מובילות את ישראלמייסדת אלף פארמס: "רק לפני כמה שנים לא ידענו אם בכלל אפשר לייצר בשר בקר מתורבת"
מובילות את ישראל
מייסדת אלף פארמס: "רק לפני כמה שנים לא ידענו אם בכלל אפשר לייצר בשר בקר מתורבת"
פרופ' שולמית לבנברג ייסדה את החברה הראשונה בעולם שתוכל לשווק בקר מתורבת. ומוזר ככל שזה יישמע, לא בטוח שזה החזון הכי שאפתני שהמדענית פורצת הדרך מצליחה לקדם
אם הכל יעבוד לפי התוכנית, בעוד כמה חודשים תגיש מסעדה בישראל סטייק בקר שגדל במפעל של אלף פארמס, חברת חקלאות תאית כחול־לבן. החברה קיבלה את אישור משרד הבריאות לכך שהמוצר שלה בטוח למאכל, והפכה לראשונה בעולם שמקבלת אישור לשווק בקר מתורבת. "אלף" נולדה במעבדה של פרופ' שולמית לבנברג, ראש המעבדה לתאי גזע והנדסת רקמות בפקולטה להנדסה ביו־רפואית בטכניון, ומפתיע ככל שזה יישמע, זה לא החזון היחיד שהיא רוקחת במעבדה שלה, ואולי אפילו לא החזון הכי שאפתני מביניהם.
לכל כתבות המגזין לחצו כאן
כ־160 חברות בעולם נכנסו למרוץ לייצור בשר מחוץ לגופו של בעל חיים, מהן חמש ישראליות. אלף היא אחת מהשלוש שקיבלו אישור רגולטורי (שתי חברות אמריקאיות ישווקו עוף מתורבת), ונחשבת לאחת המבטיחות בתחום. "מאוד התרגשתי כשקיבלנו את אישור משרד הבריאות, זה שלב חשוב בדרך", מספרת לבנברג, מייסדת שותפה ויועצת מדעית ראשית באלף. "לחשוב שלפני כמה שנים גלגלנו את הרעיון ואמרנו 'בואו נראה אם זה בכלל אפשרי', ועכשיו אנחנו ממש בדרך לזה שאנשים יוכלו ליהנות מזה. זה מרחיב לב וזאת גאווה כחול־לבן, במיוחד בשנה הזאת".
מקור המוצר של אלף הוא בטכנולוגיה החדשנית שפיתחו לבנברג וצוותה בטכניון: תאים שמקורם בביצית מופרית של פרה גדלים בביוראקטורים על מצע של סויה וחיטה, והופכים לרקמת שריר שתתגבש במפעל לנתחים דקים של סטייק בקר. "עבדנו לא מעט על איך לחקות במעבדה רקמת שריר, כדי שנוכל להשתיל אותה בבני אדם ולסייע בהליכים רפואיים. פיתחנו טכנולוגיה שמאפשרת למיין תאים ולייצר רקמת שריר, ולפני הרבה שנים תהינו אם זה יכול להיות משמעותי לתחום המזון. זה עלה שוב כשדוקטורנט שלי, תום בן אריה, ביקש לעשות דוקטורט על פיתוח בשר מתורבת, והחלטנו ללכת על זה".
אלף צלחה אמנם את המכשול המשמעותי הראשון, אך הדרך של הבשר המתורבת לצלחת עוד רחוקה. החברות בתחום מצליחות לייצר רק כמויות קטנות של בשר, בעלויות גבוהות מאוד, אבל לבנברג מאמינה בכוחה של התעשייה לצמוח. "לכל תעשייה לוקח זמן להתפתח, האתגרים גדולים אבל יש התקדמות והעלויות הולכות ויורדות", היא אומרת. "זה לא קורה בבום, המוצרים לא יגיעו בבת אחת לסופר. אבל הציבור מבין את הערך והחשיבות והטכנולוגיה צועדת קדימה. זה חייב ללכת לשם".
כשלבנברג אומרת "חייב ללכת לשם", היא מתכוונת לשינויים העצומים בעולם בשל גידול האוכלוסייה וההתבססות על חקלאות לא יעילה. תעשיית הבשר היא המזהמת הגדולה ביותר של מים ואחד המקורות המשמעותיים ביותר לפליטות גזי חממה, כשבינתיים שיעור הסובלים מאי־ביטחון תזונתי רק עולה. גם אם תעשיית הבשר המתורבת לא תחליף בקרוב את הייצור התעשייתי של מזון מן החי, כשהיא תגיע להיקפים משמעותיים ייתכן שתצליח לצמצם את התעשייה המזהמת ולסייע למדינות לחזק את הביטחון התזונתי שלהן. "למעלה מ־85% מהבשר מיובא לארץ. אנחנו לא רוצים לסמוך על אוניות שכן או לא מתאפשר להן לבוא", אומרת לבנברג. "אנחנו מבינים היום עד כמה זה משמעותי, וכמה חשוב לחזק את ביטחון המזון שלנו".
בינתיים, היא כבר עובדת על פיתוח התשתית הטכנולוגית לדור המוצרים הבא: טכנולוגיות להדפסת נתחים עבים ומשוישים. "זה מאתגר מדעית וטכנולוגית", היא אומרת. "הנתח שנשיק השנה יהיה דומה למינוט סטייק, אך את הדורות הבאים נוכל לייצר לפי דרישת הלקוח. יהיו לנו מוצרים כמו אנטרקוט, סטייק שמורכב משומן ושריר, ונוכל להעשיר אותו בברזל ובוויטמינים". זה תחום שמתפתח בארץ בצורה מדהימה. חדשנות נמצאת בדנ"א שלנו, וישראל יכולה להוביל את התחום".
התקציב יקצץ באופן ניכר את המימון ליחידות המדען הראשי במשרדי הממשלה. זה ישפיע על החדשנות הישראלית בתחום?
"הטכנולוגיות האלו דורשות השקעה במחקר ופיתוח באקדמיה. חברות קמות על בסיס רעיונות שצמחו באקדמיה, ואם לא יהיו תקציבים, לא יהיה לחוקרים מקום לפתח חשיבה חדשנית ולא נוכל להיות יצירתיים. בלי שהמדינה תכיר בזה ותממן מחקרים, אי־אפשר. זאת גם הדרך לגדל את הדור הצעיר של החוקרים שיוצא אחר כך לתעשייה".
לבנברג קנתה את שמה במחקרים חלוציים בתחומי תאי הגזע והנדסת הרקמות. היא נחשבת למדענית פורצת דרך בהנדסה הביו־רפואית, וצברה לא מעט אותות ופרסים, כמו פרס קריל, פרס ברונו ופרס רפפורט. היא התברגה ברשימת 50 המדענים המובילים בעולם של כתב העת "סיינטיפיק אמריקן", ולאחרונה נבחרה לעמיתת האקדמיה הלאומית האמריקאית לממציאים. כבר שנים ארוכות היא מכשירה את הדור הבא של מדענים ומדעניות במעבדה שלה בטכניון, וסוללת לנשים אחרות את הדרך בעולם המדע.
בימים אלה היא ממשיכה לפתח רקמות במעבדה שיוכלו בעתיד להחליף רקמה טבעית אצל אנשים שזקוקים להשתלה. "אנחנו רוצים ליצור רקמה מתאי החולה עצמו, כך שתתאים לו בדיוק, כי התחליפים הסינתטיים לא מתפקדים טוב. אנחנו עובדים על רקמה שיש בה כלי דם ונוכל לחבר אותה לכלי הדם. אנחנו עוד עושים את ההשתלות בחיות מעבדה, אך פיתחנו מספיק את הטכנולוגיה כדי שנוכל להשתיל בחיות גדולות - צעד לפני השתלה באנשים. אנחנו מאוד קרובים ובתוך שנים בודדות זה יקרה". במקביל, היא עובדת על שני פיתוחים נוספים, שכבר התגבשו לחברות: היא הקימה את ננו סינקס, שמפתחת צ'יפ שיכול לבצע בתוך שעות בודדות בדיקות להתאמת אנטיביוטיקה לחולים במקום ימים ארוכים כיום; והקימה את נוראקסון, המפתחת אקסוזומים (חלקיקים דמויי בועיות זעירות הנושאים חלבונים ומידע גנטי, ש"א) מתאי גזע לריפוי חוט שדרה פגוע.
ויחד עם המרכז הרפואי שיבא, לבנברג הצליחה לאחרונה להנדס אוזן. עד 0.2% מהילדים נולדים עם אוזן שהתפתחותה אינה תקינה והיא קטנה ומעוותת. כיום, השיקום נעשה באמצעות לקיחת רקמת סחוס מאזור החזה של המטופל, שיטה הכרוכה בכאב וחשופה לסיבוכים. לבנברג ושותפיה פיתחו שלד מתכלה שעליו גדל שתל אפרכסת מותאם אישית, באופן המאפשר יצירת אוזן אסתטית ויציבה. "יש לי מזל שאני עושה את מה שאני אוהבת", היא אומרת, "שילוב של מחקר, חשיבה חדשה וכיווני דרך חדשים בתחומים שחשובים לאנושות ולאיכות החיים. ואני גם רואה אתגר משמעותי בחינוך הדור הצעיר של המדענים, בהובלה שלהם עד שהם הופכים לחוקרים עצמאיים. כל אחד מוצא את המקום שבו הוא יכול לעשות את העולם יותר טוב. זה המקום שלי".
