מבחן רכביוקרה פוגשת מיינסטרים: לקסוס NX בלי דרמות מיותרות
מבחן רכב
יוקרה פוגשת מיינסטרים: לקסוס NX בלי דרמות מיותרות
רכב היוקרה החדש של היצרנית היפנית לקסוס מציע חוויית נהיגה בטוחה, איכותית ומפנקת, ישר ולעניין, כשאת הגימיקים הוא משאיר לטסלה ואת ההרפתקנות לב.מ.וו. אירופה, השוק המרכזי של ה־NX, כנראה תאמץ בחום גם אותו
ללקסוס NX יש חשיבות אדירה עבור לקסוס: מדובר בדגם שאחראי על כ־30% ממכירות היצרנית היפנית באירופה ומכיוון שהיא בדרך כלל שמה דגש על השוק בארצות הברית, לדגם שהולך טוב באירופה יש חשיבות מיוחדת. אחרי הכל, הוא מתחרה בב.מ.וו 3X ובאאודי 5Q.
אבל ללקסוס NX יש בעיה: בעוד שלאאודי יש מכלולים שמבוססים על פולקסווגן עממית ולב.מ.וו יש מכלולים שמבוססים פשוט על מה שהמציאו בבוואריה, ללקסוס יש שורשים הרבה יותר עממיים: הפלטפורמה שלו היא פלטפורמה של טויוטה ראב 4 (לקסוס, כידוע, היא חטיבת היוקרה של טויוטה), שזה מאוד נחמד אם אתם לקוחות של טויוטה ופחות נחמד אם אתם לקוחות אירופים אניני טעם של לקסוס שעדיין לא מצליחים לעכל את זה שהמכונית היוקרתית שלכם היא למטה רכב כביש שטח של טויוטה.
עוד נקודה חשובה: ללקסוס NX אין מערכת הנעה חשמלית. חשוב לשים את זה כאן, על ההתחלה, כיוון שברכבי כביש־שטח מילת ההייפ היא הנעה חשמלית. כשחושבים על זה, גם לאאודי 5Q אין הנעה חשמלית, אבל יש ליצרנית רכבים אחרים כאלה, ממשפחת האיטרון. לב.מ.וו דווקא יש גרסה חשמלית, בעוד שהלקסוס שלנו מסתפק במערכת הנעת פלאג אין הייבריד שרכיבים רבים שלה משותפים לטויוטה ראב 4. כלומר, המערכת עובדת, על זה אפשר לסמוך, והיא תעבוד במשך הרבה שנים. בלקסוס מבטיחים שה־NX מסוגל לנסוע בערך 70 קילומטרים בכוחו של חשמל בלבד, כמו עוד הרבה רכבי פלאג אין הייבריד, אבל זה לא מדויק: אפשר לנסוע בלקסוס 40 קילומטרים חרישיים על חשמל ואחר כך מנוע הבנזין מצטרף. בדגם הקודם של ה NX היו הרבה יותר רעשים, אבל זה לא אומר שהדור הנוכחי שקט, לפחות לא מבחינת המנוע: כשמנוע הבנזין נכנס הוא עושה זאת באופן חלק, אבל לא באופן החרישי שמאפיין לקסוסים. מעבר לכך, מדובר ברכב שמנועיו מפיקים מעל 300 כוחות סוס, אבל הכיול של המערכת הוא כזה שיותר מעודד חיסכון ופחות מעודד נהיגה נמרצת. בשפה יותר פשוטה: לפעמים ה־NX מרגיש מעט חלש.
אגב, בלקסוס מציעים ערכה מיוחדת של מראות חיצוניות עם מצלמות, כמו שיש באאודי איטרון. שומר נפשו ירחק מהמצלמות האלה ויקנה את ה־NX עם מראות רגילות לחלוטין, כמו של פעם, כאלה שפשוט אפשר לראות בהן דברים.
ללקסוס יש קטע. היצרנית יודעת ללהטט בין השמרנות לקיצוניות, בין מה שהלקוחות מכירים למה שיגרום ללקוחות מסוימים לומר שיש כאן רכב חדש. לקסוס יודעת מדוע היא עושה זאת: את מה שלא מקולקל לא מחליפים והעיצוב של NX הקודם, למשל, לא היה מקולקל, אז לא ממש החליפו אותו אלא רק עידנו אותו בצדדים של המרכב והוסיפו גריל קדמי ענקי ומפוסל. יש מי שיאהב את הגריל הצעקני על הצללית המוכרת של ה NX ובהחלט יש מי שפחות יאהב. מכל מקום, כאמור, אחד המאפיינים הבולטים של ה־NX הוא ההתנהגות שמכוונת למקום מאוד בטוח. בלקסוס מבטיחים היגוי יותר מהיר, שלדה יותר קלה, אבל ניכר שהפילוסופיה בקשר ללקוח הסופי אינה הפילוסופיה שמנחה את אנשי מרצדס, למשל, או את אנשי ב.מ.וו: הגרמנים משדרגים את השלדות של הרכבים מדגם לדגם כדי שהן תהיינה יותר הרפתקניות, יותר מערבות את הנהג בכביש. בלקסוס משדרגים את השלדות כדי לקבל חוויה יותר מהוקצעת של הקיים - והקיים הוא דווקא שמרני, מכויל לתת קודם כל ביטחון מלא על הכביש, סוג של ניתוק מן הסובב את הנהג במכונית שבה הכול עובד היטב, אבל אין שום דבר שגורם לחוויית נהיגה זכירהבמיוחד. זה לא בהכרח רע, זה מה שרוצים היום חלק גדול מהקונים, ואת זה בדיוק הם מקבלים מה־NX בכמויות גדושות.
תא הנוסעים של NX הוא מקום שבאמת שווה להתעכב עליו: יצרני רכב יפנים לא אוהבים שינויים. לא בגלל שמרנות, אלא כפועל יוצא של היכרות אינטימית עם הלקוח והבנה מלאה של צרכיו. תא הנוסעים של NX מבטא את העובדה הזאת היטב, אבל גם מבהיר היכן השמרנות של לקסוס בדגמים הקודמים עלתה לה ביוקר - מה שדורש ממנה עכשיו לבצע השלמת טכנולוגיה. המאפיין הכי בולט הוא היכולת לדבר עם הלקסוס: ל־NX יש מערכת סופר משוכללת שמאפשרת לה להבין פקודות. מעין כגרסה ממונעת של סירי שמבהירה היטב מיהם הלקוחות החדשניים שצריכים שהלקסוס תיקח אותם למעוז חפצם: אלה שצריכים לומר ללקסוס שהם רוצים שיפתחו עבורם את החלון מכיוון שאין ביכולתם להושיט את האצבע ולגעת בכפתור. למרבה המזל, אין כאן אפליקציית נפיחות כמו בטסלה - בכל זאת - לקסוס לוקחת את עצמה הרבה יותר ברצינות מטסלה - ובנוסף לכך מערך השליטה המעצבן של לקסוס, שדרש הסעה של האצבע על משטח המגע, נעלם גם הוא ונותר מסך מגע ענק במרכז תא הנוסעים ועוד אחד מול עיני הנהג. דווקא המסך הזה, החשוב יותר, מעט מבלבל ואיטי. יתר תא הנוסעים הוא בדיוק כפי שניתן לצפות מרכב כזה: מושב הנהג מצוין, מאחור יש מרווח סביר, תא המטען גדול וכמובן - איכות החומרים ללא דופי.
לסיכום, לקסוס NX החדש מגיע לקטגוריה הקשה ביותר בשוק היוקרה: ככל שיותר לקוחות רוכשים רכבי כביש־שטח, יצרני הרכב משקיעים יותר בקטגוריית הכביש־שטח והדוגמאות שקיימות בקטגוריה, במיוחד של יצרני הרכב הגרמנים, רבות ומצוינות. גם וולוו נמצאת שם, אגב. הלקסוס NX הוא ללא ספק רכב טוב, אבל הוא גם רכב שמכוון יותר אל המיינסטרים. הכל עובד היטב, הטכנולוגיה משובחת, חוויית הנהיגה טובה, אבל אין "וואו". קל, כמובן, לומר שזה מה שהישראלים אוהבים. אפילו קל לומר שזה מה שרוב הקונים אוהבים ושבכלל, ה־NX הוא אחד הדגמים היותר מוצלחים של לקסוס - מה שנכון בפני עצמו - אבל כשמדובר בקטגוריה שיצרני הרכב משליכים אליה את מיטב הנשקים והטכנולוגיות ובסיטואציה שבה שוק רכבי היוקרה הולך וגדל משנה לשנה ומדגם לדגם, המלחמה שניצבת בפני ה־NX הלא מאוד מיוחדת וחדשנית קשה במיוחד.
