דעהתתעוררו: גל השנאה לא ידעך מעצמו
דעה
תתעוררו: גל השנאה לא ידעך מעצמו
יהודי ארה"ב חייבים להתגייס לקרב בלימה נחוש נגד הגל המבהיל של האנטישמיות והשנאה לישראל
להפגנות נגד ישראל בקמפוסים האמריקאיים, שהחלו בסיסמאות "לשחרר את פלסטין" והתפתחו לאנטישמיות גסה וחסרת בושה, יש אפקט מידבק. הקמפיינים הרעילים ברשתות החברתיות, כולל אלה התומכים בגלוי או בלי דעת בטרור הרצחני של חמאס ומחיקת ישראל מהמפה, מתפשטים בקצב מבהיל. אבל הרעש העצום המתגלגל מסתיר את האמת: רוב האמריקאים אינם אנטישמיים, בטח לא תומכי חמאס. רבים מהם, בתווך בין החוף המזרחי לקליפורניה, לא מבדילים בין חמאס לחומוס.
הסקרים עדיין מראים תמיכה רחבה בישראל, גם אם זו נשחקה בקרב צעירים. הקונגרס ברובו פרו־ישראלי, למעט קבוצה קטנה יחסית בצד הרדיקלי של הדמוקרטים. הממשל, למרות הביקורת המוצדקת על ממשלת נתניהו והסמוטריצ'ים שלו, עדיין תומך בישראל במערכות נשק וחימוש, ומטרייה מדינית במוסדות בינלאומיים. אבל – מה יהיה בעוד עשור או שניים, כשהצעירים הזועמים יתפסו עמדות מפתח?
ישראל, השקועה בחורבן שהמיטה המלחמה, ותחת ממשלה כושלת, אינה עושה דבר. פה ושם, פוליטיקאי כלשהו מזדעזע ומציע "לעשות משהו", מעת לעת התקשורת הישראלית מביאה תמונות מדאיגות מקמפוס סוער, ומראיינת סטודנטים ישראלים מפוחדים, או את נועה תשבי. הסיכוי שממשלת נתניהו תקים כוח משימה משמעותי להיאבק בגל האנטי־ישראלי והאנטישמי בארה"ב הוא קטן יותר מהסיכוי שנתניהו יפרוש לפתע מיוזמתו.
לכן, היהודים בארה"ב חייבים להבין את המובן מאליו: אינכם יכולים לסמוך על מדינת ישראל שתציל אתכם מהאנטישמיות המתפרצת. תתעוררו, לפני שיהיה מאוחר מדי. תתעוררו, בשבילכם ובשבילנו. בשביל הילדים שלכם ובשביל הילדים שלנו.
בימים אחרים, עם ממשלה אחרת, זו היתה יכולה להיות מלחמה משותפת של ממשלת ישראל והארגונים היהודיים, אבל כישראלי אני אומר בצער לאחיי ואחיותיי באמריקה – בממשלה הזו אין עם מי לדבר, אין עם מי לתאם.
התקווה שהגל יחלוף או ידעך מעצמו אינה רציונלית. הישיבה על הגדר, הניסיונות לעצום עיניים, להתעלם – לא יצלחו.
מה יהודי ארה"ב צריכים ויכולים לעשות? הרבה יותר. הם אינם יכולים להשאיר את המלחמה ללוחמי סושיאל עקשנים כמו ביל אקמן, או לפרופ' שי דוידאי שנלחם כמעט לבדו נגד החמאסניקים באוניברסיטת קולומביה. גם הודעות ספורדיות על הפסקת תרומות לאוניברסיטאות היוקרה לא יעשו את ההבדל. עד כה, הן מקוממות יותר משהן מרתיעות. הארגונים היהודיים הגדולים חייבים לצאת מאזור הנוחות ולהקים כוח משימה משותף, להקצות לו את המשאבים הנחוצים ולהתחיל להילחם.
זו צריכה להיות מלחמה כוללת, נחושה, בכל החזיתות.
לגייס ולשנע את הכוחות הפוליטיים בוושינגטון, בקרב הממשל והקונגרס, מושלי המדינות וראשי הערים, וכמובן באוניברסיטאות עצמן, כדי שאלה יפעלו בכל האמצעים החוקיים נגד כל גילויי אנטישמיות, שנאה לישראל ותמיכה בטרור.
לדרוש ממערכות אכיפת החוק לנקוט באמצעים נגד כל הסתה גזענית ונגד כל ארגון שמאפשר פשעי שנאה ואנטישמיות בתחומו, במיוחד כאלה שגולשים לאלימות. במקרה הצורך לתבוע תביעות אישיות, ייצוגיות ונגזרות את המעורבים.
להקים קבוצה של מומחי רשת ותוכן שתגיב בזמן אמיתי על כל שקר ועיוות אנטישמי או אנטי־ישראלי ותספק עובדות, קולות ותמונות ראויים לדיון ציבורי נוקב אך הוגן. טוויטר, פייסבוק, אינסטגרם, ואפילו טיק טוק, הקשה מכולם. לא להשאיר את המגרש לשונאים ולמטורללים.
לקיים דיאלוג אינטנסיבי עם עיתונים וכלי תקשורת על הנרטיבים של האירועים במזרח התיכון ובארה"ב עצמה. להציע חומרי רקע, פרשנים, דוברים ראויים. גם בעידן הרשתות, העמוד הראשון של “הניו יורק טיימס” ושידורי החדשות בערוצי הטלוויזיה חשובים.
המלחמה תהיה קשה ומפרכת, לעתים מתסכלת מול הצביעות והטמטום, אבל זה קרב בלימה שאין חשוב ממנו ליהודי ארה"ב, והוא כמובן גם חיוני לישראל. בימים נוראים אלה – אנחנו מבקשים לסמוך עליכם.
