדעת שגיוס החרדים מתנהל במשא ומתן בין נציגים מטעם עצמם (לא רק נבחרי ציבור נמצאים במאמץ הזה) לבין צה"ל, בלי שבודקים קודם לכן כמה חרדים בוחרים להתייצב מרצונם החופשי ברגע שהם מקבלים צו גיוס רשמי המנוסח נכון. לפני שאנו נותנים לעסקנים חרדים לנהל משא ומתן אם מגייסים יותר ספרדים או אשכנזים, יותר נושרים או יותר עניים, הבה נראה איך הקהל עצמו מגיב.
מכיוון שהסיבה הבסיסית לשליחת צוי גיוס רוחביים היא יישום פסיקת בג"ץ כפשוטה, הרי שעצם שליחת הצו לא ירע את היחסים בין צה"ל לבין החרדים מעבר למצב כיום. יתרה מזו, הצבא יכול להעביר מסרים עדינים כי אין בכוונתו בשלב זה לעצור את כל מי שלא מתייצב, ובעיקר – צו הגיוס עצמו צריך להיות מנוסח באופן שמנגיש לנער החרדי את כל האפשרויות הפתוחות בפניו, ונותנות לו גם מרחב התלבטות והתייעצות. צריך לזכור, שגם אם מוטלת על הצבא והממשלה אחריות לא להחמיר את המצב ל"מלחמת דת" דרמטית, קשה לחזות מה יביא למלחמת דת כזו, וסביר למדי שבכל מקרה "מלחמת דת" כזו תפרוץ ברגע שהחרדים יעזבו את הקואליציה.
יתרה מזו, על פניו, לממסד החרדי יש שני יתרונות בהוצאת צווים לכלל החרדים. ראשית, ההנהגה החרדית הממסדית מעדיפה להתנהל בסוגיית הגיוס באופן כמה שיותר "פסיבי", ושליחת צווי גיוס שיביאו להיענות כלשהי מהמגזר עצמו תחסוך מהם את המאבקים הפנימיים בשאלה מי ימלא את מכסת ה־3,000. כמו כן היא תקטין את הביקורת של הפלגים הקיצוניים בחברה החרדית (הפלג הירושלמי) שכן הגיוס של אותם פרטים חרדים לא יהיה קשור להסכמה חרדית ממסדית. היתרון השני, והוא חשוב יותר, הוא העובדה שיהיה קל יותר להחזיר את תקציבי הישיבות אם הבחורים יתייצבו בלשכת הגיוס ויקבלו דיחוי רשמי, אחרי שהצבא יגייס את מכסת 3,000 החיילים שאותה הוא מסוגל לקלוט בשנה זו. בפסיקת בג"ץ נכתב כי הדרך לאשר תקציב למי שאינו מתגייס עוברת דרך "דחייה מפורשת של צה"ל".
צריך גם להזכיר את הטיעון הכלכלי והחברתי. הבחירה לשלוח צווי גיוס רק לחרדים שעובדים או לומדים באקדמיה יוצרת תמריצים פנימיים בתוך החברה החרדית: היא עשויה לעודד עובדים חרדים צעירים לעבוד בעבודות שחורות, ולדחות את לימודיהם האקדמיים, וזה מנוגד לאינטרס של המשק.
למעשה, אין לצבא באמת ברירה, ואין מדובר רק בסוגיה המשפטית. הצבא מתמודד עם תסכול עצום של משרתי המילואים והסדיר, שהשירות שלהם הולך ומתארך, והוא מוכרח לפחות להראות שהוא קורא לכל האזרחים להתגייס.
שליחת צווי גיוס לכולם היא הדבר הפשוט ביותר, אבל יש פעמים שהדבר הפשוט ביותר הוא גם הדבר החכם, הצודק, והיעיל ביותר.
חרדים מפגינים נגד גיוס. יש להנגיש להם את האופציות
יש לחתור למגע
שלמה טייטלבאום
