דעהיותר ביטחון מכל שקל: נדרש לייעל את הפיקוח על תקציב הביטחון
דעה
יותר ביטחון מכל שקל: נדרש לייעל את הפיקוח על תקציב הביטחון
פיקוח פרלמנטרי אינו מספיק כדי לשפר את הבקרה על תקציב הביטחון. ולכן נדרש לייצר מנגנון בלתי תלוי שיביא לידי ביטוי קונצנזוס לאומי למימוש צרכי הביטחון ולפקח מקרוב על ההוצאה הביטחונית בצה"ל, במשרד הביטחון , בשב"כ ובמוסד
מאות המיליארדים שיתווספו לתקציב הביטחון בעקבות ״חרבות ברזל״ מחייבים הקמת מנגנון שישפר את היכולת לקבל "יותר ביטחון מכל שקל" לצד שמירת איתנות הכלכלה הישראלית.
כפי שפורסם, הדרישה לתוספת לתקציב הביטחון היא בסדר גודל של 200-250 מיליארד שקל למספר שנים, מעבר לכיסוי הוצאות המלחמה הנאמדות ב- 120-130 מיליארד שקל, וזאת בנוסף לסיוע המיוחד של הממשל האמריקאי בסך 14 מיליארד דולר, היקפים חסרי תקדים של ראינו כמותם.
מתפקידה של הכנסת לקיים פיקוח פרלמנטרי על תקציב הביטחון ולכך אחראית, באופן פורמלי, הוועדה המשותפת לתקציב הביטחון שהיא ועדה משותפת לוועדת הכספים ולוועדת חוץ ובטחון , ועדה כבדת משקל עם יושבי ראש משותפים, יו"ר ועדת הכספים יחד עם יו"ר ועדת חוץ ובטחון. הוועדה ממנה ועדת משנה משותפת ואלו אמורים למצות את התפקיד החשוב של פיקוח פרלמנטרי על תקציב הביטחון. נסיון רב שנים מראה כי במתכונת זו לא ניתן לקיים פיקוח ציבורי אמיתי , הן בגלל שהדיונים והפרטים חסויים , הן בגלל מורכבות התקציב והן בגלל זמינות הוועדה - על פי אתר הכנסת בשנת 2023 התכנסה הוועדה פעמיים.
כיום מתקיים פיקוח על תקציב הביטחון על ידי מספר גופים ברשות המבצעת: באגף התקציבים ואגף הכספים במשרד הביטחון, באגף התקציבים ואגף החשב הכללי במשרד האוצר, במטה לביטחון לאומי במשרד ראש הממשלה, בוועדת שרים לנושאי הצטיידות ביטחונית עבור מגה-פרויקטי הצטיידות ובמשרד מבקר המדינה הבודק את ביצוע התקציב בדיעבד שנים לאחור.
מעת לעת קמו ועדות ציבוריות הבוחנות את גודלו והרכבו של תקציב הביטחון , מציעות מתווה רב שנתי למסגרת תקציב הביטחון, ממליצות על דרכי התייעלות ועל שיפור הבקרה על תקציב הביטחון ("ועדת ברודט", "ועדת טישלר" , "ועדת לוקר"). ההמלצות של ועדות אלו, גם אם יושמו באופן חלקי, הביאו להשפעה משמעותית על מסגרות התקציב הרב-שנתיות כמו גם על דרכי הניהול והבקרה של תקציב הביטחון. אין בכך להטיל דופי במקצועיותם ואמינותם של העוסקים בדבר, אנשי משרד האוצר מחד ואנשי משרד הביטחון מאידך, אך נדרש לייצר מנגנון בלתי תלוי שיביא לידי ביטוי קונצנזוס לאומי למימוש צרכי הביטחון ולפקח מקרוב על ההוצאה הביטחונית בצה"ל, במשרד הביטחון , בשב"כ ובמוסד.
גם אם בשנים הקרובות תרד רמת האיום מכיוון רצועת עזה, אירועי ה-7 באוקטובר מצביעים באופן מובהק על הצורך בנקודת איזון אחרת בין רמת האיום בכל הגזרות לבין גודל סדר הכוחות ורמת הפעילות ולשם כך נדרשת עבודת מטה מעמיקה כדוגמת הוועדות הציבוריות שהוזכרו לעיל, אך גם מנגנון יעיל וסמכותי למימוש אפקטיבי של התקציב.
ברמת המאקרו נחלק תקציב הביטחון לתקציב "שוטף" ולתקציבי "התעצמות". התקציב השוטף מייצג בעיקר הוצאות "קשיחות" ובכלל זה הוצאות שכר וגמלאות, מזון, חשמל, דלק, אחזקה תקציבי בטחון שוטף וכד'. אחד ממרכיבי התקציב הקשיח הוא תקציב אגף השיקום, תקציב שנתי של כ 6.5 מיליארד שקל ותדרש הגדלתו בשיעור של כ-50% לסדר גודל של כ 10 מיליארד שקל – משימה מרכזית ובעדיפות עליונה.
תקציבי "התעצמות" מייצגים השקעות רב שנתיות בפיתוח והצטיידות באמצעי לחימה, אימונים ושמירת כשירות סדר הכוחות ואחד ממקורות התקציב העיקריים לכך הוא כספי הסיוע הבטחוני מארה"ב.
בד בבד עם תוספות התקציב תדרש מערכת הביטחון להצביע על "מקורות פנימיים" באמצעות תהליכי התייעלות עמוקים ותדרש תשומת לב מירבית ונחישות לכך שתוספת של אלפי תקנים לא תזלוג לניפוח מפקדות אלא להיפך- יהיה צורך להתמקד בקיצוץ כל מה שאינו תורם ישירות לחיזוק כוחו של צה"ל ומערכות הביטחון.
מוטי בסר הוא תא"ל (מיל) ולשעבר היועץ הכספי לרמטכ"ל ומנכ"ל משרד מבקר המדינה
