הבלש מלהב 433 יפצה על דיבה, אבל יצא “מורווח ב־3 ספרות"
הבלש מלהב 433 יפצה על דיבה, אבל יצא “מורווח ב־3 ספרות"
במשך חמש שנים התנהל הליך משפטי בין שני בלשי משטרה שהביא לגל חשיפות על התנהלות להב 433. כעת בית הדין הארצי לעבודה הפחית בכמחצית את הפיצוי שישלם שמעון הולנדר לאבי סיקסיק על הוצאת דיבה, בעוד הולנדר קיבל מהמשטרה פיצוי גבוה פי 6 בעקבות הפרת פרטיותו בהליך
הליך משפטי אזרחי שהתנהל במשך חמש שנים והביא לפתיחת "תיבת פנדורה", שטלטלה את יחידת העילית של המשטרה להב 433, הסתיים בחודש שעבר מתחת לרדאר.
פסק דין שנתן בהסכמה בית הדין הארצי לעבודה בערעור בתביעת דיבה של בלש וקצין בכיר לשעבר בלהב 433, סגן ניצב אבי סיקסיק, נגד בלש לשעבר ביחידה, שמעון הולנדר, קבע: הפיצוי שישלם הולנדר לסיקסיק בשל פרסום לשון הרע יופחת בכ־40% ממה שפסק בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב לפני שנתיים, ויעמוד על 24 אלף שקל בלבד. זאת לאחר שהולנדר כבר קיבל בפשרה בתביעה מקבילה שהגיש נגד המשטרה בגין פגיעה בפרטיותו במסגרת ההליך פיצוי בגובה 135 אלף שקל.
במהלך דיון בסוף ספטמבר בערעור שהגיש הולנדר, הסכימו הצדדים להצעת בית הדין לסיים את המחלוקת והותירו לו לקבוע, ללא הנמקה, את גובה ההפחתה בסכום הפיצוי. לא לפני שעורך הדין של סיקסיק, אהב כהן, קבל על כך שהפיצוי שנפסק למרשו, עוד בטרם ההפחתה, הוא "מינורי", וכי בסיכום הפרשה הולנדר "זכה לסכום תלת־ספרתי מידיה של המשטרה... בערך פי 6 ממה שזכה סיקסיק".
אומנם הולנדר יכול לרשום לעצמו ניצחון בסיום ההליך, אולם מנגד הוא ויתר על האפשרות לפסיקה עקרונית שביקש להשיג: בית הדין הארצי נמנע למעשה מלפסוק בסוגיה עקרונית בעלת השלכת רוחב לעניין חובת הדיווח בכלל השירות הציבורי בישראל - האם דיווח של שוטר למפקדיו על מעשים שלטענתו אינם תקינים או על עבירות לכאורה, יכול להוות לשון הרע. זאת אחרי שבית הדין האזורי נתן לשאלה זו תשובה חיובית בהכרעה קודמת (ראו מסגרת).
ביוני 2019 הגיש סיקסיק תביעת דיבה בגובה 320 אלף שקל נגד הולנדר שנוהלה בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב. סיקסיק טען שהולנדר פרסם בפני גורמים במשטרה מידע שקרי על מעשי שחיתות שלו לכאורה. במהלך ניהול ההליך גילה הולנדר שבתביעה נכללים ציטוטים ממזכרים משטרתיים חסויים שכתבו עליו מפקדים שלו, ושעליהם התבססה, בין השאר, תביעת הדיבה. במרץ 2021 הולנדר הגיש לבית משפט השלום ברמלה תביעה נגד המשטרה, סיקסיק ומפקדיו בגובה 500 אלף שקל בגין פגיעה בפרטיותו, שהביאה לחשיפתו כמתלונן נגד סיקסיק. עו"ד אמיר טיטונוביץ ייצג את הולנדר בכל ההליכים.
ניהול התביעות, ובכללן כתב ההגנה שהגיש הולנדר, הביא לשורה של חשיפות בנוגע לתרבות הארגונית וההתנהלות הפנימית בלהב 433, ושהגיעו לדרגים הבכירים ביותר באגף החקירות במשטרה. זאת לאחר שבמהלך ההליך, וכתוצאה ממנו, עלו טענות חריפות על אודות מינוי מקורבים, ניגודי עניינים וטיוח ושקרים לכאורה ביחידת הדגל של המשטרה. פרשות שנחשפו במסגרת ההליכים גם הובילו לפרסום תחקירים עיתונאיים. למשל, פרשה שנחשפה בכלכליסט לאחרונה, ונוגעת לראש אח"מ הפורש ניצב יגאל בן שלום, אשר הוחתם על הסדר ניגוד עניינים רק לאחר קידומם במערך החקירות של שלושה מפקדים מימ"ר מרכז בעלי זיקה לבנו שגויס לאותה יחידה. זאת לאחר שהולנדר פנה למשטרה וביקש להיכלל בהסדר ניגוד העניינים של בן שלום (לאור אזכור הניצב בכתב ההגנה של המשטרה בתביעתו).
בנובמבר 2022 תביעת הדיבה שהגיש סיקסיק התקבלה באופן חלקי. רבות מטענותיו נדחו, אולם לגבי שני מקרים קבע בית הדין שהולנדר פרסם לשון הרע על סיקסיק, במהלך שיחות שקיים עם שניים ממפקדיו. באותן שיחות הוא טען בפניהם שסיקסיק קיבל לכאורה טובת הנאה אסורה בארגון אירועי יחידה ללא תמורה במתחם פרטי של אגף החופים של עיריית ראשון לציון, בעת שהתנהלה חקירת משטרה נגד העירייה בלהב 433.
בית הדין חייב את הולנדר לשלם לסיקסיק פיצוי בגובה 35 אלף שקל, לאחר שקבע כי לא הוצגו בפניו ממצאים רשמיים המעידים על כך שסיקסיק נהג שלא כשורה, ועל כן מדובר בדיבה.
בתביעה המקבילה על הפגיעה בפרטיותו, המשטרה הגיעה במרץ 2023 לפשרה עם הולנדר שלפיה היא תשלם לו 135 אלף שקל מבלי להודות בטענות כלפיה, בנוסף למימון הגנתו המשפטית בתביעת הדיבה.
הולנדר הגיש ערעור על חיובו בלשון הרע, שאליו הצטרפה גם התנועה לאיכות השלטון כידידת בית המשפט. בעקבות זאת בית הדין הארצי הורה להחזיר את התיק לבית הדין האזורי לטובת "דיון מפורש" בהגנות שעמדו להולנדר בפרסומים. אולם, בית הדין האזורי לא שינה את החלטתו ופסק להולנדר 3,000 שקל הוצאות נוספות.
על כך הגיש הולנדר בשנה שעברה ערעור שני לבית הדין הארצי לעבודה, שדחק בצדדים להסכים לפשרה, שלפיה בית הדין יקבע את גובה ההפחתה בפיצוי שסיקסיק יהיה זכאי לו, בעוד הצדדים יסכימו "להיפרד מהסכסוך".
עו"ד כהן הלין בדיון שבסיכום הפרשה, סיקסיק "יצא במינוס ניכר", בעוד הולנדר סיים ב"פלוס של שלוש ספרות". הוא העלה חשש מפרסום פסק הדין בתקשורת, וביקש לקבוע "מנגנון שיקדים תרופה למכה" - דבר שבית הדין לא נענה לו. מנגד עו"ד טיטונוביץ אמר שהולנדר הוא "איש עקרונות, ולא רק הכסף עומד לנגד עיניו. היה חשוב לו שתיקבע הלכה - וזה כבר לא ייקבע".
בפסק דינו, בית הדין, כאמור, הפחית את הפיצוי כמעט בחצי: מ־40 אלף שקל (כולל ריבית) ל־24 אלף שקל, הזכיר שלא ננקטו הליכים משמעתיים נגד סיקסיק, וציין ש"כמחוות רצון טוב הדדית לא יחזרו הצדדים על טיעוניהם".
"אפקט מצנן חמור על שוטרים ועובדי ציבור"
בית הדין הארצי לעבודה, בהובילו לפשרה בתיק, נמנע למעשה מהכרעה שהיתה עשויה לקבוע הלכה ולהשליך באופן רוחבי על כל הנוגע לדיווח של עובדי ציבור לממונים עליהם על אודות דברים שאליהם נחשפו בעבודתם.
בפסק הדין המשלים שלו מספטמבר 2023, בית הדין האזורי לעבודה דחה את טענת הולנדר, שלפיה עומדת לו הגנה מפני התבטאויות שהוכרו כלשון הרע משום שהן נאמרו במסגרת ראיונות ושיחות שלו עם שניים ממפקדיו במשטרה, שבפניהם הוא העלה טענות נגד סיקסיק, מאחר שהוא האמין שהוא סרח. בית הדין האזורי קבע שאותם בעלי תפקידים במשטרה הם לא בעלי סמכות לחקור את הטענות האלה, זאת להבדיל מתלונותיו של הולנדר שהוגשו לגורמי חקירה מוסמכים, כמו מח"ש. בנוסף נקבע שאין די בכך שהולנדר האמין באמיתות הדברים, וכי הוא פרסם את הדברים בשיחות עם מפקדיו בלא שהמתין לתוצאות החקירות והבירורים של גורמי החקירה הרשמיים, ובכך הוביל להשפלתו של סיקסיק במקום עבודתו במשטרה. בית הדין כתב בהחלטתו שהרקע לתלונות הולנדר היה תחושותיו שסיקסיק התנכל לו.
הולנדר הצביע בערעור שהגיש על שורת פגמים שלטענתו נפלו בפסיקת בית הדין האזורי, ובראשם הקביעה שמפקדיו של שוטר אינם גורמי דיווח מוסמכים עבורו: "לקביעה שכזו עלולות להיות השלכות רוחב מרחיקות לכת. יש בה משום פגיעה חמורה באינטרס הציבורי הכללי. היא עלולה להרתיע שוטרים ועובדי ציבור, מסורים וישרי דרך, מלדווח למפקדיהם ולממונים עליהם על אודות חשדות לעבירות ואי־סדרים בגופים ציבוריים".
באמצעות עו"ד אמיר טיטונוביץ, הולנדר העלה חשש שהשארת קביעה כזו על כנה תביא ל"יצירת אפקט מצנן חמור, בקרב המדווחים", ועלולה גם להפוך ל"כלי" שיאפשר שימוש בה לרעה, בכך שעובדי ציבור אשר נחשפו למעשים לא תקינים לכאורה ולא דיווחו עליהם לממונים עליהם, יוכלו לטעון כי אי־הדיווח מצדם נבע מחשש שאם ידווחו, הם עשויים להיות חשופים לחיוב בגין לשון הרע.
הולנדר טען כי מדובר במקרה שבו בית הדין הארצי צריך "לקבוע הלכה, שתמנע משוטר ומעובד ציבור להיתבע בלשון הרע בגין העלאת חשדות ותלונות - שאינן תלונות שווא - בפני הממונים עליו, והנוגעים לטוהר המידות". כאמור, בית הדין פסק במקרה מבלי להידרש לסוגיה.
