נגה מאשימה את חברת החשמל בפגיעה בתחנת רדינג במהלך פינוי האסבסט
נגה מאשימה את חברת החשמל בפגיעה בתחנת רדינג במהלך פינוי האסבסט
מנכ"ל חברת ניהול המערכת נגה, שאול גולדשטיין, שלח מכתב למשרד האנרגיה ובו האשים את החברה כי הדרך בה הסירה את האסבסט מתחנת הכוח הוביל לכך שלא ניתן לשפץ אותה כלל. מנכ"ל חברת החשמל מאיר שפיגלר על נגה: "אין לי אלא להצר על כך שאחריות כה גדולה הוטלה על כתפיים כל כך צרות"
משרד האנרגיה פרסם אמש (יום ד') מתווה לעתידה של תחנת הכוח רדינג ובחר בהקמת שתי תחנות זמניות בתחנה שיאפשרו הפקת חשמל בין השנים 2026-2032. זאת לעומת חלופה אחרת שהיא שיפוץ התחנה שהפסיקה לפעול לפני כשנה, לצורך פינוי האסבסט מהתחנה. בתוך כך, בניגוד לעמדות קודמות של משרד האנרגיה – הוחלט כי התחנות החדשות יוקמו על ידי המגזר הפרטי ולא חברת החשמל, שכן תחנת הכוח רדינג הייתה אמורה להימכר לשוק הפרטי – אך חוסר הוודאות לגבי עתידה הוביל לדחייה במכירת התחנה.
האם אפשרי בכלל לשפץ את התחנה?
במכתב ששלח מנכ"ל חברת ניהול המערכת נגה שאול גולדשטיין למשרד האנרגיה בחודש אוגוסט האחרון, האשים את חברת החשמל בכך שהאופן שבו בוצעה הסרת האסבסט מהתחנה הוביל לכך שלא ניתן לשפץ את התחנה כלל. "פעילות הסרת האסבטסט מהתחנה הייתה אמורה להתבצע בשים לב לכך שתחנת הכוח הייתה אמורה לחזור לפעילות באמצע שנת 2026. למרות זאת, פירקה חברת החשמל את האסבסט ועל ידי כך נגרם נזק רב למרכיבי התחנה, באופן שגם לשיטת חברת החשמל לא מתאפשר שיפות תחנת הכוח והחזרתה לפעילות עד אמצע שנת 2026". מדובר בהאשמה חמורה כנגד חברת החשמל – שכן בכל תוכניות הפיתוח של משק החשמל, תחנת רדינג אמורה לחזור לפעילות בשנת 2026, ולפחות עד שנת 2030.
כתגובה, דחה מנכ"ל חברת החשמל מאיר שפיגלר את הטענות של גולדשטיין וביקר בחריפות את הטענות. במכתב ששלח למנכ"ל משרד האנרגיה קובי בליטשטיין, כתגובה להאשמות כנגד חברת החשמל טען שפיגלר: "בעתות אלו הוא מאמץ את הגישה הבורחת מאחריות ומטילה אותה על המזדמן התורן (שאול גולדשטיין, מנכ"ל חברת נגה, ע.א.מ) , בנסיבות אלא אין לי אלא להצר על כך שאחריות כה גדולה הוטלה על כתפיים כל כך צרות".
כך או כך, האפשרות של שיפוץ התחנה, לאור הנזק שנגרם מפינוי האסבסט הובילה לכך שחלק מגורמי המקצוע טוענים שהחלופה בכלל לא אפשרית. עם זאת, בצוות הבין-משרדי הוחלט לקדם את כל החלופות במקביל, כלומר גם את זו של השיפוץ, מה שמטיל ספק בטענה זו.
האם המגזר הפרטי יוכל להקים את התחנה?
עם זאת – כלל לא בטוח שיהיה ניתן להקים את התחנה על ידי המגזר הפרטי – ובטח שלא בפרקי הזמן הקצרים שיש להחזרת התחנה. רדינג היא אחת מהתחנות שהיו אמורות לצאת להפרטה במסגרת הרפורמה בחברת החשמל משנת 2018 שמטרתה פתיחת שוק החשמל לתחרות. עד היום נמכרו שלוש תחנות, כאשר כספי המכירה הועברו לכיסוי החוב של חברת החשמל ולהפחתה בתעריף החשמל. עתיד התחנה הרביעית, אשכול, נידון כעת בבית המשפט לאור פער גבוה בהצעות המכרז להפרטת התחנה.
גם מכירת רדינג התעכבה – וזאת בעיקר בשל המיקום בו היא נמצאת. הנדל"ן היקר באזור מרכז תל אביב מוביל לרצון של יזמים רבים להקים שם בנייני מגורים ועסקים – מה שלא אפשרי בצמוד לתחנת כוח. לכן הוצעה חלופת "ההולכה" - הקמה של תחנות השנאה והולכת חשמל שיאפשר להזרים חשמל ללב תל אביב – ללא ייצור בפועל באזור. עם זאת, התחזית האופטימית ביותר היא שהקמת חלופת ההולכה תסתיים בשנת 2030, כאשר מרבית ההערכות מכוונות ל-2032. הביקוש לחשמל גדל בכ-3%-3.5% בשנה, מה שהוביל להסכמה בשוק החשמל שעד אמצע שנת 2026 לא יהיה ניתן לספק חשמל לגוש דן ללא תחנת רידינג, ולכן צריך למצוא פתרון ביניים: שיפוץ התחנה או הקמת יחידות חשמל זמניות חדשות.
על מנת להקים את היחידות החדשות על ידי השוק הפרטי - יצטרכו קודם כל להגיע להסכמות עם חברת החשמל על שווי הקרקע והאופן שבו היחידות החדשות יפעלו - מה שייעכב עוד יותר את החלופה.
מה האפשרות הזולה יותר?
לכלכליסט נודע כי החלופה בה בחר משרד האנרגיה עלולה להיות יקרה בכ-80 מיליון שקל לציבור על פני שיפוץ התחנה. הדרך היחידה שבה העלות של התחנות הזמניות תהיה משתלמת על פני שיפוץ רידינג היא אם לאחר בניית חלופת ההולכה ימשיכו להשתמש בתחנות.
תחנות "פיקריות" מאפשרות הפעלה וכיבוי מיידי ובכך מאפשרות אספקת חשמל מיידית במקרה של תקלה בתחנת כוח אחרת או במקרה של עננות שפוגעת ביכולת ההפקה של חשמל סולארי. זאת בניגוד לתחנות מחזור משולב (מחז"מ). החיסרון של יחידות מחז"מ הוא שמשך הדלקתן אורך מספר שעות מה שמקשה לענות על שינוי מיידי בצריכה.
סוגיה נוספת היא כניסת האגירה למשק החשמל – אחד השימושים המרכזיים של מתקני אגירת חשמל שאמורים להשתלב ברשת הוא הזרמת חשמל לרשת באופן מיידי – מה שמפחית את הצורך בהקמה של תחנות פיקריות נוספות. לכן, עולה השאלה אם בכלל יהיה צורך בתחנה מזהמת ויקרה להפעלה (לעומת האלטרנטיבות של מחזור משולב ואגירה).
כלומר, מדובר בשאלה של משך פרישת העלות של התחנות. אם העלות תיפרש ל-6 שנים בלבד, פרויקט התחנות הזמניות יהיה יקר יותר לציבור בכ-80 מיליון שקל, אם ייפרש ל-20 שנה, הפרויקט יהיה זול יותר מאשר שיפוץ התחנה - אך המשמעות של הפרישה ל-20 שנה היא שמשק החשמל הישראל ישתמש בתחנות מזהמות ויקרות להפעלה - ולא באלטרנטיבות עדיפות על פיקריות כגון מתקני אגירה.
