בחירות 2022לפגיעה בדמוקרטיה יש מחיר כלכלי כבד
בחירות 2022
לפגיעה בדמוקרטיה יש מחיר כלכלי כבד
הגבלות על ביהמ"ש העליון מובילות לפגיעה בצמיחה. שלטון פופוליסטי שכולל חוסר אחריות פיסקאלית ופרוטקציוניזם מעמיק את הפגיעה וכשהרשות המבצעת עושה ככל העולה על רוחה, האזרחים משלמים. מחקרים כלכליים בעולם מאירים את העתיד הביביסטי־כהניסטי שמעבר לפינה
האם ישראל צועדת לתסריט שבו שני נציגי הימין הקיצוני־פופוליסטי איתמר בן גביר ובצלאל סמוטריץ' ממפלגת הציונות הדתית יגיעו להגה השלטון וימחקו את המשטר הדמוקרטי? ואם הדבר יתרחש, מה יהיה המחיר הכלכלי לכך? לכאורה יהיו כאלה שיאמרו שאין כל קשר בין "כלכלה" לבין "משטר ופוליטיקה". הם יכולים לטעון בציניות מהולה בהיתממות כי "מה הקשר בין מינויים של שופטי העליון לבין מחיר החיתולים?". ובכן, לפי מיטב החוקרים הכלכליים בעולם, הישראלים צפויים לשלם מחיר כבד ביותר על פגיעה קשה במשטר הדמוקרטי, לרבות במוסדותיו.
בימים אלה כאשר הפופוליזם מרים ראש בחלקים נרחבים של העולם המפותח, גם הקהילה הכלכלית מכירה בחשיבות העליונה של משטרים פוליטיים לביצועים הכלכליים. ישנו זרם שנקרא "כלכלה מוסדית" (Institutional Economics), התופס תאוצה ופופולריות רבה בקרב חוקרי הכלכלה. זרם זה מדגיש את חשיבותם של מוסדות חברתיים ופוליטיים, לרבות תפקידם, תפקודם והתפתחותם בעיצוב ובהשפעה על ההתנהגות הכלכלית של השחקנים והביצועים הכלכליים שלהם.
אחד מנציגיה הבולטים ביותר של אסכולה זו, פרופ' דארון אסמוגלו מ־MIT, כבש גם השנה את המקום הראשון ברשימת הכלכלנים המצוטטים ביותר בעולם. הוא התייחס לסוגיה זו רק לפני חודש בראיון ל"כלכליסט". "להידרדרות הדמוקרטיה ישנה השפעה בהחלט רעה מאוד על הכלכלה. הגבלת אי־השוויון יוצרת סוג של שגשוג יותר מפוזר על פני יותר קבוצות, וזה אפשרי יותר כאשר המוסדות הם דמוקרטיים". הוא הוסיף כי "כל המשטרים שצמחו מהימין הפופוליסטי היו שילוב רע מאוד של שחיתות, חוסר יעילות וחוסר מעש. אני מאוד מתקשה לראות משטרים כאלו מביאים סוג של תועלת או בשורה במונחים של צמיחה, תשתיות, חדשנות, חינוך, מדע. גם נתניהו בישראל גרם לדי הרבה נזקים למוסדות הישראליים כפי שזה נראה מבחוץ". הוא אף כינה את יו"ר האופוזיציה "האב המייסד" של הפופוליזם מימין.
אסמוגלו פרץ לתודעה כבר לפני יותר מ־20 שנה עם ספרו "The Colonial Origins of Comparative Development", שבו ניסה יחד עם שותפו למחקר, פרופ' ג'יימס רובינסון, להשיב על השאלה מה מסביר שונות בעושרן של מדינות. לפני עשור פרצו השניים שוב לשיח עם שאלת המשך שהפכה לכותרת ספרם השני: "מדוע מדינות נכשלות?", ושם הגיעו למסקנה דומה: מוסדות פוליטיים וכלכליים – לא תרבות, משאבי טבע או גיאוגרפיה – מסבירים מדוע מדינות מסוימות התעשרו בעוד אחרות נותרו עניות.
"מדינות עשירות ומדינות כושלות (עניות) מאורגנות בצורה מאוד שונה כאשר העשירות מאורגנות בצורה כזו שהחוקים והכללים שלהן (מוסדות) מייצרים תמריצים והזדמנויות לאנשים, דבר שלא קורה במדינות עניות. במדינות עניות המוסדות חוסמים אנשים מלהגיע להזדמנויות, והטענה שלנו היא שזה בדיוק מה שמייצר את העושר פה ואת העוני שם", הסביר רובינסון בהרצאה בפורום TED כאשר הציג את מחקריו אז.
1 צפייה בגלריה
מימין: פרופ' דארון אסמוגלו ופרופ' מומי דהן. "כל המשטרים שצמחו מהימין הפופוליסטי היו שילוב רע מאוד של שחיתות, חוסר יעילות וחוסר מעש"
(צילומים: אלכס קולומויסקי, Cody O'Loughlin)
לדבריו, אחד ההבדלים הבולטים בין מדינות עשירות לעניות הוא חדשנות ופיתוח טכנולוגי, גורמים שמתאפשרים כאשר ישנם "מוסדות מכלילים" (Inclusive Institutions). הם זכו לשם זה מכיוון שהם "מכלילים את כולם" ומעניקים לכולם את האפשרות להתפתח, ליזום ולייצר. "כישורים, כישרונות, מיומנויות, רעיונות, יצירתיות, יוזמה, מפוזרים באופן רחב על פני כל חלקי החברה, ואם אתה רוצה חברה משגשגת, אתה חייב מוסדות שמאפשרים לך לרתום את כל הטוב הזה לטובת החברה". רובינסון הוסיף כי לצורך בניית המוסדות האלו שמביאים עמם שגשוג יש צורך בלפחות מרכיב אחד חיוני: התפלגות רחבה של כוח פוליטי על פני כל החברה – כלומר דמוקרטיה.
עם כל הכבוד לאסמוגלו ורובינסון על תרומתם, כבר לפני 25 שנה שלושה כלכלנים מובילים דאז – פירסון, רולנד וטאבליני – הוכיחו מחקרית כי לא חוקות ולא בחירות מספיקות כדי למנוע ניצול לרעה של כוח פוליטי על ידי פוליטיקאים אלא שנדרשת הפרדת רשויות חזקה, לרבות מערכת חזקה של "איזונים ובלמים" בין הרשות המבצעת והמחוקקת. אותם איזונים ובלמים גורמים למעין "תחרות" בין הרשויות, והיא זו שמביאה למדיניות ציבורית מיטבית. אגב, הם גם מצאו כי הפרדת רשויות ובלמים ואיזונים מתאימים וחזקים מסייעים לבוחרים בהשגת מידע אמין מבוסס עובדות.
"לא רק שיש חשיבות לצורת השלטון על הביצועים הכלכליים בין דמוקרטיות ללא דמוקרטיות, אלא ישנה גם חשיבות גדולה לצורת השלטון בתוך דמוקרטיות על ביצועים כלכליים", מסביר יותם מרגלית, פרופסור לכלכלה פוליטית באוניברסיטת ת"א ועמית בכיר במכון הישראלי לדמוקרטיה. לדבריו, "מצטברות יותר ויותר עדויות בשנים האחרונות שלפיהן לשלטון עם הנהגה פופוליסטית (ימין או שמאל) יש השלכות שליליות על התפקוד הכלכלי של מדינה בטווח הבינוני והארוך. ההשלכות הללו נובעות הן מהשפעות ישירות של המדיניות הכלכלית עצמה – חוסר אחריות פיסקאלית, פרוטקציוניזם בנושאי סחר ומגבלות על השקעות זרות – והן באופן עקיף באמצעות שחיקה של מוסדות שלטון לרבות החלשה והעזבה של הדרג המקצועי".
מרגלית מוסיף כי בשנים האחרונות המחקר הכלכלי בנושא הצליח לספק ממצאים די מובהקים לגבי הקשר בין הנהגות פופוליסטיות בטווחים יותר ארוכים, בערך 15-10 שנה, לירידה בפרמטרים מאקרו־כלכליים לרבות אלו הקשורים לצמיחה כלכלית. מרגלית מצטט מחקר ובו נמצא כי הפגיעה של משטר פופוליסטי מתמשך מורידה את התמ"ג לנפש בקרוב ל־1% בשנה לעומת הנהגה לא פופוליסטית, כך שעל פני 15 שנה נרשמת ירידה מצטברת של כ־10 נקודות אחוז בצמיחה.
גם הוא מדגיש את ההיבט המוסדי: "אנו למדים כעת מניתוחים, גם ברמת המדינה וגם ברמה המוניציפלית, על אותם 'אפקטים עקיפים': שחיקה של מוסדות ופגיעה בפקידות המקצועית. לדוגמה, אנו רואים העזבה של בירוקרטים ותיקים תוך עלייה בקצב התחלופה בדרג המקצועי. כתוצאה מכך, חלק מהמומחיות שנמצאת בצד הבירוקרטי נשחק ונעלם כשיש לך הנהגות מהסוג הזה, ובמקום זה מקבלים דרג מקצועי חלש יותר ופחות איכותי".
לדברי פרופ' מומי דהן מבית הספר למדיניות ציבורית באוניברסיטה העברית, "דיקטטורים עושים דה־לגיטימציה לעיתונאים, בתי משפט, אקדמיה ושומרי סף כחלק מהפגיעה בדמוקרטיה: פגיעה בשחקנים שהם 'מסננת' של מידע שגוי או כוזב וזקוקים לעצמאות כד לבצע בירור חופשי של עובדות. אחד התנאים ההכרחיים לקיום תחרות הוגנת של רעיונות – אחד המאפיינים הבולטים של דמוקרטיה – הוא בירור חופשי של עובדות. אם אותם שחקנים ומוסדות אינם קיימים, או אינם מתפקדים היטב, אין מניעה שרעיונות גרועים יהיו בסיס למדיניות ציבורית. לא רק בתחום הכלכלי, גם בתחום הביטחוני, הבריאותי וכו".
דהן מבקש להפנות זרקור לעוד רעיון מדיניות גרוע שסמוטריץ' עצמו מבקש לקדם — המינויים הפוליטיים בשירות המדינה וגם במערכת המשפט (מינוי שופטים): "אם אתה ממנה מינויים פוליטיים שהקריטריון העיקרי לבחירתם הוא נאמנות ולא כישורים, מנגנון כזה אינו מאפשר לאנשים הטובים ביותר להגיע למשרות בכירות וחשובות בכלכלה, בצבא, אלא לנאמנים ביותר. אנשים שמונו למשרתם על בסיס נאמנות עלולים לחפש או להמציא עובדות התואמות את רצון המנהיג במקום להשתמש במיטב הידע שנמצא על המדף המקצועי כדי לעצב מדיניות יעילה והוגנת. הסכנה של בניית מוסדות כאלו מופיעה לנגד עינינו בפלישה הכושלת של רוסיה לאוקראינה. אחד ההסברים לתפקוד של צבא רוסיה הוא חולשת הדרג המקצועי והפחד לומר את האמת לאנשים שמחזיקים בכוח רב".
דהן מצביע על בעיה נוספת: "כאשר פוגעים במוסדות הדמוקרטיים, יש חשש לחוסר יציבות כלכלית־פוליטית־חברתית. יש עדויות למכביר שמראות שחוסר יציבות מדכא צמיחה כלכלית ומרחיב פערים כלכליים וחברתיים. גם מנקודת ראות כלכלית זו שגיאה להדיר את הציבור הערבי ולדחוק אותו לפינה. זה לא נכון למדינת ישראל והתוצאה תהיה די ברורה: חוסר יציבות ביטחונית־חברתית ולפיכך ירידה בצמיחה הכלכלית ועלייה באי־שוויון".
באג'נדה של מפלגת הציונות הדתית לא רק הערבים – המהווים חמישית מאוכלוסיית ישראל – הם "אויב" או "גיס חמישי" אלא גם הומוסקסואלים ו"שמאלנים" (קבוצה הכוללת כמעט כל אדם עם אג'נדה ליברלית ללא קשר לעמדתו לגבי מסירת שטחים). לפיכך, לא קשה לדמיין מה יעלה בגורלה של כלכלת ישראל כאשר אותן אוכלוסיות המהוות חלק אינטגרלי וחיוני מכוח העבודה והייצור שלה, ירגישו מאוימות או לא שייכות והמעמסה תעבור אל בן גביר וחבריו (נוער הגבעות) והחרדים, שתי קבוצות שפחות מחזקות את העוצמה הצבאית, הכלכלית והטכנולוגית של ישראל.
אותן שתי קבוצות, של בן גביר ותומכיו, והחרדים, הן גם אלה שמרבות להתבטא בחריפות נגד בית המשפט העליון. בהקשר זה שני חוקרים גרמנים, וויגט ופלד, בדקו בסדרה של מחקרים את השפעת העצמאות דה־פקטו של הרשות השופטת על הצמיחה הכלכלית בקרב 73 מדינות. המדד המרכזי היה מידת יכולתה של הרשות המבצעת (הממשלה) למחוק החלטה של הרשות השופטת או להתעלם ממנה. עוד פרמטר שנבדק היה כמובן מי ממנה את השופטים (פוליטיקאים לעומת דרג מקצועי) וגם מידת ההגבלה על אזרחי המדינה הפשוטים להגיע לבית המשפט העליון. הממצאים חד־משמעיים: לעצמאות הרשות השופטת השפעה חזקה וחיובית על הצמיחה הכלכלית שבאה לידי ביטוי בתמ"ג לנפש גבוה יותר.
גם פרנסיס פוקויאמה, אחד ממומחי הכלכלה הפוליטית החשובים והמשפיעים בימינו, כתב בספרו המכונן "מקורות של הסדר הפוליטי" כי אחד המרכיבים שמסבירים פיתוח אנושי בכלל, לרבות פיתוח כלכלי, הוא הכניעה של הרשות המבצעת לחוקים שהיא איננה מסוגלת לשנות. רק לפני שלוש שנים פרסם פרופ' רגוראם ראג'אן מאוניברסיטת שיקגו, מי שכיהן ככלכלן הראשי של קרן המטבע הבינלאומית, ספר בשם "העמוד השלישי" ובו הוא מסביר כיצד הגבלת כוחה של הרשות המבצעת, לצד מגבלות נוספות עליה, הובילה לפיתוח כלכלי. וזו רק רשימה חלקית שכן הספרות הכלכלית רוויה במחקרים המצביעים על אותו קשר סיבתי מובהק. לכן המחשבה כי אין קשר בין משטר פוליטי לביצועים כלכליים היא בבחינת טמינת הראש בחול. לתפיסת תפקידים מרכזיים של דמויות כמו סמוטריץ' ובן גביר במנגנון השלטון תהיה השפעה רעה על הביצועים הכלכליים של ישראל.
