פרשנותהדרך להצלת מעמד המורה: עצמאות, גיבוי ושתייה חמה
פרשנות
הדרך להצלת מעמד המורה: עצמאות, גיבוי ושתייה חמה
עוד 2,000 שקל שיקבלו המורים בתיכונים בעקבות ההסכם עם האוצר לא יספיקו כדי למשוך אנשים להוראה. אבל אם המערכת תאפשר למורים לחנך, תגן עליהם מהכוחנות של ההורים ותדאג לחדר מורים סביר יותר, אנשים יסכימו להתפשר על השכר
הדבר החשוב ביותר לפתרון המחסור במורים הוא שנפסיק לחשוב שמי שהלך להיות מורה הוא פראייר, או לפחות שהמורים יפסיקו לחשוב כך. את הבעיה הזאת משקפת האמירה של חוקר החינוך הבכיר נחום בלס ממרכז טאוב: "המורים מרוצים מהעבודה שלהם אבל לא רוצים שהילדים שלהם יהיו מורים, וההורים חושבים שזה מקצוע חשוב אבל לא רוצים שהילד שלהם יהיה מורה". כיוון שאין לנו שליטה על מה שהציבור חושב, הדרך היחידה להקל על המחסור במורים היא לדאוג שהמורים יהיו במציאות פחות פראיירים.
הסכם השכר החדש בהחלט ישפר את שכר המורים התיכונים, אבל שכר גבוה זה עדיין לא יהיה: בשנת הלימודים הבאה (2024–2025) מורה מתחיל בתיכון ישתכר 9,900 שקל במקום 8,500. סיבה אחת לקושי להעלות דרמטית את שכר המורים היא שאנחנו עושים כמעט פי שניים ילדים מממוצע המדינות המפותחות וצריך יותר מורים. סיבה שנייה היא שתקציב הביטחון שלנו מאוד גדול. לכן השאלה היא מה אפשר לעשות למען המורים בעלות נמוכה יותר.
אולי הדבר הראשון והסמלי ביותר הוא לדאוג למורים לקפה ותה בחדר המורים, ולא על חשבונם. יכול להיות שזה לא הגיוני כלכלית כי זה כסף קטן למורים וכסף גדול למדינה. אבל מעדויות מהשטח עולה שהעובדה שדווקא למורים אין את התנאי הבסיסי הזה מעליבה אותם.
עיריית תל אביב הבינה את זה והתחילה לספק את המוצרים על חשבונה. משרד החינוך צריך ללכת בדרכה. לא פחות חשוב לדאוג לחדר מורים שיש בו מקום לכולם ולמרחבי עבודה פרטיים. מקום לנוח בהפסקה וקצת פרטיות זה בסיסי.
אבל בסוף, הבעיה העיקרית היא בפער בין מה שהמורה רוצה להיות למה שמשרד החינוך מצפה. מנהלת מינהל החינוך של עיריית תל אביב, שירלי רימון־ברכה, אומרת: "כשמישהי בוחרת להיות מורה היא רוצה לחנך ילדים ולטפח ערכים ולהביא את עצמה, לא רק למלא הנחיות". רפורמת עצמאות המנהלים מתמקדת בתוכניות הלימודים החיצוניות, כלומר מכניסה גורמים פרטיים למערכת אבל לא מתמקדת בעצמאות המורים. מי שרוצה להביא מורים איכותיים ובעיקר מי שרוצה להשאיר אותם יצטרך להתחיל להאמין באמת שהמורים הם מחנכי ישראל ולתת להם חופש ממערכי שיעור, מתוכניות לימודים ומהתערבות של מפקחים.
בשיחות עם מורים חוזר הפחד מאלימות של הורים ומתלונות שלהם לגורמים בכירים. זה נוסף לפניות בכל שעה ביממה וציפייה שיטופלו מיד. יותר ויותר הורים מתייחסים למערכת החינוך כאילו הם לקוח והיא ספק.
הבעיה היא שרובנו לא היינו רוצים לקנות חינוך משיווק השקמה. וככל שאנחנו פוגעים במעמד המורה, מזלזלים בו ופוגעים בסמכויותיו, תהיה לו פחות סמכות לחנך. כמובן, קבוצות הוואטסאפ הופכות את המצב שבו למורה אין חופש מההורים להרבה יותר חמור.
מעורבות הורים היא פרה קדושה של מערכת החינוך. אבל למען חינוך הילדים צריך לשים גבולות להתערבות, כי רובנו לא היינו הולכים לעבודה שבה לא מפסיקים להתערב ולהפריע לנו. המערכת צריכה לקבוע גבולות להתעמרות הורים במורים ולתת גיבוי למורים ולמנהלים. חוק המצלמות ההזוי בגני הילדים הוא רק דוגמה. קודם שההורים יתקינו מצלמות מעל השולחן בעבודה שלהם.
