חשיפת כלכליסטלפני הכרעת היועמ"ש: רוח גבית מה־OECD לרפורמת הרגולציה
חשיפת כלכליסט
לפני הכרעת היועמ"ש: רוח גבית מה־OECD לרפורמת הרגולציה
מנדלבליט אמור להכריע האם הרפורמה תיכנס לחוק ההסדרים למרות התנגדות היועצים המשפטיים של המשרדים. דו"ח של ה־OECD קובע שישראל מפגרת קשות בתחום ומשלמת מחיר כבד: "ניתן להעלות את התוצר לנפש ב־5.75% אחרי 10 שנים"
1. הרפורמה המקיפה וחסרת התקדים בנושא רגולציה שהציגו ראש הממשלה, שר האוצר ושר המשפטים בתחילת החודש, וכעת מתנדנדת בחוק ההסדרים, קיבלה בסוף השבוע רוח גבית משמעותית מארגון ה־OECD. דו"ח של הארגון קובע כי "כלכלת ישראל עדיין ממשיכה לפעול תחת נטל רגולטורי כבד בהשוואה לעמיתותיה ב־OECD. השוואת המערך הרגולטורי של ישראל לרמה הממוצעת ב־OECD תעלה את התוצר לנפש בשיעור של 3.75% אחרי 5 שנים וב־5.75% לאחר 10 שנים". מדובר בתקציר מנהלים מדו"ח מיוחד שמומחי הרגולציה של ה־OECD שיגרו בימים האחרונים. במאי פנתה ממשלת ישראל ל־OECD בבקשה לבצע בדיקת עומק של מדיניות הרגולציה בה, ולספק המלצות לשיפור המצב.
תקציר המנהלים מגיע ערב הרגע הקריטי של הרפורמה: ההכרעה הסופית של היועמ"ש אביחי מנדלבליט, שטרם החליט אם להכניסה אל תוך חוק ההסדרים. זאת על רקע התנגדות עיקשת לרפורמה של היועצים המשפטיים השונים בתוך משרדי הממשלה, שחלקם עלולים לאבד סמכויות. במרכז הרפורמה שהציגו בנט, ליברמן וסער: הקמת גוף עצמאי וחדש – באמצעות חקיקה ראשית – שיפקח על ההליך הרגולטורי ויהיה בעל סמכויות סטטוטוריות לחייב את המשרדים לבצע הערכת השפעות רגולטוריות (RIA). יש התאמה מוחלטת בין הרפורמה שהציעה הממשלה ב־6 ביולי לבין ההמלצות העיקריות המופיעות בדו"ח ה־OECD.
2. מסקנות הדו"ח חד־משמעיות: ישראל מפגרת קשות בתחום וזה עולה לה ביוקר (המחיה). לפי הדו"ח, למרות התמיכה בשיטות מפחיתות רגולציה, יותר מדי תקנות מתפרסמות ללא RIA (הליך להבטחת רגולציה מיטבית, הכולל בחינת הצורך בהתערבות, הערכת חלופות ואומדן עלויות). הדו"ח מציין שכאשר יש RIA, הדבר מגיע באיחור בתהליך המדיניות, לרבות אחרי שהתקבלה ההחלטה להטיל רגולציה. כמו כן, מסמכי ה־RIA עצמם חסרי פירוט, וניכר כי אין מאמץ אמיתי לכמת את עלות הרגולציה על המשק. אין תכנון קדימה לגבי רגולציה חדשה, ולכן קשה מאוד למקד את המאמצים ואת המשאבים באותן הצעות שעשויות להשפיע בצורה המשמעותית ביותר על עסקים ואזרחים. מחברי הדו"ח מוסיפים כי הרגולטורים הישראלים ממשיכים להפגין "שנאת סיכון" בהתנהגותם, והם שוקלים חלופות לרגולציה, כגון רגולציה עצמית, רק לעתים נדירות. תוכנית החומש של רה"מ לשעבר בנימין נתניהו, שהיתה אמורה לחסוך כ־5.16 מיליארד שקל בשנה, סבלה מיישום בעייתי, לא סיפקה תמריצים למשרדים להפחית רגולציה ולא התמודדה עם המוקשים הבולטים שבפני המגזר העסקי. בקיצור: ציון נכשל.
3. כך הגענו עד הלום: עם ההבנה שללא רפורמה מקיפה, אפילו קיצונית משהו, המשק הישראלי ייתקע בסרבול הבירוקרטיה והרגולציה העודפת לנצח. הרי ניסיונות העבר עלו בתוהו, כאשר תמיד ברגע האחרון קמים אותם רגולטורים ופקידים, ומנסים לעצור ולטרפד רפורמות ברגולציה.
הרפורמה שכעת על הפרק היא פרי תוצר של עבודה מאומצת, מקצועית ויסודית של קבוצה איכותית בדרג מקצועי מהשורה הראשונה ומכלל משרדי הממשלה. זו לא הרפורמה של האוצר, שכן יש בצוות הגיבוש שחקנים מכל קצוות הקשת. בניגוד מוחלט לטענות של כמה יועצים משפטיים בתוך המשרדים, הרפורמה הזו הוצגה, ונידונה עם כולם, זה זמן רב. בניגוד לטענות, הגוף המפקח על הרגולציה לא יחליף אף רגולטור ולא יבצע כל רגולציה: הוא רק יבחן את התהליך ויהיה אמון על ייעול הרגולציה.
4. עתיד הכלכלה מגיע דווקא להכרעת דמות משפטית: מנדלבליט. הוא יודע שאם הוא לא יכניס את הרפורמה לחוק ההסדרים, היא תיפול והכל יירד לטמיון, כפי שאירע עד כה. מצבו אינו פשוט: מצד אחד קומץ יועצים משפטיים המפזרים נבואות זעם על שלל אסונות שיתרחשו אם תאושר הרפורמה, ומצד שני מאיר לוין אחד, המשנה לנושאים הכלכליים שהוביל את הרפורמה והשתכנע שעודף הרגולציה הפך לאיום אמיתי. היועצים המשפטיים של משרדים כמו הבריאות (אורי שוורץ) המבקשים לחסל את הרפורמה – עושים זאת כי אינם רוצים לאבד את סמכותם ואת כוחם בתהליך קבלת החלטות. מדובר בפוליטיקה ארגונית עם אינטרסים צרים: מי חזק ושולט יותר. זו שעת הכרעה, ולטובת כלכלת ישראל יש לקוות שמנדלבליט יקבל החלטה נכונה.
