פרשנותתמרורי האזהרה שייאלצו את יריב לוין למנות נשיא לעליון
פרשנות
תמרורי האזהרה שייאלצו את יריב לוין למנות נשיא לעליון
שופטי בג"ץ הורו השבוע לשר המשפטים למנות נשיא לבית המשפט העליון עד 16 בינואר. לוין מיהר לתקוף את השופטים ש"הופכים את עצמם לשליטים דיקטטורים", אבל האם בפועל יקיים את ההחלטה? 5 נימוקים מחזקים את ההערכות שכן
שר המשפטים יריב לוין חותר לניצחון מוחלט. אבל, בכל פעם שהוא נתקל בתמרורי עצור, חוק או בג"ץ, הוא נטרף ואז עוצמת האיומים והנאצות שוברת שיאים. לאחר ההחלטה שהורתה לו למנות נשיא לעליון עד 16 בינואר הוא תקף את השופטים: "רמיסה שקומץ קיצוני מרשה לעצמו רק משום שנדמה לו שהוא יכול", וגם "רומסים את בחירת העם, והופכים את עצמם לשליטים דיקטטורים". לוין אוהב את ההנגדה הזו – הוא הנרמס והשופטים הם קומץ קיצוני דיקטטורי. על היפוך תמונת המציאות הזה הוא משווק את ההפיכה המשטרית.
בכנס השנתי של העמותה למשפט ציבורי בסוף השבוע, בהשתתפות נשיאי ושופטי בית המשפט העליון בדימוס, בכירי השירות המשפטי הציבורי ועוד, התמקדו שיחות המסדרון בשאלה הגדולה - האם שר המשפטים יפר את החלטת בג"ץ או שיביא למינוי נשיא קבוע.
חמישה נימוקים תמכו בהערכה שלוין דווקא יקיים את החלטת בג"ץ: הנימוק הראשון הוא בנימין נתניהו. ראש הממשלה פוגש בימים אלה שלושה משופטי המחוזי, ולא בטוח שמתאימה לו טלטלה דרמטית ביחסי הרשויות.
השני, נימוק פוליטי. החרדים לא יתמכו בחקיקה לשינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים. עמדתם כרגע היא לא לתמוך בחוקי ההפיכה כל עוד לא יוסדר חוק ההשתמטות. ההפיכה מותנית בהשתמטות. או שנקבל את שתיהן או שלא. בהיבט הפוליטי ניתן גם לצפות שאולי יימצאו מספיק אנשים בקואליציה שקצה נפשם באובססיות והטירוף של לוין ושמחה רוטמן.
הנימוק השלישי קשור למשפט הבינלאומי ובתרומת ישראל להפללתה בשני בתי הדין הבינלאומיים בהאג. השתלטות פוליטית על בית המשפט העליון תחבל בטיעון הישראלי שמתגאה בעצמאות מערכת המשפט.
הנימוק הרביעי הוא הסיכוי שאנרגיות המחאה יחזרו לימי טרום 7 באוקטובר. נכון, האנשים מותשים, המלחמה גובה מחירים, אפילו פיטורי גלנט בפעם השנייה לא שחזרו את מחאת הפעם הראשונה. אבל אולי דווקא הרמת יד ישירה על בית המשפט תתניע שוב את המסות הגדולות.
ואפשר להוסיף נימוק חמישי, פשוט יותר – זהו החוק, זו תכליתו, זו החלטת בג"ץ – למנות נשיא קבוע, ראש קבוע לרשות השופטת שלא קיים מאז פרישת הנשיאה אסתר חיות.
הנימוקים לעמדה הסרבנית של לוין נטועים במחוזות אחרים לגמרי. באישיות שוברת הכלים הילדותית של השר בכל פעם שמבוקשו לא מתמלא. ובמקביל, שלהוב והסתת הבייס, שאיפתו לתמונת ניצחון על שנואי נפשו שנועדה לשרת את שני היעדים: לשלוט בנשיא שממנה את חברי ועדת החקירה הממלכתית ואולי גם את הרכב הערעור שידון בתיקי נתניהו אם יגיעו לעליון. למשימות אלה, לוין לא ממש סומך על מ"מ נשיא העליון השופט יצחק עמית. הנימוק הלגיטימי היחיד שבאמתחתו – ההסכמה הרחבה - פג תוקפו. הסכמה רחבה אינה יכולה לשמש בלם וטו נצחי ומחסום של קבע בפני מינוי הקבע.
לוין נלחם בכמה חזיתות. בחירת נשיא, בחירת שופטים, בחירת נציב תלונות. הוא מחרים את עמית, הוא מנצל את כוחו כיו"ר הוועדה כדי שלא למנות נשיא ושופטים. את הנציב הוא מנסה להעביר לבחירה פוליטית בכנסת. ראש לשכת עורכי הדין עמית בכר קרא לוועדה ליטול מידיו את סדר היום. זו סמכותה, לדבריו, לפי החוק. האם ניתן לפסוק ביזיון בית המשפט נגד השר? בית המשפט העליון טרם הכריע בשאלה האם ניתן להוציא ביזיון רק נגד אזרחים שמפרים פסק דין או גם נגד אורגנים שלטוניים שעושים זאת. ייתכן שלוין יגרום לבג"ץ להכריע גם בשאלה הזו.
