פרשנותש"ס לפני דאבוס: מסלול ההתנגשות בין נתניהו לנגיד
פרשנות
ש"ס לפני דאבוס: מסלול ההתנגשות בין נתניהו לנגיד
פרופ' ירון הגיע לפגישה עם רה"מ טעון אחרי האזהרות ששמע בדאבוס סביב ההפיכה המשטרית. נתניהו עדיין חי את הכלכלה של פעם, שבה אם רק יעשה טלפון באנגלית הכל יסתדר. תסריט חיסול העצמאות של בנק ישראל כבר לא נראה מופרך
1. הפגישה הראשונה שערך ראש הממשלה החדש־ישן בנימין נתניהו עם נגיד בנק ישראל היתה רצופת ניואנסים שמרמזים על מערכת יחסים חדשה בין שני הקברניטים שאמורים לנווט את הספינה הכלכלית בים הסוער.
משונה מאוד שראש הממשלה, שהספיק להיוועד עם כל אדם אפשרי – זוטר עד בכיר – מאז כניסתו לתפקיד, לא מצא בחודש שלם שעה פנויה לנגיד בנק ישראל שהוא ללא ספק המבוגר האחראי בימים כתיקונם, בוודאי כאשר שר האוצר נעדר ניסיון וידע מקצועי בתחום המאקרו־כלכלי. הפגישה ביניהם נקבעה מזמן ונתניהו דחה אותה לא פעם: מתברר שלראש הממשלה היו שיחות דחופות יותר.
ירון הגיע ללשכת נתניהו בכנסת הישר מהפורום הכלכלי בדאבוס, פסגת ה"ספיד דייטינג" הכלכלי העולמי האולטימטיבי: כל המי ומי של הכלכלה הגלובלית – נגידים, שרי אוצר, מנהלי בנקים, מנהלי קרנות, מנכ"לי התאגידים הגדולים בגלובוס – כולם נמצאים שם. אם אתה לא שם, אתה לא קיים. עבורם, פרופ' ירון הוא הפנים של כלכלת ישראל.
פעם נתניהו נהג להגיע לשם. שם מצא למשל את פרופ' סטנלי פישר, הביאו ארצה והפך אותו לנגיד. פעם דאבוס היתה המילייה של נתניהו. היום הוא החליף אותה בסיעת ש"ס. עם שלושה כתבי אישום והאשמות פליליות עד צוואר, לנתניהו פחות נוח להסתובב בין שועי עולם בשוויץ הפסטורלית.
כל אותם בכירים שהסתובבו בדאבוס ניגשו לירון ותהו: "מה לעזאזל עובר עליכם? לקח לנו 20 שנה להשתכנע שאת החמאס ואת חיזבאללה אתם יודעים לנצח בשדה הקרב, אבל זה?". בדאבוס לא מבינים את הניואנסים של הפוליטיקה והחברה הישראלית, ולמען האמת אנחנו לא כאלו חשובים. הם רואים קומץ של אנשי ימין קיצוני – חלק לא מבוטל מהם עם כתבי אישום – שהשתלטו על כלכלת ישראל. זה ממש לא משנה אם הם רואים תמונה נכונה או לא, זו התמונה שהם רואים ואסור לשכוח שכלכלת ישראל דוהרת בזכות ההייטק, שנשען על כסף זר.
לפי נתוני IVC וקרנות הון סיכון, 80% מהכסף שמניע את ההייטק הוא זר. רק בשלוש השנים האחרונות השקיעו הזרים בהייטק כ־54 מיליארד דולר, לא כולל הנפקות. הבכירים השמיעו בפני ירון פחות או יותר את הדברים המדאיגים שהשמיע לראשונה מקסים ריבניקוב, המדרג הרשמי של ישראל מטעם S&P, ב"כלכליסט" בתחילת החודש, אבל בלי פילטר. כך הגיע ירון לפגישה עם נתניהו: טעון.
2. לא ברור מה היו הציפיות של ירון מהפגישה. ייתכן כי בתמימותו הוא ציפה שאחרי שישמיע את כל הדאגות והאיומים שהוא שמע, נתניהו "יחזור בתשובה" ויעשה לו "ג'ייק סאליבן" (היועץ לביטחון לאומי של ארה"ב שביקר כאן לפני שבוע), כלומר יאמר לו בחדרי חדרים דברים אחרים ממה שהוא משמיע לקהל הביתי בעברית. זה לא קרה. נתניהו מחויב לריסוק מערכת המשפט. ואז שיגר בקשה מטרידה: שהנגיד יאמר לו מי חושש כדי שהוא "ידבר" איתו ויסביר לו שהרפורמה טובה.
ניכר כי נתניהו מיושן בהשקפותיו ועדיין כלוא בתפיסה ששוק ההון והכלכלה הגלובלית הם כמה משרדים בניו יורק ובלונדון: אפשר להרים טלפונים לשלושה אנשים, לדבר (באנגלית) מילים יפות והם כבר ישתכנעו. עולם כמנהגו נוהג והכל יחזור לשגרה: ההייטק הישראלי ימשיך לשגשג, ודירוג האשראי של ישראל יישמר. אלא ששוק ההון הגלובלי מורכב ממיליון אטומים קטנים ואין לאיש שליטה על דבר. התהליכים האלו אינם ליניאריים.
ויש דבר גרוע מכך, הרבה לפני הורדת דירוג: להפוך להיות "נושא". זה בדיוק מה שקרה לבריטניה, היא הפכה להיות "טרייד" – "סחורה חמה" בשוק. בימים הקצרים והגורליים של ליז טראס בראשות ממשלת בריטניה, השווקים כמעט מחקו את הכלכלה השישית בגודלה בעולם (קריסת אג"ח, קריסת מטבע, וכמעט קריסת שוק המשכנתאות והפנסיה).
ישנם מאות פיננסיירים, אם לא אלפים, שמרוויחים מיליארדים בצורה של בונוסים על "שורט" (עסקאות מהירות לטווחים קצרים מאוד). בז'רגון הם נקראים ספקולנטים. הם מחפשים יום יום הזדמנות לרווח (טרף) קל ויש להם בארסנל מיליארדי דולרים. הם מחפשים סחורה טובה שנמצאת במוקד שיכולה להניב תשואה גבוהה תוך כמה שעות. הם מסוגלים להפיל כלכלה כמו בריטניה ולכן הם מסוגלים להפיל אג"ח, CDS, מטבע – הכלי ממש לא חשוב. לפני 15 שנה הם גילו את התחזקות השקל ומאז בנק ישראל מנסה להיפטר מהם בהצלחה חלקית בלבד. זה ממש לא מעניין אותם מה מתרחש בישראל. הם מחפשים אקשן: נייר לוהט שמרכז עניין.
3. היחסים בין נתניהו לנגיד ירון מתחילים פרק חדש. הקרבה שהיתה בהתחלה פחות מורגשת כעת, ויש יגידו כי היא כבר איננה קיימת. עבור מי שכבר הספיק לשכוח, נתניהו היה זה ששלף את הנגיד ירון – שעד בחירתו היה פרופסור אלמוני לכלכלה שלימד בארה"ב.
אך היחסים התקררו: ירון ביקר את מדיניות הממשלה בסוף הקורונה (פיזור כספים מיותרים) ולאחר מכן "הלך לעבוד עם בנט ולפיד" (בדיוק כמו הנהגים במשרד ראש הממשלה). אחרי בחירתו של נתניהו הנגיד הזהיר מפגיעה במסגרות הפיסקליות ושיגר אזהרה חמורה ממש בדמות פגיעה בעצמאות בנק ישראל.
נתניהו מצדו ארגן מסיבת עיתונאים כדי להציג שורת צעדים להפחתת יוקר המחיה (חסרי חשיבות לכשעצמם), וכלל לא עידכן את הנגיד, שלפי חוק הוא היועץ הכלכלי לממשלה. ירון שמע על הצעדים דרך התקשורת.
נתניהו מקפיד הקפדה יתרה להדגיש כל הזמן שהמדיניות הכלכלית של הממשלה תשמור על המסגרות וגם תהיה מתואמת עם זו של בנק ישראל. אבל נראה כי נתניהו וירון – כבר לא. האחרון מסתכל על מה שהראשון מתכנן לנשיאת ביהמ"ש העליון אסתר חיות וחושש מאוד. ו
בצדק: ההיסטוריה מוכיחה בפירוש כי ממשלות פופוליסטיות וקיצוניות לא אוהבות בנקים מרכזיים עצמאיים. זה נכון גם לימין וגם לשמאל. טראמפ בארה"ב, ארדואן בטורקיה, אורבן בהונגריה – ועד לקצה השני – קריסטינה קירשנר בארגנטינה והוגו צ'אבס בוונצואלה – כולם בסוף הלכו על הראש של הבנק המרכזי והעומד בראשו.
הדרך לא תמיד היתה זהה: ישנם כאלה שתקפו ואיימו ויש כאלה שפיטרו, אבל התוצאה היתה זהה – הבנקים המרכזיים סיימו את דרכם כגופים לא עצמאיים. הסימנים ברורים: ישנם כבר ח"כים שמתחילים להציע שקביעת הריבית במשק תיעשה על ידי הממשלה (שתדפיס את הכסף) או שהריבית תתפצל לשניים – אחת למשכנתא והשנייה לכל השאר. אתמול כבר עברו בליכוד למתקפות אישיות, כשח"כ טלי גוטליב טענה שירון "חצה כל גבול", וח"כ דני דנון תהה "איפה היה ירון כשפינו את גוש קטיף".
4. וישנו הפיל שבחדר: יש לנתניהו מנוף לחץ גדול על ירון, שנכנס לשנה האחרונה בקדנציה. ירון רצה, לפחות עד כה, להמשיך בדצמבר לקדנציה שנייה, ואין סיבה שלא: הוא נגיד טוב, לא פחות מקרנית פלוג שזכתה לכך. ירון ידע לנהל משברים (קורונה), מתמודד עם האינפלציה בצורה מקצועית וזוכה להכרה בינ"ל. אלא שנתניהו מחפש יסמנים ולא בטוח שירון הוא אחד כזה, ועד כמה בכלל בוער בו הרצון להמשיך. הוא לבטח לא ירצה להיות זה שחתום על תום עידן בנק ישראל העצמאי, שפירושו גם תום הקריירה האישית שלו.
