חרדים 2023"בפעם הראשונה שדרכתי באוניברסיטה אמרתי שזה הבית שלי"
חרדים 2023
"בפעם הראשונה שדרכתי באוניברסיטה אמרתי שזה הבית שלי"
תהילה גאדו ואסתי וגה הן חלק משכבה של חוקרות וחוקרים צעירים שמנצלים את היכרותם העמוקה עם החברה החרדית ועם כלי המחקר האקדמיים כדי להעמיק את ההבנה על הקהילה שבה צמחו. הן לא מהססות לחקור נושאים שלא מרבים לעסוק בהם בחברה החרדית: פגיעות מיניות ואלימות בנישואים / כתבה רביעית בסדרה
אסתי וגה (34)
- מצב משפחתי: נשואה + 2
- השכלה: תואר שני בטיפול באמנויות
- עיסוק: דוקטורנטית בתוכנית למגדר בבר־אילן, מרצה ומטפלת. המאסטר שלה עסק בחוויה של גברים חרדים שיצאו לאקדמיה או לצבא והדוקטורט שלה עוסק בפגיעות מיניות בחברה החרדית
תהילה גאדו (36)
- מצב משפחתי: אם ל־2
- השכלה: דוקטורנטית במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטה העברית
- עיסוק: חוקרת במכון הישראלי לדמוקרטיה, מרצה בקריה האקדמית אונו, מלמדת גמרא לנשים. עבודת הדוקטורט שלה עוסקת באלימות דתית בזוגיות
מאז 2010 הממשלה הגבירה את מאמציה לשלב חרדים באקדמיה. בעשור שבין 2010 לבין 2020 הוכפל שיעור החרדים באקדמיה מ־2% ל־4%. יש הטוענים כי התוצאות שהושגו עד כה לא מצדיקות את ההשקעה הממשלתית הגבוהה. כמו כן, שילוב החרדים באקדמיה מעלה את הסוגיות של רב־תרבותיות, דוגמת הוויכוח על הלימודים בהפרדה בתוך הקמפוסים.
הגורם העומד בבסיס ההשתלבות של החרדים באקדמיה - הן מצד החרדים עצמם והן מצד המדינה - הוא הרצון לשפר את יכולת ההשתכרות של החרדים ולהתאים את כישוריהם למשק עבודה מודרני.
לצד החרדים שהולכים לאקדמיה לשם רכישת מקצוע ישנם גברים ונשים מהחברה החרדית שבוחרים להמשיך ללימודים מתקדמים ולהפוך לחוקרים. שיעור החרדים בלימודים לתואר שלישי אמנם נמוך בהשוואה לחברה הכללית, אך הוא עולה בהתמדה.
אחת מהם היא אסתי וגה, שעבודת הדוקטורט שלה עוסקת בנושא הרגיש של פגיעות מיניות בחברה החרדית. הסיפור האישי והמקצועי שלה מדגים את התרומה שיש לחוקרים מרקע חרדי לחברה החרדית עצמה, וגם לאקדמיה. וגה גדלה ברחוב רשב"ם בבני ברק, מקום מגוריו של הרב קנייבסקי המנוח. עם זאת, היא מספרת כי אביה, הרב דוד בלוך, לימד שנים בישיבה תיכונית, וגם הקים את הנח"ל החרדי. "אלו תחומים שכללו מעורבות חברתית גדולה, וכך נחשפנו לכל מיני אוכלוסיות. אך הבית היה הרמטי מאוד במובן הדתי וההלכתי, למדתי במוסדות חרדיים מגיל 0 ועד שיצאתי לאקדמיה הכללית".
איך הגעת למקום הזה של דוקטורט?
"כבר בסמינר התחלתי לחשוב על לימודים אקדמיים בעולם של טיפול שקסם לי, אבל לא חשבתי שיהיה אפשרי לעשות זאת לפני החתונה. גם אחריה אמרתי לבעלי שאחכה לגיל 30 כדי לקבל פטור מהשלמת בגרויות. היתה לי תחושה שזה בלתי עביר. בסוף לא חיכיתי. בתחילת הדרך לא ידעתי שאני רוצה מסלול של מחקר, אבל חלק מהחינוך שקיבלתי היה חינוך למצוינות, וזה היה טבעי שאם עושים משהו, עושים אותו עד הסוף".
תואר שני למדת בהפרדה?
"כן. נפתחה תוכנית במבחר לתואר שני לחרדיות בפסיכודרמה. כיום אני מלמדת בתוכנית. התזה עסקה ב'חוויה של גברים חרדים שיצאו לאקדמיה או לצבא', זה היה בזמן שבעלי קובי עזב את הכולל ללימודי רפואה. לפני 10 שנים זה היה פחות מקובל, וחלק מהתהליך דרש מאיתנו להבנות נרטיב מחדש. בזה עסקה התזה שלי. כשאנשים יוצאים מאורח החיים שאליו הוסללו, הם צריכים לבנות זהות חדשה שצריכה ליישב בין החברה שבה הם חיים לבין מה שהם עושים ושונה מהנורמות".
מה את יכולה לספר כעת על תהליך כתיבת הדוקטורט?
"זה היה התהליך הכי משמעותי שעברתי. זו חוויה מעצימה ברמה האינטלקטואלית, גם ברמת היצירה, וגם ברמת הביטחון. האחים שלי היו מדברים עם אבא שלי המון בלימוד, על חידושי תורה. זה היה נראה לי משמעותי ומיוחד, אבל אני אפילו לא הייתי 'צופה משתתפת' בזה. אני חושבת שכך קיבלתי מסרים לא גלויים, סמויים, שהבנת טקסטים מרוכבים זה קצת מחוץ לתחום. לקח לי הרבה זמן להפנים שאני יכולה לקרוא טקסט, לחוות עליו דעה, לפרק אותו, להרכיב אותו מחדש, לעבד אותו ולהשתמש בו, וזה היה חלק משמעותי בתהליך האקדמי".
למדת גם בהפרדה בבני ברק וגם באוניברסיטה כללית. איך את מתארת את שתי החוויות?
"בתואר בקהילה החרדית, יש פחות אתגרים לסטודנטית החרדית. היא אפילו לא נכנסת לאוניברסיטה, הטריטוריה החילונית, אלא המרצות נכנסות לטריטוריה החרדית. זה משנה את השיח: מי בעמדת מיעוט? מי אורח? מי מארח? שם חרדיות לא חשות זרות, ומרגישות בנוח להביע את תפיסת עולמן".
וכשהגעת לאוניברסיטה זה השתנה?
"האוניברסיטה נושאת דגל של רב־תרבותיות אך לא ברור כמה היא מממשת את הערכים הללו. בתחילת דרכי באוניברסיטה הייתי בשיעור על יהדות ופמיניזם, והקריאו קטע מן הגמרא. הנשים החילוניות זלזלו בו, ואף על פי שהיה לי מה להגיד, לא אמרתי. שתקתי כי ידעתי שאני באקדמיה החילונית. הבנתי שבחרתי באקדמיה ואני צריכה לבלוע צפרדעים. אבל לאט לאט עלו לי דמעות ופרצתי בבכי. אמרתי למרצה שכואב לי לשמוע שמדברים כך על משהו שיקר לי. זו היתה נקודת מפנה, מאותו רגע הדיון התנהל באופן שונה. בסוף גם מצאתי שיש יותר קווים משותפים מאשר קווים מבדילים כי כולנו היינו נשים, חוקרות ואמהות, והאתגרים שלנו דומים מאוד".
היית לומדת לימודים אקדמיים ללא מסגרות נפרדות?
"אני באופן אישי כן. בחרתי במקומות חרדיים משיקולים של נוחות. אבל יש הרבה נשים חרדיות שלא ילכו לאקדמיה חילונית. יש כאלו שממתינות עד שייפתח תואר שני בהפרדה".
הדוקטורט שלך עוסק בנושא רגיש של פגיעות מיניות בציבור החרדי. מה את יכולה לספר על זה?
"אני חוקרת תופעה שבאופן אוניברסלי מושתקת, ואצל החרדים מושתקת עוד יותר. הדחף לחקור הגיע ממטרה או פנטזיה של רצון בשינוי חברתי. גדלתי בבית שעשה תהליכים דרמטיים בנושאים הללו. היו לנו הפגנות מתחת לבית כשאבא שלי הקים את הנח"ל החרדי. במחקר שלי אני מתמקדת בנקודת המבט של האמהות. יש מודעות לנפגעים אבל לא לסביבה שעוטפת אותם, שזו המשפחה.
"במחקר הראשון שלחתי שאלונים כדי לקבל אומדן כמה פגיעות קיימות במגזר החרדי. הנתונים שקיבלתי לא פשוטים: 24% מהנשים שענו דיווחו שנפגעו, חלקן פגיעות מתמשכות וקשות, והרבה מהן לא חשפו זאת. לאחר מכן עסקתי בשאלה מה אמהות חרדיות מלמדות על מוגנות. יש כל כך הרבה השתקות וטאבו בתוך השפה כך שזה לא מאפשר לימוד מוגנות בצורה מיטיבה ומספקת. חקרתי גם אמהות חרדיות שילדיהן נפגעו וניסיתי להבין איך החברה והתרבות מבנות את הרגשות. הראיתי שככל שהאם מזדהה יותר עם החברה, כך הרגשות שלה בהתאם".
איך העובדה שאת חרדית תרמה למחקר שלך?
"מצד אחד, זה מאפשר לי להבין תהליכים תרבותיים רגישים. מצד שני, זה גם מאפשר לי להגיד דברים יותר ברורים ולא להתבלבל. לא יכולים לעבוד עליי ולהגיד לי 'זו האמונה שלי'. יכולתי לפרק מהי הלכה, מהי השקפה, מהי הבניה חברתית, מהי אלימות, ומהו שוביניזם".
מה ההשפעה החברתית שיש לחוקרים חרדים?
"אני מאמינה בשפה. זה שבעזרת השם יתווסף לשמי תואר דוקטור יוסיף משהו לשפה הפנימית החרדית, ואני משערת שיש לזה מעגלי השפעה. הגיע הזמן לחקור את החברה החרדית מתוך החברה עצמה, שאנשים יסבירו את עצמם, ולא רק ידברו עליהם מבחוץ. יש לזה גם ערך חברתי וגם ערך מחקרי".
איך מעודדים עוד חרדיות וחרדים להצטרף למחקר?
"צריך לפתח יותר תוכניות מנטורינג למי שמעוניינת להצטרף למחקר. אני דור ראשון לאקדמיה במשפחה שלי. בתחילת הדרך הייתי צריכה ממש לגשש באפלה, לא היתה אף חברה לשאול. ליווי כזה הוא חשוב. הנשים החרדיות יכולות להיפתח לעולם המחקר, אבל בצעדים הראשונים הן צריכות עזרה".
גם ההשכלה הדתית והתורנית שלך התרחבה בעקבות היציאה לאקדמיה?
"אני מרגישה שברמה המצפונית־דתית זה לא ייתכן שאני מעמיקה כל כך בתחומי ידע רבים, ובתחומי תורה וגמרא אני עדיין בורה. קשה לי עם הפער הזה ודרושים הרבה משאבים כדי להשלים אותו. אני מרגישה שברמת ציווי דתי - יש לי חובה להעמיק בתחומים הללו, ואני מאמינה שזה עוד יגיע".
"לא נתקלתי בשנאת חרדים"
תהילה גאדו, דוקטורנטית באוניברסיטה העברית, מתארת תשוקה למחקר שבאה על סיפוקה רק במעבר לאוניברסיטה ולא מהססת להגיד שהדוקטורט הוא רק שלב בדרך לקריירה אקדמית מלאה. "הדוקטורט הוא חלק מהותי בתהליך של קריירה אקדמית", היא אומרת.
גאדו גדלה בבית חרדי סטנדרטי בירושלים וסיימה את הסמינר עם תעודת הוראה במתמטיקה. כמו חרדיות רבות בחרה ללכת ל”מכללה ירושלים” בבית וגן ולהסב את תעודת ההוראה לתואר. "ניסיתי ללכת לתואר שני במקום חרדי אך משום מה לא התקבלתי, אף על פי שסיימתי את התואר בהצטיינות יתרה, וכך הלכתי לאוניברסיטה העברית".
היא מודעת לכך שרוב החרדים רוכשים השכלה אקדמית כדי להגדיל את ההכנסה שלהם ותו לא. "אני מכירה טוב את החרדים באוניברסיטה, וגם בקרב החרדים שמגיעים לאוניברסיטה אני רואה הרבה שבאים במטרה לקבל 'תעודה', ולא להתפתח אינטלקטואלית, יש כאלו שבאמצע התואר משנים גישה, אבל יש כאלו שלא. הם מסיימים את התואר, לוקחים את התעודה, ובזה נגמר הסיפור, בעיניי זה פספוס גדול".
גאדו מעורבת בכמה מיזמים מחקריים על החברה החרדית והשתנותה: ממחקר על חזרה בתשובה בעקבות מלחמת יום כיפור שמבוצע ביד בן צבי; ועד למחקרים על “חרדיות מודרנית” ועל הכשרות מקצועיות לנשים חרדיות באקדמיה ובסמינרים החרדיים. את ההכשרה הפורמלית שלה באוניברסיטה הקדישה גאדו לנושא של אלימות בנישואים.
התחלת את הלימודים במקום נפרד. היית רוכשת לימודים אקדמיים גם ללא האפשרות הזו?
"קשה לדעת, אבל ללא ספק האפשרות ללימודים בהפרדה הקלה עליי את הבחירה והפכה את זה לפשוט יותר".
יש לך עמדה לגבי לימודים בהפרדה בתוך הקמפוס?
"אני מבינה גם את הצדדים שאומרים כן, וגם את הצדדים שאומרים לא. זה נושא מורכב מדי".
איך היה המעבר לאוניברסיטה שכולה חילונית?
"ידעתי לקראת מה אני הולכת, והיה לי בראש שאני הולכת רק ללמוד ולא לאירוע חברתי. זה אפשר לי להתמסר ללמידה".
היו תחושות של זרות?
"בכל השנים שלי באוניברסיטה לא נתקלתי בשום דבר לא הולם. לא נתקלתי בשנאת חרדים, אולי מפני שלא באתי במחשבה 'לחפש את זה'. בפעם הראשונה שדרכתי באוניברסיטה אמרתי שזה הבית שלי ואני שווה כמו כולם. הרגשתי בנוח, לא הרגשתי שאמורים להפלות אותי, ואכן לא הרגשתי אפליה".
הלימודים האקדמיים גרמו לך לחשוב מחדש על החינוך לנשים חרדיות או לבנים חרדים?
"צריך תמיד לפתח את הלמידה, אבל מחקר מתקדם זה דבר שלא מתאים לכל אחד. אני חושבת שאצל הבנות כדאי לעודד כתיבה של עבודות מחקר בתיכון. אני עשיתי עבודת חקר אחת בכיתה י"ב, וזה פתח לי את התיאבון".
איך הגעת לנושא של אלימות בנישואים בחברה החרדית?
"אני מתנדבת בארגון 'באשר תלכי' לייעוץ לנשים בהליכי פרידה, ושמעתי סיפורים. זו תופעה שלא מדברים עליה בחברה החרדית, וממילא גם לא מטפלים בה בצורה מספיק טובה. אין מחקר מדויק על היקף התופעה. יש מחקר שנעשה לפני 20 שנה שטוען שדווקא בקהילות דתיות יש יותר אלימות. אני רואה זאת אחרת. לדעתי זה מתפלג נורמלית בכל האוכלוסיות".
אולי אצל החרדים הבעיה היא שמתחתנים בשידוך, שהוא מהיר מדי ולא מאפשר לזהות שבן הזוג אלים?
"בדיוק בטענה הזו עסקתי בתזה שלי. ראיינתי נשים שנפגעו והתגרשו והתמקדתי בתקופה של ההיכרות שלהן עד לנישואין, והצלחתי לאפיין נורות אזהרה אפילו בקשר קצר. יש התנהלויות שיכולות להצביע על בעיות בעתיד".
אילו נורות אזהרה מצאת?
"אלימות היא ניסיון לשלוט אז יש התנהגויות שמבטאות שליטה כמו בן זוג שמכתיב איך להתלבש, או בן זוג שמחזיק בעמדות נוקשות על תפקידים מגדריים ואומר דברים מסוג 'את תעשי את כל ההכנות לחתונה, אני לומד'. מעבר לזה, אדיקות דתית יכולה להיות דבר טוב מאוד, אבל אם זה עובר את גבול הטעם הטוב זו נורת אזהרה, במיוחד אם הוא מחמיר גם עליה וגם על אחרים.
"אגב, זה גם לכיוון ההפוך, כלומר בן זוג שמתעקש שבת הזוג שלו תימנע מהתנהגויות דתיות שהיא מאמינה בהן. בגלל שמדובר בחברה עם הרבה נורמות, והשידוך הוא מנגנון חברתי, אז חריגה ממנו היא נורת אזהרה. למשל, אם בתת־קהילה מקובל שהכלה מקבלת מחזורים לחגים, והוא לא נותן לה, זה עשוי לומר משהו".
זה לא קצת מכליל?
"אני לא אומרת שכל סימן כזה הוא סיבה לניתוק הקשר. צריך להסתכל על המכלול ולהסתמך על תחושות הבטן, אבל הסימנים הללו יכולים לעזור".
הפצת את הכלים הללו בתוך הקהילה? זה נכון גם לגבי קהילות סגורות שההיכרות מסתכמת בשתי פגישות בלבד?
"לא עשיתי מספיק. כתבתי באתר 'צריך עיון' וקיבלתי הרבה מיילים, אבל אני ממש צריכה להפוך את זה לכלי, לפתח את זה יותר. לצערי, אין לי זמן. ברור שככל שהקשר קצר יותר, אז קשה יותר לזהות. אני בספק אם הכלים שלי רלבנטיים לקהילות חסידיות סגורות שגם לא נפגשים בכלל בין האירוסין לחתונה".
מה המרואיינות חושבות בדיעבד על מנגנון השידוך?
"המרואיינות ככלל סברו שהמנגנון של השידוך היה טוב למרות הביקורות עליו. אולי יש צורך בכמה דיוקים, אבל עלה שהוא טוב, והוא מאפשר לזהות מקרים של אלימות. משהו שעלה בראיונות זה שיש צורך בהכשרה טובה יותר למדריכות כלות. כיום ההדרכה היא בעיקר הלכתית, ויש צורך בהדרכה לא־הלכתית, שהמדריכה תדע להגיד מה חריג ומה תקין".
בעבודת הדוקטורט את חוקרת "אלימות דתית בנישואים" של גברים נגד נשים ונשים נגד גברים. במה מדובר?
"אלימות יכולה לבוא לידי ביטוי בכל מיני תחומים. למשל באלימות כלכלית, כשאחד מבני הזוג לוקח את המשאב הכלכלי ועושה בו שימוש לרעה כלפי השני. באלימות דתית, בן הזוג לוקח משאבים דתיים ומשתמש בהם לרעה.
"לדוגמה, הבעל לוקח טקסט תלמודי כמו 'אישה כשרה עושה רצון בעלה' ומשתמש בזה נגד אשתו. או שאחד משתמש בהלכה כדי לשלוט בבת הזוג. גבר שפוקד על אשתו לפני פסח לעבוד חודשיים ברצף. או אישה שאומרת לבעלה שהיא לא תלך למקווה ככלי לשליטה. או גבר שאומר לאשתו 'אני לא אוציא אותך ידי חובה בקידוש'".
נשמע שבדרך כלל זו תופעה שקשה מאוד לזהות בזמן אמת.
"נכון. אנחנו חיים בחברה דתית, והדת תופסת מקום מרכזי בחיים שלנו. וכך גבר שאשתו מפעילה עליו טרור דתי עשוי לא להבין את זה. היא רוצה להחמיר ולקבל שבת שעתיים לפני הזמן. לוקח זמן רב עד שהם מפרידים בין הדת לבין השימוש לרעה כנגדם. אצל נשים חרדיות זה אפילו קשה יותר כי הן מחונכות שהגבר הוא הסמכות ההלכתית.
"היתה לי מרואיינת שספגה אלימות קשה. בעלה היה ראש ישיבה והיה לועג לה על ההתנהלות הדתית שלה, גם כשהיתה מחמירה וגם כשהיתה מקלה. אבל בגלל שהיא ראתה בו סמכות, היא תמיד קיבלה את דעתו. השיא היה כשהוא הורה לה באופן משפיל שאסור לה לצום ביום כיפור כי היא אישה והיא חלשה והיא צריכה לדאוג לילדים. רק במבט לאחור, היא מבינה שהוא לא הוטרד מבריאותה או משלום הילדים או מההלכה, אלא פשוט היה לו צורך בשליטה מלאה עליה".
נתקלת בביקורת מחוגים חרדיים על העבודה שלך?
"לא נתקלתי בביקורת, בוודאי לא משהו מהותי. מצד שני, אני פחות מפרסמת לקהילה את מה שאני עושה".
את עוסקת גם בהוראת גמרא לנשים חרדיות. איך הגעת לתחום הזה?
"ככל שהתקדמתי בתהליך המחקרי שלי הרגשתי שיש פער הולך ומתרחב בין החיים הדתיים שלי לבין החיים האינטלקטואליים. אז התחלתי ללמוד בהרבה דרכים. לימוד התורה הפך את היהדות שלי ליותר מודעת ויותר עמוקה. אני מחוברת היום ליהדות מתוך ידע".
