דעההפער בין ציפיות האינפלציה של החברות לאלה של הבנקים המרכזיים
דעה
הפער בין ציפיות האינפלציה של החברות לאלה של הבנקים המרכזיים
תחזיות האינפלציה לא מסתכמות לנתון מספרי אחד ויש חשיבות רבה למי שצופה אותן ולדרך שהוא פועל לפיהן. בחינה לעומק שלהן תסייע לכל בנק מרכזי לנקוט מדיניות אפקטיבית יותר
ככלכלן מאקרו ושווקים, ציפיות האינפלציה הן אחד הנושאים החשובים ביותר בבואי להעריך כיצד יתנהגו שוקי ההון והכספים והמשק בכלל בטווחים שונים. אך הדיון במושג "ציפיות אינפלציה" נראה לי לפעמים אמורפי מדי וחשוב לדייק בו. בטור זה אתייחס לציפיות הללו בהבחנה בין אלו שמייצרים אותן - משקי בית, חברות ועסקים.
בנק ישראל מפרסם מדי חודש ציפיות אינפלציה לטווחים שונים שנגזרות ממחירי איגרות חוב בשוק וגם ציפיות של חזאים פרטיים. ללשכה המרכזית לסטטיסטיקה יש סקר חודשי של הערכת מגמות בעסקים ושם החברות מתבקשות לתת תחזיות לאינפלציה. מן הסתם גם הציפיות הללו חשובות לבנק ישראל ולבנקים מרכזיים בכלל.
כשבנק ישראל מפרסם את התחזיות הכלכליות שלו הוא היה רוצה לדעת בין השאר אם וכיצד הן משפיעות על פעילות הסקטור העסקי והחלטות ההשקעה שלו. לדוגמא, אם התחזית עולה והחברות מסיקות מכך שהריבית תישאר גבוהה - האם הן דוחות השקעות? דחייה כזו אמנם מקטינה את הפעילות ומקטינה את לחצי האינפלציה בטווח הקצר, אך גם התוצר הפוטנציאלי יורד, מה שעלול להחזיר את האינפלציה (לכל ביקוש נתון) בטווח הארוך יותר. לא פשוט.
אז הבנק המרכזי של אירופה (European Central Bank) בדק בדיוק את זה. הוא לא הופתע לגלות שמצד אחד החברות מאמינות ביכולתו למתן את האינפלציה על פני זמן ולקרב אותה לרמת היעד, ומצד שני הציפיות לטווחים הארוכים יותר מפוזרות יותר. הממצא השני שלו, עם זאת, לא היה מוכר לי: מסתבר שיש שוני בין הציפיות של החברות לבין הציפיות שלנו, הצרכנים ומשקי הבית, והציפיות של המומחים. במיוחד, הציפיות שלהן גבוהות ומפוזרות יותר מאלו של המומחים ודווקא פחות מפוזרות מאלו של הציבור.
השוני בציפיות האינפלציה הוא לא רק בין החברות לבין משקי הבית והמומחים, אלא גם בינן לבין עצמן. לפי הבדיקה, חברות צעירות וקטנות יותר צופות אינפלציה גבוהה יותר מחברות גדולות וותיקות יותר, וכמו כן חברות שיש להם נטל חוב גבוה יותר צופות יותר אינפלציה מחברות עם פחות נטל חוב. בנוסף, מנהלים גברים נוטים לצפות פחות אינפלציה ממנהלים נשים ומנהלי כספים צופים אינפלציה נמוכה יותר מבעלי תפקידים אחרים. מעניין.
כאמור, ככל שבנק מרכזי מעוניין להשפיע על הפעילות דרך תחזיות האינפלציה שהוא מפרסם, חשוב לו לדעת אם הסקטור העסקי מגיב להן. כאן יש חדשות טובות עבורו. מסתבר כי יש תגובה משמעותית לתחזיות ולכיוון שלהן. התחזיות של ECB היו נמוכות יותר מהאינפלציה בפועל, שהגיעה לשיאה לפני שנה, אך החברות בכל זאת נטו להוריד את הציפיות (הגבוהות) שלהן מלפני הפרום לכיוונן (אם כי לא עשו את כל הדרך; הן נותרו גבוהות יותר).
אז חלק אחד במנגנון התמסורת עובד. יש לתחזיות השפעה על ציפיות האינפלציה של החברות. אבל זה משפיע על החלטותיהן בפועל? על גובה המחירים שהן קובעות? או על השכר שלהן משלמות? התשובה – בהחלט כן. מסתבר שחברות שצופות אינפלציה גבוהה יותר מקדימות ומעלות את מחיריהן יותר מחברות שציפיותיהן נמוכות יותר. מי שצופה אינפלציה גבוהה יותר חושש שהוצאות השכר והייצור תגדלנה ולכן "מקדים רפואה למכה".
ומדוע שיהיו הבדלים בציפיות? לדוגמא משום שחלק מהחברות ערות לתחזיות ואחרות לא. וכך, מעבר לשורה התחתונה – מה האינפלציה הצפויה – צריך להתייחס למבנה ולמאפיינים של הגוף הצופה. ככל שהשינוי באינפלציה הצפויה (מחודש לחודשו) קטן יותר, כך גדל הסיכוי שזה בגלל שינוי בהרכב/מאפייני החברות, או תחלופות ניהול, ולא שינוי של הציפיות עצמן. התמסורת מתחזיות שמפרסם בנק מרכזי לצרכנים, לחברות ולמומחים עובדת, אך מצריכה מעקב צמוד, כי כל אוכלוסייה עשויה להגיב אחרת וכפי שראינו, יש גם ציפיות שמגשימות את עצמן.
לצורך כך אני מציע להרחיב את המידע לציבור ולכלול סדרות נוספות של ציפיות לאינפלציה בהתאם לפרמטרים שונים, כפי שתיארתי בטור זה.
רונן מנחם הוא כלכלן שווקים ראשי בבנק מזרחי טפחות
