פרשנותדו"ח ה־OECD מנפץ את היקום המקביל של סמוטריץ'
פרשנות
דו"ח ה־OECD מנפץ את היקום המקביל של סמוטריץ'
עם הפחתה חדה של כמחצית מתחזית הצמיחה ל־2025, ותחזיות לאינפלציה גבוהה וגירעון עמוק – דו"ח ה־OECD הוא עוד עדות לכישלון הכלכלי המהדהד של הממשלה
1. דו"ח ה־OECD שפורסם היום מאשש את מה שכבר ברור לכל: ממשלת נתניהו-סמוטריץ' מתעלמת מהאתגרים הכלכליים הבוערים של ישראל, כאשר האזרחים הם אלו שמשלמים את המחיר. התמונה שעולה מטבלת התחזיות היא קודרת. בנוגע ל־2024, תחזית הצמיחה מתיישרת עם כל שאר הגופים הבינלאומיים והמקומיים והופחתה מ־1.9% (תחזית קודמת ממאי) ל־0.6% בלבד, כלומר צמיחה שלילית לנפש. אך גם תחזית האינפלציה מראה תמונה בעייתית: כלכלני הארגון העלו את התחזית מ־2.5% ל־3.1%. ואילו הגירעון צפוי לחרוג באופן דרמטי מהיעד שהציבה הממשלה ולא לעמוד בו: מ־6.6% תמ"ג ל־7.5% תמ"ג.
אלא ש־2024 כמעט מאחורינו והעדכונים פחות דרמטיים. הבעיה האקוטית היא 2025, שלגביה מצטיירת גם תמונה מאכזבת: הצמיחה לא תעמוד על 4.6% כפי שציפו כלכלני הארגון במאי האחרון אלא על 2.4% בלבד - עדכון חד כלפי מטה. מדובר בצמיחה לנפש די חלשה (סביב ה־0.4%) ושיעור צמיחה שהוא נמוך מהשיעור החזוי בעולם כולו (3.3%) ומתחת לשיעור הצמיחה לנפש במערב (1.5% - כאשר הצמיחה הכללית היא של 1.9%).
הפעם אי אפשר להאשים את המלחמה, כמו ב־2023-2024. עם התירוץ הזה חייבים להפסיק. הדרמה הגדולה היא תחזית האינפלציה שהוקפצה מ־2.5% ל־3.6% ב־2025 – הרחק מעל יעד יציבות המחירים שקבעה הממשלה. מדובר באמירה שמשמעה כי אזרחי ישראל הולכים לסבול מאינפלציה. וכאשר מבינים כי המחולל המרכזי שלה הוא לא התפתחויות גלובליות כמו עליית מחירי הנפט אלא נובע מהחלטות של הממשלה (לייקר את המים, החשמל, המע"מ והארנונה) מבינים כי הדבר הזה לא צפוי להשתנות לטובה.
ואולי הדרמה הגדולה מכולן היא תחזית הגירעון לשנה הבאה: גם ב־OECD השתכנעו כי ממשלת ישראל – אחרי ששינתה כבר שלוש פעמים את התחזית - לא צפויה לעמוד, גם לא ב־2025, ביעד הגירעון שקבעה לעצמה. בארגון סבורים כי הגירעון בסוף השנה הבאה יעמוד על 5.7% תמ"ג - שיעור העולה על 4.8% תמ"ג (הגבול העליון המקסימלי האחרון שנקבע), חריגה של כמעט 1% תוצר – כ־20 מיליארד שקל.
2. הנתונים עצמם אינם הבעיה האמיתית אלא רק תמרורי אזהרה. הבעיה היא כישלונה המתמשך של הממשלה לפעול לצמצום ההוצאות המיותרות ולטפל באתגרים הכלכליים העצומים בעדיפות עליונה. "כאשר הציפיות לאינפלציה קרובות לתקרת היעד (3%) יהיה צורך בהעלאות ריבית נוספות אם ביצוע התוכניות לקונסולידציה פיסקלית ( הפחתת הגירעון –א.פ.) יהיה מוגבל או חלקי, או אם לחצי האינפלציה יהיו גבוהים יותר מהצפוי", מזהירים מפורשות בדו"ח.
בעוד שהאינפלציה והגירעון מאיימים על היציבות והצמיחה של הכלכלה – מצטרף סיכון העלאת הריבית לפגיעה ישירה באזרחים. כאילו אין מספיק צרות. למרות הסיכונים האלו, שעלולים לעכב את ההתאוששות של המשק אחרי המלחמה, שצפויה להיות איטית משחשבנו, הממשלה ממשיכה להחזיק משרדי ממשלה מיותרים, לסבסד מגזרים שאינם תורמים ולתקצב כספים לפי שיקולים פוליטיים המתנגשים עם יעדים מאקרו־כלכליים חיוניים כמו צמיחה ותעסוקה. גם הפעם, כמו קאטו הזקן, לא ויתרו כלכלני ה־OECD על כתיבת שורות אלו: "מהלכי ביטול סובסידיות המתמרצות אי כניסה לשוק העבודה בקרב גברים חרדים תוך הבטחה שכל התלמידים ילמדו את תוכנית הליבה – ירחיבו את התעסוקה וישפרו את הפריון" – זו הפעם המי יודע כמה. איש לא מקשיב לכך בירושלים ואת התוצאות הגרועות של המדיניות המזיקה הזו קיבלנו גם היום בדו"ח אחר של ה־OECD המראה את המשך ההידרדרות העקבית של תלמידי ישראל במבחני חשבון ומדעים (ראו הרחבה בעמוד 8). זהו דו"ח לא פחות חשוב מדו"ח התחזיות החצי שנתי כי הוא מספק תחזיות ארוכות טווח יותר: ביצועים רעועים יותר של תלמידינו היום, פירושם פחות צמיחה, השקעות, יצוא ותעסוקה בעוד 20 שנה. את המחיר כולנו נשלם. "המדיניות המאקרו־כלכלית חייבת להיות זהירה", מתריעים ב־OECD, אך איש לא מקשיב.
3. "הממשלה צריכה לתמוך בשינויים תקציביים בעלי אופי פרמננטי, כגון ביטול פטורים לרבות במע"מ או הפחתת סובסידיות המעודדות הישארות מחוץ לשוק העבודה, על פני צעדים שסביר יותר שיבוטלו בעתיד, כגון העלאת מדרגות מס או הקפאת קצבאות", מסבירים כלכלני ה־OECD. אך שר האוצר סמוטריץ' והממשלה מעדיפים פתרונות זמניים שלא יכולים להתמודד עם הבעיות המבניות של המשק הישראלי. ב־OECD גם קוראים לממשלה "לפעול לצמצום קבוע של הגירעון בשנים הקרובות", כאשר הם מציינים את "הצורך להגדיל את ההכנסות כדי לממן הוצאות ביטחון גבוהות יותר באופן קבוע".
הדו"ח רק מדגיש עוד יותר את חוסר האמון של גורמים בינלאומיים בממשלה. ההסכמה הרוחבית כי הגירעון לא יירד מ־5.2% תמ"ג מהווה סימן מובהק לכך שהתחייבויותיה אינן נתפסות כאמינות וכי ממשלת ישראל סובלת מהיעדר מדיניות תקציבית קוהרנטית. סמוטריץ' – שאמור מתוקף תפקידו לסמן את הקול הכלכלי "השקול" בממשלה – מתמקד ברוב זמנו בשיח אידיאולוגי ובחזון לכיבוש עזה מחדש. במקום להפנות את תשומת הלב לאתגרים התקציביים והכלכליים העצומים שבאחריותו, הוא ממשיך לפזר ססמאות שלפיהן מדובר בהליך "זול" וכי המלחמה רק מיטיבה עם המשק. מעניין באיזה יקום הוא מתגורר - כנראה באחד מקביל לזה של ה־OECD. "התחדשות הסכסוך עלולה לפגוע באופן משמעותי במצבה הפיננסי של הממשלה תוך פגיעה ישירה ברמת הפעילות", נכתב בדו"ח. "אובדן אמון המשקיעים הזרים עלול לגרום לעליות נוספות בתשואות האג"ח הממשלתיות ולמבחנים מחודשים בעוצמת השקל".
