פרשנותמנועי הצמיחה כבים והכלכלה הישראלית נכנסת למסלול התרסקות
פרשנות
מנועי הצמיחה כבים והכלכלה הישראלית נכנסת למסלול התרסקות
הפגיעה הכלכלית במשק הולכת ומעמיקה בתחומים קריטיים – השקעות, יצוא והייטק – לשפל שלא נראה מאז הקורונה. התוצאה: התמ"ג לנפש צונח. רק האינפלציה והגירעון בעלייה. אסור שנתוני הצריכה החיוביים יסיחו את הדעת, כשהיא מונעת בעיקר מהוצאת כספים ממשלתית חסרת אחריות וחסרת תחתית
1. האופוריה נעלמה כלעומת שבאה
אחרי "ריבאונד" חלומי ברבעון הראשון של 2024 - הרבעון הראשון אחרי מחדל 7 באוקטובר ששיתק את המשק ברבעון האחרון של 2023 - נתוני החשבונאות הלאומית שפרסמה היום הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה חוזרים להצביע על האטה. הפעם לא מדובר רק במספר הכולל של הצמיחה, אלא בעיקר בהרכב שלה – שמשקף משק בדעיכה, כמעט בעצירה. מאחורי המספרים מתגלה סיפור של משק שמנועי הצמיחה העיקריים שלו כבו, וכל הדחיפה קדימה מגיעה מהוצאות הממשלה: מזינוק חד ביבוא הביטחוני בגלל המלחמה ועד לקצבאות ומענקים שעודדו צריכה פרטית.
לפי נתוני הלמ"ס, התמ"ג עלה ברבעון השני של 2024 ב־1.2% בלבד לעומת הרבעון הקודם, לאחר עלייה קיצונית של 17.3% ברבעון הראשון של שנת 2024 וירידה קיצונית של 20.6% ברבעון הרביעי של 2023. מדובר בשינויים ריאליים, כלומר במחירים קבועים ולאחר ניכוי השפעת העונתיות. משמעות הדבר שאחרי שנרגענו לכאורה מהטלטלה הגדולה שחווה המשק באוקטובר וההתאוששות המיידית שבאה אחריה, המשק צומח כעת בקצב נמוך ביותר. למעשה, הצמיחה ברבעון השני של 2024 היתה הנמוכה ביותר לעומת כל רבעון שני מאז 2020, שבמהלכו נכנסנו לסגר הכי קשה שנכפה עלינו בזמן מגפת הקורונה. בסופו של דבר, מדובר בצמיחה ריאלית כמעט אפסית (0.3%) אם מסתכלים במונחים רבעוניים ולא שנתיים. יתרה מזו, כאשר משווים לרבעון המקביל אשתקד, ולא לעומת הרבעון הקודם, אז מדובר ברבעון שלישי ברציפות שהצמיחה בו היא שלילית. כלומר בדומה לרבעון האחרון של 2023 והראשון של 2024 – גם ברבעון השני 2024 נרשמה צמיחה ריאלית שלילית לעומת אשתקד.
החזאים ניבאו צמיחה של 6%-5.5% ברבעון השני של 2024, כאשר הפסימיים ביניהם חזו 4.5%. הצמיחה היתה כאמור רחוקה מזה – 1.2% בלבד. אכזבה גדולה. יתר על כן, כאשר מסתכלים על נתוני הצמיחה ללא מסים על יבוא, שיעור הצמיחה יורד ל־0.6%, וזאת מאחר שהיה במהלך הרבעון הרבה יבוא ביטחוני אשר עליו משלמים מע"מ. כתוצאה מכך התוצר הרבעוני, מנוכה עונתיות וללא אינפלציה, דומה לזה שנרשם בסוף 2022. מאחר שאוכלוסיית ישראל גדלה בקצב ממוצע של 2% (הריבוי הטבעי), התמ"ג לנפש – שהוא התוצר חלקי מספר התושבים - ירד ב־0.4% בחישוב שנתי. כלומר צמיחה שלילית לנפש. לפי נתוני הלמ"ס, התוצר לנפש במונחים שקליים נמצא עדיין 3% מתחת לרמתו ערב פרוץ המלחמה.
2. צניחה בהשקעות ונתוני יצוא
הנתונים הכי מטרידים בנתוני הצמיחה הם השקעות ונתוני היצוא. ההשקעה בנכסים קבועים (ללא אוניות ומטוסים) לכאורה עלתה ב־5.2%, אך צלילה לסעיפים הקטנים מגלה שלל בעיות. ההשקעה בענפי טכנולוגיות המידע והתקשורת ירדה ב־51.3% בחישוב שנתי (16.5% בחישוב רבעוני). הירידה בהשקעות במכונות וציוד אחר הושפעה הן מירידה משמעותית ברכישות של ציוד ביטחוני (לאחר העלייה המשמעותית ברבעון הראשון של השנה), והן מירידה מתונה יותר של ההשקעות האחרות. ההשקעה במכונות וציוד אחר, שלא כולל ציוד לענפי טכנולוגיות המידע והתקשורת, ירדה אף היא ב־42.3% בחישוב שנתי. גם ההשקעה במוצרי קניין רוחני ירדה ב־2.2% בחישוב שנתי. הסכנה בירידה מתמשכת בהשקעות כמעט ברורה מאליה: פגיעה בתשתיות, עלייה באבטלה, פגיעה בחדשנות ובפיתוח הטכנולוגי, פגיעה בתחרתיות ובפריון, ירידה באמון הצרכנים והמגזר העסקי ופגיעה בצמיחה ארוכת הטווח. וזאת רק רשימה חלקית.
אז כיצד בדיוק קרה שסך כל ההשקעות עלו? ההשקעה בבנייה למגורים זינקה ב־23.5% בחישוב שנתי (5.4% בחישוב רבעוני). עם זאת, היא זינקה מרמה מאוד נמוכה, מאחר שברבעון האחרון של 2023 כמעט ולא היתה בנייה. ולכן – המספרים קצת מתעתעים. למעשה, רמת ההשקעות בבנייה למגורים ברבעון השני של 2024 נמצאת כ־32% מתחת לאותה רמה שנרשמה ברבעון השלישי של 2023 - ערב המלחמה. בלמ"ס גם מדגישים זאת: "עדיין רמת ההשקעות בבנייה למגורים נמוכה ורמתה דומה לרמת ההשקעות ברבעון הראשון של שנת 2021". כלומר אף שמדובר בשיפור, המצב עדיין קשה מאוד. יצוין כי ההשקעה בבנייה שלא למגורים ועבודות בנייה אחרות ירדה אף היא – ב־3.3% בחישוב שנתי.
מטרידים במיוחד הם נתוני היצוא, שהפתיעו לרעה, הרי העולם לא במלחמה. לפי הלמ"ס, יצוא הסחורות והשירותים (למעט יהלומים וחברות הזנק) ירד ברבעון השני של 2024 ב־7.1% בהמשך ליציבות ברבעון הראשון של 2024 וירידה חדה של 24.4% בחישוב שנתי (6.8% בחישוב רבעוני) ברבעון הרביעי של שנת 2023. הנתון הכי מטריד הוא הירידה של כ־12% ביצוא השירותים. לא מדובר רק בירידה שנובעת מעצירת התיירות הנכנסת, שנרשמת בחשבונאות הלאומית כ"יצוא שירות", אלא יצוא השירותים האחרים וחברות ההזנק ירד אף הוא בכ־7% בחישוב שנתי. גם סך יצוא הסחורות מענפי התעשייה (למעט יהלומים) ירד ברבעון השני ב־2.3% בחישוב שנתי. בנוסף, חלה ירידה ביצוא חברות ההזנק, כך שסך כל יצוא הסחורות והשירותים ירד ב־8.3% בחישוב שנתי ברבעון השני של 2024.
עד כמה אותה ירידה ביצוא היא פרי תוצר של ירידה בהיצע היצוא? כלומר, האם היא נובעת ממחסור בעובדים במשק הישראלי או שאולי נובעת מבעיה של ביקושים מצד שותפות הסחר של ישראל על רקע ההאטה בכלכלות הגדולות, לרבות אירופה ויפן. אולי הנתונים האלה כבר מתחילים לשקף חרמות שונים על מוצרים ושירותים ישראליים, בין שמוצהרים ובין שמוסתרים.
לפגיעה ביצוא הישראלי יש השלכות מרחיקות לכת על הכלכלה המקומית. תרומת היצוא (סחורות ושירותים ביחד) לתוצר עמד בישראל על 31%–32% בשנים האחרונות. מדובר בכמעט שליש – מרכיב כבד משקל ביציבות המשק הישראלי, שבלעדיו נראה פגיעה בתעסוקה, בהכנסות המדינה ועוד. יש לציין שישראל נחשבת למעצמת יצוא שירותי הייטק, שהם חלק מיצוא השירותים, שמהווים 52% מהיצוא. יותר ממשקל הסחורות– 48%. ארגונים כלכליים בינלאומיים, כגון הבנק העולמי ודומיו, קבעו כי מדינה תיחשב "כלכלה פתוחה" אם שיעור היצוא שלה עולה על 30%. ישראל נחשבת לכלכלה כזאת, אך נכון למחצית 2024 שיעור זה כבר ירד ל־28%. היתרונות לכלכלות פתוחות ברורים: גישה לשווקים גדולים יותר, שיפור בתחרותיות, גישה למשקיעים זרים, צמיחה כלכלית מהירה יותר וגם תועלות דיפלומטיות ואסטרטגיות.
3. פרטים קטנים, דאגות גדולות
לכאורה, נתוני הצריכה הפרטית, שהם המנוע המרכזי של המשק (מעל 50% מהביקושים), היו חזקים: ההוצאה לצריכה פרטית עלתה ב־12% ברבעון השני של 2024 לעומת הרבעון הראשון, כאשר הצריכה הפרטית לנפש עלתה ב־10.2% לעומת אותו רבעון. עם זאת, ההוצאה למוצרים בני־קיימא למחצה לנפש (הלבשה והנעלה, טקסטיל לבית, כלי עבודה ובית קטנים וחשמליים, מוצרי בידור ופנאי וחפצים אישיים) ירדה ברבעון השני של 2024 ב־11.6% בחישוב שנתי. ההוצאה על הלבשה והנעלה ירדה ב־7.3%. מנגד, ההוצאה למוצרים בני־קיימא לנפש – מדד טוב לצריכה איכותית וארוכת טווח יותר - עלתה ב־13.7% בחישוב שנתי, בדחיפה קלה של ההוצאות לכלי רכב לשימוש פרטי שעלו ב־4.4% בחישוב שנתי.
נתוני הצריכה הגבוהים יחסית היו צפויים, כפי שהשתקפו, למשל, בנתונים של רכישות בכרטיסי אשראי שהתפרסמו לאחרונה. אלא שאותם נתוני צריכה חזקים מוסברים בעיקר מ"פיזור כסף מההליקופטר", כלומר כספים ציבוריים שמחולקים בקלות דרך העלאה בקצבאות ובמענקים. זה בא לידי ביטוי בהוצאה לצריכה ציבורית (הוצאות הממשלה), שזינקה בתקופה הנסקרת ב־8.2% אחרי שכבר עלתה בכ־3% ברבעון הראשון, ומסבירה חלק ניכר מגירעון העתק של הממשלה. ההוצאה לצריכה האזרחית עלתה ב־3.6%.
את גולת הכותרת תפסה ההוצאה לצריכה ביטחונית, שטיפסה ברבעון השני ב־25% במונחים שנתיים, שהם 5.7% בחישוב רבעוני. וזאת, בהמשך לעליות משמעותיות ברבעון הראשון של 2024 וברבעון הרביעי של 2023. הגידול הענקי והמתמשך בהוצאות הממשלה - הן ברמה האזרחית והן ברמה הביטחונית – נראה כאחד ההסברים המרכזיים לצמיחה שעוד נרשמה במשק הישראלי ברבעון השלישי של 2023, אחרי הצריכה הפרטית. נתון שלילי נוסף שחושף את המצב הקשה הוא התוצר של המגזר העסקי, שגם הוא נחשב מנוע צמיחה מרכזי של המשק – ואשר ירד בכ־2%.
4. מצדיקים את הורדת הדירוג
הנתונים הגרועים של הרבעון השני של השנה מתחילים להתכנס עם הורדות תחזיות הצמיחה של גופים כלכליים שונים. ביולי היה זה בנק ישראל, שהוריד את תחזית הצמיחה ל־2024 בחדות מ־2% ל־1.5% בלבד. באותה הזדמנות הוא גם הוריד את תחזית הצמיחה ל־2025 משיעור של 5% ל־4.2%. בשבוע שעבר היה זה בנק השקעות הגדול בעולם, ג'יי.פי מורגן (JPM), שהוריד את תחזית הצמיחה לשנה הנוכחית ל־1.6% וכתב בסקירה מיוחדת, כי "מומנטום הצמיחה של המשק הישראלי נחלש" – והתכוון לרבעון השני של 2024. הבעיה הגדולה היא שאותו מומנטום של צמיחה הולך ונחלש ולכן צפויה האטה נוספת ברבעון השלישי.
חוסר הוודאות, אי־היציבות הגיאו־פוליטית והפנימית, המשך ההידרדרות במעמדה הבינלאומי של ישראל, הצפי להורדות דירוג נוספות על רקע מדיניות תקציבית חסרת אחריות והיעדר תקציב מדינה ל־2025 בגלל הפוליטיקאים, ובנוסף התעוררות מטרידה של האינפלציה – כל אלו הם רק חלק מהבעיות של המשק היום. אלה בעיות שמאוד יקשו על נגיד בנק ישראל אמיר ירון להכריז על תפנית מוניטרית ולהתחיל להוריד ריבית. למעשה, חלק מחזאים בשוק ההון העלו את תחזית הריבית שנה קדימה לרמה של 4% וצפונה, אחרי שהתקבלו נתוני מדד המחירים לצרכן לחודש יולי, לפיהם האינפלציה השנתית עלתה ל־3.2% ועברה את תקרת יעד יציבות המחירים (עד 3%). הנגיד ירון יכול לנסות לסייע לממשלה כיועץ כלכלי, תפקידו לפי חוק, למרות שלא כל כך מתייחסים אליו ולעצותיו. עם זאת, מבחינת המדיניות מוניטרית הוא יהיה חייב להפגין משנה זהירות. בעיקר לנוכח היעדר הזהירות המוחלטת וחוסר האחריות של שר האוצר בצלאל סמוטריץ' וראש הממשלה בנימין נתניהו שמסרבים לתת קצת ודאות ולא מוכנים לגבש תקציב מדינה לשנה הבאה בגלל המחירים הפוליטיים הכבדים שכרוכים במהלך כזה. מעל שמי ישראל הולכים ומתקדרים השמים הכלכליים, ובניגוד לטענת הממשלה – הם לא צפויים להתבהר אוטומטית ובמהירות, גם אם יגיע אותו ניצחון מזהיר שהם כל כך ששים להבטיח לנו.
