לא טוב היות הנגיד לבדו - הריבית אינה פתרון מספק לבעיית האינפלציה
לא טוב היות הנגיד לבדו - הריבית אינה פתרון מספק לבעיית האינפלציה
בתחילת שנת 2024 עם הירידה המסתמנת בשיעור האינפלציה, החליט בנק ישראל להוריד את שיעור הריבית ברבע אחוז וזאת אחרי מספר העלאות ריבית שהקפיצו את ריבית בנק ישראל עד ל-4.75% (ריבית פריים 6.25%). עם פרסום מדד המחירים לצרכן הגבוה לחודש אפריל ועם הצפי למדדים גבוהים גם בחודשי הקיץ, נראה כי נגיד בנק ישראל לא יוכל להרשות לעצמו בשלב זה לבצע הורדת ריבית נוספת. נשאלת השאלה, אם האינפלציה מרימה את ראשה שוב, לאחר שאנו פועלים בסביבת ריבית גבוהה מאד מזה כשנתיים, היתכן שהכלי של העלאת הריבית אינו אפקטיבי יותר, במיוחד בתקופה הקשה בה מדינת ישראל נמצאת? העלאת ריבית היא כלי מרכזי במאבק באינפלציה בה השתמשו כל הבנקים המרכזיים בעולם, בדגש על ה-FED האמריקאי וה-ECB האירופאי, אך היא איננה פתרון קסם ותוצאותיה עשויות להיות מורכבות ולעיתים אף מזיקות לכלכלה. ככלי מדיניות מוניטרי, העלאת ריבית מתמקדת בהקטנת הביקוש לצריכה על ידי הפיכת האשראי ליקר יותר, ובכך היא מצמצמת את ההוצאה הצרכנית והעסקית. עם זאת, קיימות מספר בעיות עקרוניות בשימוש בכלי זה.
ראשית, העלאת ריבית יכולה להוביל להאטה כלכלית משמעותית ובמקרים קיצוניים אף למיתון. עלייה בשיעור הריבית מקשה על עסקים לקחת הלוואות להשקעות חדשות ולהרחבת פעילותם, מה שמוביל להקטנת ההשקעות במשק. בנוסף, עלויות מימון גבוהות יותר עלולות להוביל להקטנת הרווחיות של העסקים ולהגברת הלחץ עליהם לצמצם הוצאות, כולל הוצאות על שכר עובדים. התוצאה יכולה להיות גידול באבטלה וצמצום בצמיחה הכלכלית, מה שמביא למעגל שלילי שבו העלאת הריבית פוגעת בשוק העבודה ומקשה על התאוששות כלכלית וכמובן מביאה לתקבולי מסים נמוכים יותר לתקציב המדינה. כמו כן, העובדה כי חברות הנדל"ן נאנקות תחת מימון כבד של עלויות מימון הבניה לצד הצמצום בכוח האדם בעובדים פלסטינים כתוצאה מהמלחמה, הביאה לכך שהתחלות הבנייה בשנים 2023-2024 ירדו משמעותית ואת התוצאות של כך אנו רואים כעת עם העלייה המסתמנת במחירי הדירות לאחר תקופה קצרה בה המחירים ירדו (ביקוש עולה לצד היצע נמוך יותר).
שנית, ההשפעה של העלאת ריבית על אינפלציה אינה מיידית ולעיתים אף מוגבלת. לוקח זמן עד שהעלאת ריבית מתחילה להשפיע על ההוצאות וההשקעות במשק. בנוסף, אם האינפלציה נובעת מגורמים חיצוניים כמו עליית מחירי האנרגיה והדלק, כפי שאכן קרה בשנת 2024, העלאת הריבית לא מצליחה להתמודד עם הגורמים הבסיסיים לאינפלציה. במקרים כאלה, העלאת הריבית יכולה דווקא להחמיר את המצב הכלכלי מבלי להביא לפתרון ממשי לבעיה האינפלציונית.בעיה נוספת קשורה להשפעה השלילית של העלאת ריבית על החוב הציבורי. לאור העלויות הגבוהות של המלחמה הנמשכת זמן רב והירידה בהכנסות המדינה בשנה האחרונה, ישראל תידרש לבצע העלאת מסים (המע"מ צפוי לעלות ל- 18%) וכן תידרש לבצע גיוס חוב על ידי הנפקת אגרות חוב. במדינות עם חוב גבוה, העלאת הריבית מייקרת את עלויות השירות של החוב, מה שמכביד על התקציב של מדינת ישראל. התוצאה יכולה להיות צורך בקיצוצים בתקציבים ציבוריים או בהגדלת מיסים, מה שמוסיף לחץ על הכלכלה המקומית ועל האזרחים.
כמו כן, יש להתייחס להשפעות חברתיות של העלאת ריבית. אזרחי ישראל חיו במשך כ-15 שנה בסביבת ריבית אפסית כמעט ובהתאמה משקי הבית בחרו במסלולי משכנתא הצמודים לריבית הפריים. העלאת הריבית הביאה לעלייה של מאות עד אלפי שקלים בהחזר החודשי של משפחה ממוצעת. משקי הבית עם חובות משכנתא והלוואות נוספות מוצאים את עצמם מתמודדים עם עלויות מימון גבוהות יותר, מה שהביא למצוקה כלכלית ולעלייה בהיקף חדלות פירעון של נוטלי המשכנתאות. במקביל, משקי הבית החוסכים אמנם נהנים היום מריבית גבוהה יותר על חסכונותיהם, אך הרווח הזה לא תמיד מפצה על העלייה בעלויות מחיה הנגרמת מהאינפלציה. חשוב לזכור שגם התערבות פוליטית יכולה לפגוע באפקטיביות של העלאת ריבית. לדוגמה, בטורקיה בשנים האחרונות, ההתערבות הפוליטית במדיניות הבנק המרכזי והחלפת ראשי הבנק פגעה באמון השווקים וביציבות הכלכלית, מה שהפך את העלאות הריבית לבלתי אפקטיביות ואף מזיקות. גם ממשלת ישראל לא חפה מביקורת, שכן לא מעט החלטות שהתקבלו לגבי (אי) קיצוצים במשרדי הממשלה, וויסות תקציבים לכספים קואליציוניים לא תרמו להורדת יוקר המחיה לצד התבטאויות חסרות הרסן של שרים וחברי כנסת כנגד ההחלטות העצמאיות של בנק ישראל.
העלאת ריבית שקולה לטיפול כימותרפי, טיפול זה אמנם נועד לחסל תאים סרטניים, אך גורם נזק למערכות אחרות בגוף. העלאת ריבית אמורה לפתור את מחלת האינפלציה, אך מקשה על משקי הבית שנושאים בנטל תשלום החוב ופוגעת במשק. אין להשאיר את נגיד בנק ישראל בודד במערכה האינפלציונית. העלאת ריבית אינה פתרון יחיד ומספק לבעיית האינפלציה.
המדיניות המוניטרית של בנק ישראל חייבת להיות משולבת עם מדיניות פיסיקלית שקולה, חכמה, רחבה ומגוונת יותר. מדיניות פיסקלית אחראית, שיפור היעילות במשק, עידוד תחרות ושיפור פריון העבודה, יכולים לתרום גם הם למאבק באינפלציה. לשם כך נדרש שיתוף פעולה בין הגורמים הכלכליים והפוליטיים כדי ליצור סביבה כלכלית יציבה ובריאה, שבה העלאת ריבית היא כלי אחד מתוך מגוון של אמצעים להתמודדות עם אינפלציה ואז אולי (רק אולי) נוכל לראות באופק הורדת ריבית כזאת או אחרת.
הכותב הינו חוקר וראש תחום חשבונאות ניהולית בביה"ס לחשבונאות של המסלול האקדמי המכללה למינהל
