פרשנותהפגסוס לא יעצור את משפט נתניהו
פרשנות
הפגסוס לא יעצור את משפט נתניהו
ההבדל בין השימוש בתוכנת פגסוס מול פשע מאורגן לעומת חקירות שחיתות; ומה הסיכוי שתחת כהונתה של גלי בהרב-מיארה יפוצל תפקיד היועמ"ש
1.
הניסיון לחבר את מחדלי הפעלת הרוגלה שלא כדין למשפט נתניהו ממתין להכרעת בית המשפט. בינתיים, המשפט נמשך כסדרו והפרקליטות תעביר מחר (שלישי) את תגובתה לדרישת הסניגורים לעצור הכל עד לבירור מקיף. בינתיים נודע שעד המדינה שלמה פילבר עבר השתלת רוגלה ואולי גם עדים נוספים – כאלה שהעידו וכאלה שממתינים לתורם. למשל ניר חפץ שלא ברור מהיכן הגיע המידע על המקורבת שנשלף כדי להפעיל עליו לחץ.
בכל מקרה, לפני בית המשפט מונחת עדותו בשבועה של חפץ כי למרות מכבש הלחצים שהופעל עליו – עדותו חופשית ונקייה. ואם כך יעיד גם פילבר, בית המשפט לא יפסול את עדותם. ראשית, כי מדובר בשיקול דעת שמאזן בין האינטרסים: לבער שחיתות שלטונית אל מול הרתעת וחינוך המשטרה לפעול כחוק. שנית, טענתה של התביעה שכבר הושמעה בעניין פילבר: תוכן עדותו לא שייך ולא קשור לחדירה לנייד שלו. לכן, סביר להניח שהפרות החוק בידי המשטרה לא ימוטטו את התיק. אבל מה שיסייע לסדוק אותו תהיה האפשרות שמישהו כאן לקה בלהיטות יתר והמישהו הזה לא היה רק פצחן מיחידת הסייבר-סיגינט אלא גם החוקרים והפרקליטים. לנוכח קרב הגרסאות המתהווה בין שלושת אלה – פצחנים-חוקרים-פרקליטים - לגבי השאלה מי ידע ומי לא, חשוב להגיד שהאחריות המלאה היא של הפרקליטות והיועץ המשפטי. במיוחד, כשזו לא הפשלה היחידה בחקירה הזו.
2.
שמעתי מ׳מישהו שיודע׳ שהפיצוצים שמרעידים את רחובות הדרום, הם תוצאה מהשבתת השימוש ברוגלות בגלל החשיפה והסערה הציבוריים. ייתכן, שיש כאן מניפולציה מהסוג של תתפוצצו כולכם (תרתי משמע) בלי הפגסוס, ואולי זה גם נכון. ככה זה לנוכח הפער האדיר בין היכולות של הכלי לבין היכולות שמאפשר החוק, ככה זה לנוכח הפער האדיר בין הנזקים לבין יכולות המשטרה למונעם. הפגסוס הוא כלי מרכזי בהשבת השקט לרחובות.
רות המפקד, במיוחד המפקד שהגיע מהשב״כ, היא הנחלת רוח המניעה והסיכול. אבל ההבדל העקרוני בין השב״כ למשטרה הוא לא רק בהבדל בין טרוריסטים לאזרחים, אלא גם ביעד הסופי: סיכול אל מול בניית תיק פלילי. ויש דיסוננס ערכי צורם בהשלטת שלטון החוק באמצעות הפרות חוק. הפער הזה מצטמצם והעיניים נעצמות אל מול הפרות חוק שמופעלות מול ארגוני פשיעה ופדופילים שלגביהם חשובה גם התכלית של מניעה (פיצוץ רכבים בכבישי העיר או פגיעה בקטינים) ולא רק בניית תיק פלילי.
האם תיקי שחיתות שלטונית בכלל ותיקי נתניהו בפרט נכנסים לגדר ההצדקות האלה? לטעמי לא. לא מדובר כאן ב׳פצצה מתקתקת׳, ולא במטרה שמקדשת את כל האמצעים. וחשוב להדגיש: את השימוש הלא חוקי בפגסוס ניתן להצדיק רק במקרי הקיצון של סיכול ומניעה. להיטות הפענוח אינה הצדקה, וגם לא אגירת מידעים להפעלת לחץ על עדים.
בתורת הפיקוד והניהול ידועה האמרה שמוטב לרסן סוסים דוהרים מאשר להאיץ בפרדות עצלות. נדמה שהמפכ"ל אלשיך עודד דרך שלישית: להאיץ בסוסים דוהרים. וכך קיבלנו את הרחבת השימשו ברוגלה. והשאלה עתה היא מי יעשה סדר: בית המשפט או היועצת המשפטית החדשה?
3.
השבוע צפויה עו״ד גלי בהרב-מיארה להיבחר בידי הממשלה ליועצת המשפטית לממשלה. כקודמיה, מנדלבליט ווינשטיין, גם בהרב-מיארה נבחרת למרות התנגדותו של יו״ר ועדת האיתור, הנשיא בדימוס של בית המשפט העליון, אשר גרוניס. גרוניס התנגד גם למינויו של אביחי מנדלבליט לפני שש שנים והיום, לא מעטים משבחים את שיקול הדעת שהפגין אז.
חשוב להדגיש את ייחודו של תפקיד היועץ במובן הזה ששום תפקיד שמילאת קודם לא יכול להעיד או לנבא על הצלחתך בתפקיד. זהו בהגדרה תפקיד שלא ניתן להצליח בו כי היקף הסמכויות, היקף הלחצים, ובעיקר כמות והיקף המשברים שמזמן התפקיד הם ברמה של מבול שוטף שלא ניתן להישאר יבשים לאורך זמן ובוודאי שלא לאורך כל הדרך.
בהרב-מיארה אינה מומחית במשפט הפלילי שהפך לאורך השנים למדד הכמעט בלעדי להערכת תיפקודו של היועץ המשפטי לממשלה. קחו לדוגמא את מני מזוז. הוא פתח את כהונתו בסגירת תיקים פליליים לרובי ריבלין, אהוד אולמרט ואריאל שרון (האי היווני), וחטף עביט שופכין על ראשו. כש״תיקן״ את דרכיו ושלח את חצי ממשלת אולמרט, כולל אולמרט עצמו, לחדרי החקירות ולספסלי הנאשמים הוא הפך באחת לאחד מגדולי היועצים אי פעם. וכאן המלכוד: אם תפארת היועץ היא על חקירות שחיתות שלטונית הוא מוצא עצמו מהר מאד בתאונה חזיתית מול המערכת הפוליטית. נכון, שלא בכל תאונה כזו מעורב נהג חסר בלמים כבנימין נתניהו, אבל ליועצים קשה לצאת שלמים מההתנגשות הזו.
4.
אחת ההערכות היא שבהרב-מיארה תחלץ עצמה מההתנגשות אם יפוצל התפקיד וסמכות ההעמדה לדין של ראש הממשלה ובכירי הפוליטיקאים תעבור לפרקליט המדינה. זו ההצעה של היועמ"ש לשעבר והשופט העליון יצחק זמיר, שמתנגד לפיצול המשרה וליצירת שני מוקדי סמכות משפטיים מקבילים ואולי מתחרים. אם הבעיה היא ניגוד אינטרסים בכך שהיועץ מעמיד לדין את ראש הממשלה ושריו להם הוא מייעץ על בסיס יומי – אז ניתן, לפי זמיר, לנטרל את ניגוד העניינים הנקודתי הזה בלבד, ולא לפגוע במעמד היועץ כסמכות המרכזית באכיפת החוק ברשות המבצעת.
מצד שני, בהרב-מיארה תתקשה לחיות עם הידיעה שבמשמרת שלה יקרה פיצול מלא, או החלשה חלקית כפי שהציע זמיר. נכון שהרבה כאבי ראש ייחסכו ממנה אם הסמכות הפלילית בחקירות ראש הממשלה תועבר לפרקליט המדינה, אבל התוצאה היא גם דחיקתו של היועץ ממרכז הבמה המשפטית. נכון שאור הזרקורים יכול לשרוף אבל גם כיבויים לגמרי עלול להתברר כבעייה.
איננו יודעים אם שר המשפטים גדעון סער סיכם עמה על מתווה פיצול כלשהו. אנו יודעים שתי עובדות: האחת, שהפיצול הוכרז כחלק מסדר היום המתוכנן של שר המשפטים. השניה, שבהרב-מיארה אינה מומחית במשפט פלילי. במתמטיקה אחת ועוד אחת הן שתיים. בפוליטיקה ובחיים האמיתיים מתקבלת לפעמים גם תוצאה אחרת.
