מה שרע לאירופה רע לישראל
מה שרע לאירופה רע לישראל
בימים אלו, לא חסרים מחזות של ניתוק הממשלה ממצוקות האזרחים. כך למשל חוק "מה שטוב לאירופה" המתיימרת להטיב עם ישראל.
החוק שמתיימר לאפשר לכל מוצר אירופאי להיכנס לישראל ללא בדיקה, מחייב כעת את יצרני המזון לפעול על פי החקיקה האירופאית בלבד, דבר שיעלה מיליארדי שקלים לתעשייה המקומית ויצמצם את מקורות האספקה של התעשיה כמו גם את מספר היבואנים.
נאומי שרים בדיון האחרון שהתקיים בוועדת הבריאות של הכנסת, שדן בהכנה לקריאה שנייה ושלישית של רפורמת היבוא "(רק) מה שטוב לאירופה טוב לישראל", הוא ביטוי נוסף, ולא יאמן, למדיניות המנותקת, של הממשלה.
במהלך הדיון, שרי הממשלה התעלמו לחלוטין מהקשיים, ההשלכות ובעיקר הסיכונים של רפורמת היבוא, שצפויה להוביל את ישראל לתלות כמעט מוחלטת ביבוא מוצרים מאירופה בלבד. במקום זאת, השרים בירכו אחד את השני, על שהצליחו לסייע ליבואנים על חשבון התעשייה המקומית כמובן. לשיטת השרים, רק אצל היבואנים מאירופה טמון עתיד הפתרון ליוקר המחיה. הם התעלמו לחלוטין ממקורות יבוא אחרים או מזעקתם של היצרנים הישראלים גדולים כקטנים, המייצרים כאן על אדמת ישראל שיתקשו עד מאד להמשיך להתקיים כעת משהרפורמה חוקקה.
תחת מסווה של הורדת יוקר המחיה בוצעה מהפכה של ממש בחקיקת המזון הישראלית, חקיקה שדנה את התעשייה המקומית לדעיכה. צדק שר הכלכלה והתעשייה, חה"כ ניר ברקת, כשבירך על הרפורמה בדיון ואמר כי לחקיקה הזו "אימפקט שילך דורות קדימה". אלו יהיו דורות של בעלי מפעלים שיפגעו, ודורות של ישראלים שישלמו את המחיר על כישלונה של ישראל לקדם את הייצור המקומי וכך לשמור על ביטחון המזון שלנו.
כיצד יכול להיות שבמציאות בה ישראל נתונה לאיומים ביטחוניים בלתי פוסקים, מקודמת חקיקה שהופכת את ישראל לתלויה כמעט לחלוטין ביבוא מאירופה בלבד? כיצד יכול להיות שבשעה שבה התעשייה המקומית והייצור המקומי זקוקים יותר מכל לסיוע, המדינה מותירה אותם לנפשם?
התלות הצפויה ביבוא מזון מאירופה מחד ומאידך העלות הצפויה של מיליארדי שקלים רבים שיושתו על שלל המפעלים הישראלים כתוצאה מחקיקה זאת היא בגדר איום אסטרטגי לישראל. הסלמה במלחמה, חרם מצד מדינות אירופאיות, או אולי סערה בים התיכון עלולים להותיר את ישראל ללא אספקה סדירה ובוודאי שללא ביטחון מזון. החרם הטורקי על ישראל הוא טעימה קטנה ממה שצפוי לנו אם נסתמך על מדינות אחרות לאספקת מוצרים חיוניים.
ובשעה הקשה הזו, במקום להקל על התעשייה הישראלית ולעודד אותה, ולאפשר לה לפעול לטובת הורדת יוקר המחיה תוך כדי הסרת חסמים בירוקרטיים, הממשלה בוחרת להקל על היבואנים הגדולים, שמייצרים את מוצריהם בחו"ל. בעוד אלו ייהנו מהקלות ביבוא, התעשייה המקומית, גדולים כקטנים, תמשיך לדמם עד שלא תוכל עוד. כעת משחוקק החוק, שעון החול של התעשייה הישראלית החל לנוע במהירות. עליות הייצור ינסקו, יוקר המחיה יזנק, ביטחון המזון של ישראל יפחת והאחריות על בטיחות המוצרים תעבור מהמדינה לעוסקים בדבר. התוצאה תהיה סגירה של קווי יצור רבים, והעברת פעילותם לחו"ל.
במקום להפקיר את עתידנו בידי אחרים, התוכנית הנכונה ברורה: קידום מיידי ותמיכה מקסימלית בתעשייה המקומית בכלל ובקטנה והבינונית בפרט, תוך השקעה מסיבית במערכות לוגיסטיקה שיאפשרו אספקת מוצרי מזון ישראלים לכל בית בישראל. הגיעה העת לממשלה להתעשת, להקשיב לזעקת המפעלים. רק כך נוכל להבטיח את ביטחון המזון שלנו, את הורדת מחירי הסופר, את חוסנה של הכלכלה הישראלית ואת עתידה שלישראל.
ליאור לוי הוא בעלים ומנכ"ל של קבוצת ביסקול וחבר נשיאות התאחדות התעשיינים
