פרשנותטיסת יחסי הציבור של אל על המריאה בהצלחה
פרשנות
טיסת יחסי הציבור של אל על המריאה בהצלחה
תחת ביקורת ציבורית אל על נאלצה לקבע מחירים ל־4 יעדים. אך למעט יחסי ציבור לה ולשר הכלכלה, אין בצעד בשורה לאזרחי ישראל - אלה שהזרימו לה 300 מיליון דולר בקורונה וימשיכו לשלם אלפי דולרים על טיסה לניו יורק
ההכרזה של אל על על קיבוע מחירי טיסותיה לארבעה יעדים שמהם הנוסעים מישראל יוכלו לתפוס טיסות המשך למקומות אחרים בעולם היא לעג לרש ומפגן מרשים של ישראבלוף. חברת התעופה, שפעם היתה לאומית והיום היא בבעלות משפחת רוזנברג מארצות הברית, היא אחת החברות שמרוויחות היטב מהמלחמה המתמשכת. הרבעון השני היה הרווחי בתולדות החברה, עם הכנסות של כמעט 900 מיליון דולר ורווח נקי של כמעט 160 מיליון דולר - פי 2.5 מהרווח ברבעון המקביל בשנה שעברה. לא יהיה מופרך להניח שהרבעון השלישי ישבור שיא נוסף.
ייתכן שאל על היתה ממשיכה כך בנחת, אלא שהיא התחילה לחטוף ביקורת ציבורית על כך שמחירי טיסותיה המריאו לשחקים, תוך ניצול ציני של היעדר התחרות מצד עשרות חברות תעופה זרות שדיללו פעילות בישראל או הפסיקו אותה לחלוטין. בלית ברירה החברה נאלצה להפגין התחשבות מסוימת ושלפה קלף מנצח מבחינתה: טיסות הלוך ושוב ללרנקה, אתונה, דובאי ווינה במחירים קבועים, בטווח שבין 199 דולר ל־349 דולר תלוי ביעד, עד סוף השנה. מה"האבים" האלה, שדות תעופה מרכזיים, יוכלו אזרחי ישראל לרכוש לעצמם טיסת המשך ליעדים ברחבי העולם.
ההכרזה הזו באה אחרי מפגש של שר הכלכלה ניר ברקת עם מנכ"לי חברות התעופה הישראליות, שבו קרא להם לרסן את המחירים. כך היא שירתה גם את אל על, שביקשה לשפר את הסנטימנט הציבורי השלילי כלפיה; וגם את השר, שזקוק לכותרת חיובית על פועלו למען ציבור עשוק, מותש ומתרושש לנוכח מחדלי הממשלה שהוא חבר בכיר בה.
גם הזול לא באמת כזה
אבל חשוב לבחון את ההכרזה לגופה, ועד כמה היא באמת מספקת פתרון לאזרחים שמעוניינים לטוס מישראל. ראשית, לא מדובר במחירים נמוכים במיוחד, ואפשר להשיג טיסות לחלק מאותם היעדים גם בפחות כסף, אבל ניחא.
אל על היתה יכולה לקבע את מחיר טיסותיה גם לפרנקפורט, שממנה קל יותר לתפוס טיסות המשך לארה"ב. אבל החברה היא מונופול בטיסות לצפון אמריקה, ולא רוצה לטפח תחרות בקו הזה
אבל האם הטיסות ליעדים הללו באמת מספקות פתרון? בדקנו עם יוסי פישר, מומחה תעופה ותיירות, ולדבריו מבין ארבעת ה"האבים" שאליהם תטיס אל על את לקוחותיה מישראל, רק נמל התעופה בדובאי עונה להגדרה המקצועית של "איירפורט האב". מדובר בהגדרה שנגזרת מהיקף הפעילות התעופתית בנמל תעופה, ובמקרה של דובאי אכן מדובר בפעילות ענפה של כ־8,500 טיסות בינלאומיות בשבוע. לשם השוואה, מלרנקה יוצאות כ־1,000 טיסות בשבוע ממוצע, מאתונה כ־2,500, ומווינה כ־4,000 טיסות, פחות ממחצית הטיסות שיוצאות משדה התעופה בדובאי שאליו אל על מקבעת את מחיר טיסותיה ל־349 דולר.
"טוס לאתונה ונסה לתפוס משם טיסת המשך לארצות הברית ותגלה שקשה מאוד למצוא מקומות", אומר פישר. "יוון נחשבת לאחד מיעדי התיירות המבוקשים בקרב האמריקאים והטיסות מלאות. אם תרצה לטוס באוקטובר לארצות הברית, זה יהיה מאוד יקר. ללרנקה אפשר לטוס כרגע עם וויז ב־600 שקל ואפילו ב־400 שקל, לעומת 200 דולר שגובה אל על, אבל משם אין טיסות לצפון אמריקה או לאסיה".
לא לגעת במונופול
היעדים שאליהם אל על קיבעה את מחיר טיסותיה לא נבחרו במקרה, שכן בקווים אלה יש לה תחרות. אילו היתה רוצה להביא בשורה משמעותית יותר לנוסע הישראלי, אל על היתה יכולה לקבע את מחיר טיסותיה גם לנמל התעופה בפרנקפורט, שממנו קל יותר לתפוס טיסות המשך לצפון אמריקה. אלא שאל על היא מונופול בטיסות לצפון אמריקה, ולא היתה רוצה לטפח תחרות שתנגוס באחד הקווים הכי רווחיים שלה - בוודאי אחרי שדלתא, אמריקן איירליינס ויונייטד איירליינס השהו את פעילותן בישראל לחודשים הקרובים. במצב הזה הנוסע הישראלי שרוצה לבקר בארצות הברית שבוי בידי החברה הישראלית שתגבה ממנו מחיר ממוצע של כ־3,000 דולר.
כך יש לקרוא את ההודעה החגיגית של אל על: אנחנו נהיה קצת פחות תאוותנים כי אין לנו ברירה, ואילו אתם תמשיכו לשלם לנו המון על טיסות ליעדים רחוקים, כי גם לכם אין ברירה. וזו אותה אל על שבתקופת הקורונה, לפני כשלוש שנים בלבד, חוברה למכונת אקמו על חשבון המדינה, שהנשימה אותה בכ־300 מיליון דולר הישר מהקופה הציבורית כדי שלא תקרוס. וציבור משלמי המסים שהציל אותה, והיום כורע תחת הסיוט הישראלי המתמשך, מקבל ממנה כמה פירורים, עם סיבוב של יחסי ציבור. הכי בבית בעולם.
