עוד חוזר הניגון: חוק ההסדרים החדש מביא עוד מאותו דבר - אפשר אחרת
עוד חוזר הניגון: חוק ההסדרים החדש מביא עוד מאותו דבר - אפשר אחרת
חוק ההסדרים, שמוגש מדי שנה לכנסת יחד עם תקציב המדינה, אמור לכלול שורה של רפורמות כלכליות משמעותיות שקשה להעביר אותן בחקיקה רגילה בכנסת, ואמורות לבטא את מדיניותה ותוכניותיה הכלכליות של הממשלה. טיוטת חוק ההסדרים שהוצגה בשבוע שעבר על ידי שר האוצר, בצלאל סמוטריץ', כוללת הכול חוץ מרפורמות מבניות חיוניות שהמשק הישראלי זקוק להן בדחיפות, כדי להתמודד עם הנזקים שהמלחמה הממושכת גורמת למשק הישראלי.
טיוטת החוק מתעלמת כמעט לחלוטין מהבעיות הכלכליות המרכזיות שנגרמו למשק בגלל המלחמה, כמו לדוגמא: אובדן ימי עבודה עקב שרות המילואים; שיקום עסקים שנסגרו עקב פינוי ישובים בצפון ובדרום; האטה בקצב הצמיחה של המשק הישראלי; מחסור בפועלים בענפי הבניין והחקלאות בגלל איסור העסקתם של פועלים פלסטינאים; התייקרות ההובלה הימית מהמזרח הרחוק לישראל בגלל התנכלות החות'ים לשיט במיצרי באב אל מנדב; בריחת משקיעים מההייטק הישראלי בגלל סיכוני המלחמה; מחסור בירקות בגלל פינוי הישובים החקלאיים בצפון ובעוטף עזה ובגלל החרם שארדואן הטיל על יצוא לישראל; מיגון האזרחים בכל הישובים שנמצאים בטווח הטילים של החיזבאללה; הקטנת התלות בחברות תעופה זרות שמפסיקות את טיסותיהן לישראל בכל שני וחמישי, ועוד ועוד.
קשה להתייחס ברצינות להצעות שנכללות בחוק ההסדרים הלא-אפוי שפירסם שר האוצר ושאין מאחוריהן תוכניות של ממש. זה נראה כמו אסופה של רפורמות כלכליות שכבר הוצעו בעבר ונגנזו או נשכחו. טיוטת החוק כוללת לדוגמא סעיפים אמורפיים כמו: "ייעול המנגנונים הממשלתיים", "פיקוח על הוצאות השכר בצה"ל", "ייעול מנגנוני הפנסיה", "הגדלת היצע הדירות", "קידום אנרגיה סולארית", "העברת מחנות צה"ל לנגב". כמה פעמים שמענו על הצורך לייעל את משרדי הממשלה, לסגור לפחות 10 משרדי ממשלה מיותרים, ולפטר את כל המינויים של מקורבים פוליטיים חסרי כל כישורים? כמה פעמים שמענו על תוכניות להעברת מחנות צה"ל מהמרכז לנגב וכלום לא קרה? כמה פעמים שמענו על הצורך להגדיל את היצע הדירות ולבלום את השתוללות המחירים בשוק הנדל"ן?
אם שר האוצר היה באמת רוצה להעביר בחוק ההסדרים רפורמות ממשיות שיסייעו למשק להיחלץ מהקשיים שנגרמו לו בגלל המלחמה, היה עליו להציע רפורמות אמיתיות וברות ביצוע. רפורמות שניתן ליישמן רק בהסכמה ותיאום בין הממשלה המעסיקים וההסתדרות.
הצהרות על "הגדלת היצע הדירות" לדוגמא נשמעות יפה, אך אינן מובילות לתוצאות כלשהן. כדי להגדיל באמת את היצע הדירות צריך להכין תוכנית מקצועית מפורטת, שתגדיר בשלב ראשון את היקף הפרויקט והתקציב שהממשלה מתכוונת להעמיד לביצועו, מספר הדירות שייבנו ומיקומן, סטנדרט הבניה, תנאי הזכאות, מחירי המטרה ותנאי הזכאות לרכישת הדירות. בשלב השני התוכנית צריכה לכלול את פירוט ומיקום הקרקעות שיוקצו לפרויקט. בשלב השלישי יש לאמוד את העלויות שיידרשו לרכישת הקרקעות, לפיתוחן ולביצוע עבודות הבנייה. בשלב הרביעי יש לאתר את מקורות המימון לכל ההשקעות והעלויות שיידרשו להקצות משאבים לתכנון הבנייה, להכנת תשתיות, למימון זמין וזול לקבלנים, לשיתופי פעולה עם רשויות מקומיות וכד'. רק כותרות וסיסמאות יפות לא יוסיפו דירה אחת למשק.
בטיוטת חוק ההסדרים של האוצר בולט חסרונן של רפורמות כלכליות שמותאמות למצב הלחימה שישראל שרויה בו כבר שנה, ושסופו עדיין אינו נראה באופק. לא קשה למצוא דוגמאות לרפורמות כלכליות שנדרשות בעת הזאת. להלן מספר דוגמאות בולטות לרפורמות נדרשות שניתן להעבירן במסגרת חוק ההסדרים לשנת 2025:
• הכנת תוכנית לאומית לעידוד ופיתוח חקלאות ישראלית, כדי להקטין את התלות ביבוא ומניעת מצבים כמו המחסור שנוצר בארץ בעגבניות, בגלל האיסור של ארדואן לייצא עגבניות לישראל. התוכנית צריכה לכלול מענקים ותמיכות לחקלאים, הבטחת מחירי מינימום לתוצרת המקומית, מתן מענקי-תימרוץ גבוהים לעובדים ישראליים שיעבדו בחקלאות. כל זאת במטרה לחדש ולהגדיל את החקלאות הישראלית, על מנת לצמצם את התלות ביבוא חקלאי ממדינות כמו טורקיה וירדן.
• הכרזה על שורה של ענפי ייצור חיוניים למשק שיזכו לתמריצים והקלות מס, לאחר שהם הוזנחו בשנים האחרונות. לדוגמא: במהלך המלחמה התברר שכל ענף ייצור החימושים לצבא (כדורים, פגזים, מרגמות וכד') נסגר בשנים האחרונות, ובזמן המלחמה נוצרה תלות גבוהה מדי ביבוא. כך גם קרה בתחום חומרי הגלם לענף הבנייה (מלט, ברזל, מרצפות, חלונות, פיגומים וכד') בעקבות החרם שהטילה טורקיה על היצוא לישראל.
• תוכנית חירום מתוקצבת במיליארדי שקלים למיגון ו/או שיפור המיגון בכל הבתים והדירות באזורי קו העימות בדרום בצפון ובמזרח, ומתן תמריצים להקמת מיגוניות ומקלטים ציבוריים.
• הסדרה ופיקוח על יבוא של עשרות אלפי עובדים לענפי החקלאות והבנייה, שסובלים עד היום ממחסור בעובדים בגלל איסור הכניסה לישראל של עובדים פלסטינאים. מדובר על הסכמים עם ממשלות כמו הודו, סין, תאילנד, מולדובה, סרילנקה וכד', תוך צמצום הבירוקרטיה והחסמים להבאתם ובניית מערכת שתאפשר את קליטתם בארץ.
• חקיקה שתאפשר כניסה מוקדמת של גברים חרדים לשוק העבודה, למרות שלא התגייסו לצבא. המלחמה יצרה מחסור בעובדים כמעט בכל ענפי המשק והשירותים. כוח אדם חרדי צעיר, שיצטרף למעגל העבודה, יתרום רבות למשק הישראלי, יגדיל את התוצר, ויגדיל את הכנסות הממשלה ממיסים;
• עידוד משקיעים זרים להשקיע בהייטק הישראלי, על ידי מתן ביטוח ממשלתי כנגד הסיכונים הכרוכים בהשקעה במשק שנמצא במלחמה. עלויות הביטוח עשויות להיות גבוהות, אולם בטווח הארוך הן ישתלמו מאד למשק הישראלי. משקיעי ההייטק מכל העולם הקטינו בצורה משמעותית את השקעותיהם בקטר הצמיחה של ישראל בגלל סיכוני המלחמה.
• מתן תמיכות לחברות התעופה הישראליות, במטרה להגדיל את מספר המטוסים ולהקטין את התלות בחברות הזרות בזמן מצבי חירום. הפסקת הטיסות של חלק גדול מחברות התעופה הזרות בזמן המלחמה, פגע בנוסעים הישראלים ופגע בפעילות העסקית של חברות רבות.
ד"ר גלי אינגבר היא ראש המחלקה למימון וכלכלה בפקולטה למנהל עסקים, המסלול האקדמי המכללה למינהל
