פרשנותהתשובה לצווי המעצר מהאג: ישראל מצפה לחילוץ אמריקאי
פרשנות
התשובה לצווי המעצר מהאג: ישראל מצפה לחילוץ אמריקאי
החלטת בית הדין הבינלאומי בהאג להוציא צווי מעצר נגד נתניהו וגלנט עלולה לסלול את הדרך לסנקציות וחרמות נגד ישראל ולאישומים על פעולותיה ביהודה ושומרון. כעת נותר לחכות ולקוות שדונלד טראמפ יסגור עבורנו את החשבון
1. שתי השלכות דרמטיות מהוצאת צווי המעצר של בית הדין הבינלאומי הפלילי הושלכו קצת הצדה מכיוון שהכל התרכזו בשלוש התוצאות המיידיות: סכנת המעצר לראש הממשלה בנימין נתניהו ולשר הביטחון לשעבר יואב גלנט ב־124 מדינות שחתומות על אמנת בית הדין; חוסר האמון שמגלמים הצווים בעצמאות המשפט הישראלי; חשיפה אפשרית לסנקציות וחרמות בזירה הבינלאומית.
ההשלכה דרמטית נוספת היא שהתקדים מיום חמישי עלול לסלול את הדרך לפסיקות מרשיעות נגד ישראל – גם בבית הדין הבינלאומי הפלילי (ICC) וגם בבית הדין הבינלאומי לצדק (ICJ) – על מעלליה ביהודה ושומרון או הגדה המערבית. לא חשוב השם, חשוב האישום. אם באירוע של עזה הוצאו צווי מעצר, הקל וחומר זועק לשמיים. אם בעזה חטפנו למרות שיש לנו תשובות טובות, בשטחים אנחנו בצרה גדולה הרבה יותר כי שם התשובות שלנו הרבה פחות טובות.
2. השלכה נוספת שהתבהרה בעוצמה לאחר הוצאת הצווים היא התגובה האמריקאית. בכיר במערך המשפט הבינלאומי הישראלי אמר לי: "בית הדין הכניס את ראשו מתחת לגרזן. אם הסנטור הרפובליקאי לינדסי גרהם יממש רק חצי מהאיומים שהשמיע, זה הסוף של בית הדין". גרהם הבטיח "חקיקה שתטיל סנקציות על כל מדינה שתשתף פעולה עם הצווים. צווי המעצר האלה הם איום על ארה"ב ולא רק על ישראל. אנחנו הבאים בתור". וכמובן שנשמעו גם איומים להכות כלכלית את בית הדין ולרדוף את שופטיו ותובעיו.
התגובה האמריקאית, אומרים בישראל, מעוררת התלבטות לגבי התגובה הישראלית שנשקלת בימים אלה: האם להגיב משפטית לצווי המעצר, לערער, לנסות לבטלם או שלא לשתף פעולה ולהתרכז בתגובה, בעיקר האמריקאית. כמו שהאמריקאים תגברו במזרח התיכון את ההגנה הפיזית על ישראל אל מול איראן כך הם מתגברים עתה את ההגנה הדיפלומטית אל מול האג. בשני המקרים, ישראל אולי תיחלץ משני האיומים, אבל נחשפה תלות היתר שלה בארה"ב. וזו השלכה שחידדו הצווים — גודל התלות בארה"ב. בית הדין שכבר טעם בעבר מנחת ידה, מפחד להתעסק עם הבריון הגדול בשכונה ולכן תפס בסמטה צדדית את אחיו הקטן, שזה אנחנו, והפליא בו את מכותיו. ועכשיו אנחנו מחכים שהאח הגדול יסגור עבורנו את החשבון. בלעדיו, קשה לתאר את עומק הבור שבו היינו שקועים.
3. ואת הבור הזה סייענו במו ידינו לחפור. בדיון הציבורי עולה הטענה שהישראלים, בעיקר היהודים תמיד יאשימו את עצמם במכות שהם חוטפים. לוי אשכול טבע פעם את המונח "שמשון דער נעבעך", שמשון המסכן, שמתאר אותנו. מדינה עם אחד הצבאות הכי חזקים בעולם שמתקרבנת, מייללת וגם מלקה את עצמה. ובכל זאת, קשה להתעלם מהטיימינג המדהים של השטויות והגולים העצמיים. הנה, יום לפני פרסום צווי המעצר הודיעה ממשלת ישראל שוועדת חקירה ממלכתית לא תקום ולא תיכון. ויום אחרי, הודיע שר הביטחון ישראל כץ שהיהודים בשטחים פטורים מעתה מצווי מעצר מנהליים.
יש להניח שההנחיה הזו תככב בפסיקה הבינלאומית המרשיעה הבאה כעוד ראיה לאפרטהייד בשטחים. ועוד כזו ממרומי המקפצה. השר כץ כאילו קבע שפורעי חוק וטרוריסטים יכולים להימנות רק על קבוצה אתנית־לאומית אחת. וזה שם שוב תחת זרקור בוהק את הפרות ישראל את המשפט הבינלאומי בגדה. רשמית, המדינה עדיין מתייחסת אליהם כ"שטח כבוש", אבל השר בצלאל סמוטריץ' כבר פועל כדי לספח. וברקע ההפרות המתמשכות של העברת אוכלוסייה מהשטח הכובש לכבוש (ההתנחלויות) והחלת משטר משפטי שונה על שתי האוכלוסיות (אפרטהייד) שההנחיה של כץ מוסיפה לו חותמת רשמית בדיוק יום אחרי שהתובע כרים חאן הודיע שחקירתו לא תתמצה בגבולות עזה ותגיע גם לשטחים.
הצבא פעל בתיאום עם הייעוץ המשפטי וזכה לכיפת ברזל מול האג. הממשלה, שהתנערה מהייעוץ המשפטי ולא הקימה ועדת חקירה ממלכתית, קיבלה צווי מעצר בעבור מניעת סיוע הומניטרי
4. טרפוד הקמתה של ועדת חקירה ממלכתית האיץ את הוצאת הצווים. הקמתה אולי היתה מונעת אותם. כך משוכנעים במשרד המשפטים. היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב־מיארה כתבה מספר מכתבים לראש הממשלה. המליצה והתריעה. למשל ב־6 ביוני 2024 כתבה ישירות לנתניהו: "ועדת חקירה ממלכתית היא האמצעי המיטבי להתמודדות עם הסיכונים הנוכחיים במישור המשפט הבין־לאומי, אשר אם יתגשמו עלולים להוביל לפגיעה משמעותית באינטרסים של המדינה, וכמובן בראש הממשלה ובשר הביטחון באופן אישי".
כמובן שנתניהו התנגד. כמו שהוציא להורג את הממלכתיות כך גזר את דינה של הוועדה הממלכתית. הממשלה הגיבה בהצעות משלה. הקמת ועדה ממשלתית, למשל. כלומר שהחשודים יחקרו את עצמם. ליריב לוין היתה הצעה מקורית: שבהרב־מיארה תחקור בפלילים את נתניהו. עוד הצעה הזויה שמאפיינת את מי שנחשב לאידיאולוג ההפיכה המשטרית. חקירה כזו כבר מציבה את נתניהו כ"חשוד" וזה כבר מסר גרוע. וחוץ מזה, מדיניות אינה קטגוריה לחקירה פלילית. רק ועדה ממלכתית עצמאית ובלתי תלויה יכולה לקבוע שראש הממשלה לא הוביל לביצוע פשעי מלחמה.
1 צפייה בגלריה
כרים חאן, התובע הראשי של בית הדין הפלילי בהאג. הודיע שיחקור גם את הפעילות של ישראל בשטחים
(צילום: REUTERS/ Piroschka van de Wouw)
5. בכיר במשרד המשפטים מצביע על ההבדל הגדול: "מצד אחד ההצלחה הגדולה בבית הדין לצדק, ומצד שני הכישלון בבית הדין הפלילי". והוא מפרט. לתביעה של דרום אפריקה בבית הדין לצדק, ישראל התכוננה כראוי והגיבה היטב. אהרן ברק נשלח כשופט מטעמה, נשכר פרקליט בריטי ידוע, פרופ' מלקולם שואו, שצורף לצוות היועצת בראשות המשנה הבינלאומי של היועצת ד"ר גיל־עד נעם. התוצאה היא שצווי ביניים להפסקת הלחימה לא הוצאו, ולגבי החשש להפרת המשפט הבינלאומי הוזהרה ישראל להקפיד יותר. והנה, למרות שישראל הקפידה יותר, וגם הלחץ האמריקאי עזר, "הורשעו" נתניהו וגלנט בבית הדין המקביל, הפלילי, על פשעים שקשורים במניעת אספקה הומניטרית לעזה. ניסינו להסביר. נטענו טענות של היעדר סמכות ו"משלימות" (עצמאות החקירה הפנימית), ושתיהן נדחו.
הסברנו שהחמאס משתלט על האספקה המוזרמת, הסברנו שהגברנו את כמות המשאיות הנכנסות. הסברנו, אבל סירבנו לחקור באמצעות מנגנון שאינו תלוי בהסברה הממשלתית. הסברנו בקול אחד, ובקול השני של בריוני הממשלה והקואליציה הכרזנו שאין בלתי מעורבים בעזה שהמשמעות היא שגם אזרחים הם יעד לחיסול. מטעמה של תעמולת שרי הימין הקיצוני נשלחו בריונים לפגוע במשאיות האספקה לעזה. וברקע, בעיקר מצד השותפים הכהניסטים, שמענו שאין לשלול הפעלת נשק גרעיני וכי בשלו התנאים לחידוש ההתנחלות בעזה. מהיבול המרהיב של הגולים העצמיים האלה, ואולי גם מההתנערות הרפה של נתניהו, גזר התובע בהאג את המסקנות המרשיעות לרעתנו. התובע וההרכב שאחד משופטיו, הצרפתי, נחשב לאנטישמי והשתיים האחרות מסלובניה ובנין נאטמו לסימטריה המצמררת שהציבה את מנהיגי ישראל לצד מנהיגי החמאס.
6. וזה מוביל להבהרות המחויבות. ראשית, המלחמה שאליה יצאה ישראל בעזה היא מהמוצדקות שבמלחמות ההגנה העצמית; שנית, אין מלחמה סטרילית כאשר ארגון טרור מסתתר בתוך אוכלוסייה אזרחית ומשתמש בתשתיות מוגנות (מוסדות חינוך, בתי חולים, מסגדים, אמבולנסים) לפעילות מלחמתית ואיפסון אמל"ח; שלישית, גם בנתונים אלה הפעילה ישראל פיקוח משפטי על אופן ומידתיות הפעלת הכוח. וזו כנראה הסיבה שצווים לא הוצאו בהקשר של הלחימה אלא התמקדו בסיוע ההומניטרי לאוכלוסייה האזרחית. אם תרצו, בגזרת הלחימה שבה הצבא פעל בתיאום עם הייעוץ המשפטי, הוא זכה לכיפת הברזל מול האג. במקום שבו הממשלה התנערה מהייעוץ — הקמת ועדת חקירה ממלכתית — היא קיבלה את צווי המעצר בעבור מניעת הסיוע ההומניטרי.
ועכשיו נתניהו מבקש לגייס את הציבור הזה נגד האג. הוא מבקש להכחיש בשמנו את הכתם ההומניטרי שהודבק לו. אז בלי קשר ואולי עם — על היעדר הסנטימנט ההומניטרי הזה, כשהוא נוגע לשאלת החטופים שלנו, בוכה רובו של הציבור הישראלי. אז הנה העסקה לנתניהו: תפעל בתום לב, בכוונה גדולה וללא שיקולים פוליטיים לשחרור 101 חטופינו ונתייצב כולנו מאחוריך. חשוב להתנקות מהכתם ההומניטרי מול עזה – אבל חשוב יותר להתנקות מהכתם ההומניטרי מול החטופים ומול הציבור בישראל.
