דעההפיתרון חייב להתחיל בחילופי שבויים. קחו את שלכם, תנו את שלנו
דעה
הפיתרון חייב להתחיל בחילופי שבויים. קחו את שלכם, תנו את שלנו
במובן מסוים - כל מה שנעשה (או לא נעשה) כבר הפסדנו בקרב הזה. השאלה היא מה נעשה מכאן והלאה. איך נתגבר, נתאושש וננצח במאבק הארוך הזה
התזה השולטת בערוצי הטלוויזיה. בנאומים השונים, במה שאומר ה"עמך" ומתבטא בשלטי החוצות שמישהו (מי?) פיזר בארץ היא: "לא עוצרים עד שמנצחים".
באותיות הקטנות יותר כתוב שם: "חיסול המחבלים. חילוץ החטופים". אבל, איך עושים את זה ביחד? ומה אם אי אפשר לעשות את זה ביחד? למי העדיפות?
על פי השלט הזה העדיפות היא ל"חיסול המחבלים". נוהל חניבעל – אני מכיר. כשנחטף חייל יורים לכיוון. גם אם החייל הזה ייפגע. יש בזה הגיון. כאן? זה למעלה מ- 200 איש. חלקם ילדים. איך ניתן יהיה להישיר מבט לקרובי המשפחה שלהם ולחברים שלהם ולאנשים במעגל השני והשלישי שלהם?
אם נפנה למהלך שיגרום למוות מסיבי של השבויים שלנו, בעיני – הלכה המדינה. הלכה הרֵעוּת. הלכה הערבות ההדדית. הלך הבטחון הזה שיש מדינה מאחורינו, גם אם הרע מכל קורה לנו.
אבל חמומי המוח יטענו שצריך לנקום. תשכחו מנקמות. ביאליק כתב: "נקמת ילד קטן עוד לא ברא השטן". הוא נקם? מישהו מהיהודים חזר לנקום בפורעי קישינב? כלום. איך נקמנו הלכה למעשה? הקמנו את המדינה היהודית.
הביטחוניסטים יטענו שצריך הרתעה. הייתה "הרתעה" עד ה-7 באוקטובר 2023. זה לא שינה כלום במשחק הזה של הרשע הצרוף מול ההומניות, השנאה מול הרצון לחיות חיים שלווים.
המוסכמה היא "ניצחון" ואפילו ynet העלו בדף הבית את הסיסמה: "אנחנו ננצח". מה זה ה"לנצח"?
אז פה אני רוצה לכתוב כאחד מההייטק.
אם מגיע אלי יזם שחטף בסטארט-אפ שלו מכה קשה ואומר לי "אנחנו ננצח" אני מיד נרתע. לפעמים צריך להגיד: הפסדנו. אבל מכאן נצא לדרך חדשה. יזם טוב זה לא אחד שהולך עם הראש בקיר. זה אחד שנופל וקם, נופל וקם. הדרך לניצחון רצופה בכישלונות. צריך לדעת גם לקבל כישלונות, להודות, ללמוד, להפנים ולהמשיך הלאה.
למה ההייטק הישראלי כל כך מצליח? הרבה סיבות: הנחישות, היכולת לקום מהקרשים, הגמישות המחשבתית, היצירתיות.
מה זה ה"אנחנו ננצח" הזה? במובן מסוים - כל מה שנעשה (או לא נעשה) כבר הפסדנו בקרב הזה. השאלה היא מה נעשה מכאן והלאה. איך נתגבר, נתאושש וננצח במאבק הארוך הזה. מי שרוצה לטשטש את הכשלון ינסה לחבר את מה שקרה למה שאולי יקרה בתקווה שזה ישכיח את המחדל הנורא שהיה כאן.
בואו לא נשאף לניצחון טקטי אלא לפתרון, לניצחון ארוך טווח. ומהו?
צריך לדכא את החמאס – עם זה אני מסכים. איך? אנחנו לא נשלח פצצות שישטיחו את עזה על 2 מיליון איש החיים בה. אם נעשה את זה העולם יוקיע אותנו ויקיא אותנו, כמו חלק לא קטן מאזרחי המדינה שיעדיפו לחיות את חייהם בצער במדינה שאיננה מעורבת ברצח שיטתי של אזרחים. בואו לא נהיה כמו החמאס או גרועים ממנו.
מה כן? האם הדרך היחידה זה לשלוח חיילים לעזה שיעברו לטהר בית אחר בית?
את זה יכול להציע מי שאין לו בן לוחם או ההזויים שמאמינים שהארץ הזאת ניתנה לנו על ידי אלוקים וצריך לשחרר אותה בכל מקרה. או קבוצה של מנהיגים וגנרלים שפספסו עד היום בגדול ובראש שלהם זה שהם חייבים להסיר את החרפה. "תמונת הניצחון" ויהי מה.
יש דרכים אחרות.
העובדה שבנימין נתניהו וסובביו לא השתמשו בהן היא כי נתניהו טיפח את החמאס. לנתניהו היה נוח שיש חמאס שמחליש את הרשות הפלסטינאית ומשאיר את הפלסטינאים מפולגים ונטולי יכולת לדרוש בצורה מסודרת מדינה משלהם. זאת איננה תיאוריה – אלו עובדות מוכחות. יש מספיק הקלטות של נתניהו חוזר ואומר את זה.
הרמטכ"לים או הכמעט-הרמטכ"לים לשעבר? לפטיש כל דבר נראה מסמר. אצלם הכל נבחן מהבחינה הצבאית. יש להם פלוגה? נתקוף עם גדוד. יש להם גדוד? נתקוף עם חטיבה. יש להם אר.פי.ג'י? נקדם טנקים עם חליפת רוח. נזיז את האוגדה הזאת משמאל לימין. נשלח את חיל האוויר עם 2 טון פצצות. זה מה שהם עשו כל החיים שלהם. זה מה שהם מכירים (עם כל הערכתי הרבה אליהם).
בהייטק, כשאתה נתקל בבעיה אתה מנסה לתקוף אותה ממספר כיוונים, במיוחד אלו שאחרים לא חשבו עליהם עד כה. איך אפשר להשמיד את החמאס בלי לסכן את השבויים תוך מניעת מסה של קורבנות בצד שלנו (וגם בצד שלהם)? יש פתרון.
הוא חייב להתחיל בחילופי שבויים. קחו את שלכם מקצה לקצה. תנו לנו את שלנו.
אחרי זה? לחנוק את החמאס.
כל ירי של החמאס או של הג'יהאד יענה בירי מקביל שלנו למקום בו אנו חושדים שיש חמאס ואם יש שם אזרחים – שהחמאס ייקח את האחריות על מותם. נגמר השימוש שלהם במגן אנושי.
הוא חייב להתחיל בחילופי שבויים. קחו את שלכם מקצה לקצה. תנו לנו את שלנו
כיסוי שמי עזה בכלי טייס לא מאוישים (או לוויינים). כל תנועה חשודה – ירי. אם הם רוצים להעביר צינור השקייה משדה לשדה – שיתאמו את זה איתנו.
למנוע כל העברה של כסף לחמאס. הכנסה של כל דולר לרצועה תתאפשר רק כשנדע בדיוק לאן זה הולך ולאיזו מטרה.
כל נציג של חמאס מחוץ לרצועה – דמו בראשו. שהאנשים האלה יעופו להם בחזרה לעזה ויפסיקו להסתובב חופשי בין אם זה בניו-יורק או באיסטנבול ודובאי.
כל חבר חמאס בעזה – לחסל. מתי? מתי שמתאים. מבחינתי, שייקח שנים. ושהם יידעו על זה. ושהעולם יידע על זה.
כל תומך חמאס (גם טוויט קטן שמשווה את הטבח שחווינו לפעולה של צה"ל) יוחרם. כן, אם זה בישראל – שתומך הטרור הזה ילך לכלא. אם זה מנהל כנס באירופה – שכל ישראלי וכל יהודי בעולם (כן, זו מלחמתם של כל יהודי בעולם) ידע שאסור שכף רגלו תדרוך בכנס הזה.
כל אוניברסיטה שאיננה מגנה את ועד הסטודנטים שלה עם ההודעות של תומכי החמאס שלו – ייפסקו התרומות לה וגם הרשמה של יהודים לאוניברסיטה כזאת.
כל חברה שלא מגנה את החמאס – לא נקנה ממנה.
כל ידוען ששופך עלינו זבל עם שקרים – לתבוע אותו. תביעות דיבה קבילות בכל העולם. אולי זה גם יהווה מקור הכנסה יפה למדינה...
כל מדינה שראשיה הביעו הזדהות עם פעולת החמאס (טורקיה, למשל) – לנתק את יחסינו עם המדינה הזאת.
ואפשר למנות פה רשימה ארוכה נוספת של פעילויות. רק לא "ראש בקיר".
זאת צריכה להיות המלחמה שלנו כשעל הדגל שלנו צריכים להתנוסס המטרות הבאות:
1.שחרור החטופים.
2. חניקת החמאס.
3. החזרת הבטחון והמשילות (לא נפנופי האקדח ולא נאומי הפאתוס, כמובן).
אנחנו כבר קרוב ל-100 שנה במערכה רבת קרבות. אם נפעל בחוכמה נמשיך לנצח במערכה. גם אם ישראל הפסידה בקרב ספציפי, ננצח כי הקמנו כאן ונמשיך לבנות מדינה יהודית, דמוקרטית ונאורה. אור לגויים.
דב מורן הוא יזם ומשקיע הייטק
