המחסור בתוצרת חקלאית בגלל המלחמה הזניק את מחירי הירקות ב-14%
המחסור בתוצרת חקלאית בגלל המלחמה הזניק את מחירי הירקות ב-14%
לפי דו"ח של לקט ישראל, 150 אלף טונות של תוצרת חקלאית הושמדו בששת החודשים הראשונים למלחמה בגלל צמצום הגישה לשטחים חקלאיים ומחסור בעובדים. העלות הכוללת של אובדן המזון - כמיליארד שקל
המלחמה מחריפה את בזבוז המזון, ומחירי התוצרת החקלאית מזנקים בעשרות אחוזים: כ-150 אלף טונות של תוצרת חקלאית הושמדו בששת החודשים הראשונים למלחמה, בעיקר בשל צמצום הגישה לשטחים חקלאיים ומחסור בידיים עובדות שפגעו בהיצע התוצרת החקלאית. כך עולה מדו"ח חדש של ארגון לקט ישראל והמשרד להגנת הסביבה.
בלקט ישראל אומרים כי המגמה הזו הובילה לפגיעה ביכולתו של הציבור לרכוש ולצרוך מזון בריא, וכך נפגע הביטחון התזונתי של האוכלוסייה. האזרחים הפגיעים ביותר, כלומר בעלי ההכנסה הנמוכה ובעיקר נתמכים על ידי הביטוח הלאומי, הם אלו שנפגעו בצורה המשמעותית ביותר.
בישראל יש יותר 2.5 מיליון דונם של שטחים חקלאיים לגידולי ירקות, פירות וגידולי שדה. יותר מ-30% משטחי החקלאות בישראל נמצאים באזורי הקו הראשון של המלחמה - 22% בחבל תקומה (עוטף עזה) ועוד 10% בגבול הצפון. ההחמרה באובדן המזון נבעה בעיקר כתוצאה מצמצום הגישה לשטחים חקלאיים ומחסור בידיים עובדות שפגעו בהיצע התוצרת החקלאית. כך למשל, לחקלאים אין עדיין גישה לכ-90% משטחי החקלאות בנחל עוז, ועובדים זרים רבים עזבו את הארץ עם פרוץ המלחמה. הבעיות הללו הובילו לכך שבשטחים רבים אין אפשרות לקטוף את התוצרת, או לזרוע חדשה.
בעקבות המלחמה חלה ירידה של כ-40% בכוח האדם (עובדים זרים ופלסטינים) בענף החקלאות. התוצאה היא גידול בהיקף אובדן המזון במקטע החקלאי לרמה של 22%, לעומת 9% טרום המלחמה. כלומר, המלחמה גרמה לתוספת אובדן של 150,000 טונות תוצרת חקלאית בחצי השנה הראשונה למלחמה, בשווי כ-670 מיליון שקל. אולם העלות הכוללת של אובדן המזון למשק הלאומי בששת החודשים הראשונים של המלחמה עומדת על כמיליארד שקל. עלות זו כוללת: אובדן מזון בשווי 670 מיליון שקל, עלות של נזק סביבתי כתוצאה מאובדן המזון בגובה של 135 מיליון שקל ותוספת עלות בריאותית של כ-210 מיליון שקל כתוצאה מצריכת מזון פחות בריא ובשל כך פגיעה בבריאות אזרחי המדינה.
המחסור בתוצרת חקלאית הזניק את מחירים
ההשלכות מתגלגלות הישר לכיסו של הצרכן. לפי הדו"ח, המחסור בתוצרת החקלאית גרם לעלייה של 14% במחירי הירקות ושל 8% במחירי הפירות. ההתייקרות הזו מורגשת היטב בכיסם של כלל הישראלים, אולם פוגעת במיוחד ביכולתן של שכבות מוחלשות לרכוש מזון בריא. ב״לקט ישראל״ מדגישים כי המציאות הכלכלית שנוצרה לאחר תשעה חודשי מלחמה, היא עלייה בהיקף האוכלוסייה שנמצאת באי ביטחון תזונתי.
"המלחמה גרמה לפגיעה קשה בחקלאות הישראלית והשלכותיה יורגשו עוד הרבה שנים קדימה", אמר גידי כרוך, מנכ"ל לקט ישראל. "23 מיליארד קל בשנה נזרקים לפח אנו רואים גידול משמעותי באובדן המזון, שגרם לעליה בעלויות המזון ומכאן לפגיעה קשה בביטחון התזונתי. לדאבוני המלחמה הדגישה עוד יותר את הצורך בשימוש בכלי מדיניות סדורים שיוכלו לסייע במקרים דומים של קטסטרופות במדינת ישראל. לצערי מדיניות הייבוא הממשלתית לא הוכיחה את עצמה ולא פתרה את בעיית עליית המחירים ואת המחסור בתוצרת כתוצאה מהמשבר. המצב הנוכחי מחייב אותנו לחזק את החקלאות המקומית ולהפוך אותה לחסינה יותר מפני משברים עתידיים".
מזון בשווי 23 מיליארד שקל בשנה נזרק לפח
בעיית אובדן המזון בישראל חמורה במיוחד. לפי הדו"ח של לקט ישראל והמשרד להגנת הסביבה לשנת 2022, מדי שנה זורק משק בית ישראלי הישר לפח האשפה כ-4,000 שקל, שהם כ-14% מההוצאה הממוצעת שלו על מזון. אובדן המזון נאמד בשנת 2022 בשווי של 23.1 מיליארד שקל, כ-1.4% מהתוצר הלאומי (האומדן כולל גם הערכה של הנזקים הסביבתיים).
למרות הפוטנציאל הכלכלי העצום ופתרונות שונים המיושמים ברחבי העולם, בישראל הבעיה רק גדלה משנה לשנה מבלי שמקבלי ההחלטות יציגו פתרונות למיגורה, כפי שמקובל במדינות המערב. אילו הממשלה הייתה מייחסת חשיבות יתרה לנושא ופועלת, ניתן יהיה להציל כ-74 אלף טונות מזון בשנה בשווי כולל של כ-1.2 מיליארד שקל, שהם שווי ערך לכ-64 מיליון ארוחות בשנה בממוצע.
בשנת 2022 נזרק לפח מזון בהיקף של 2.6 מיליון טונות (בדומה לכ-37% מהיקף ייצור המזון המקומי). לפי כלכלני BDO, כמות המזון הנזרקת בישראל מדי שנה שקולה ל-125 אלף משאיות מזון שלעולם לא יגיעו ליעדן, ולהשמדתם של שדות חקלאיים בהיקף גדול פי 1.5 מאלו הנמצאים בעוטף עזה. בזבוז המזון אף הפך לבעיה סביבתית משמעותית: מזון מבוזבז אחראי לכ-6% מפליטות גזי החממה בישראל. כך גם משאבים רבים נצרכים לשווא ולבסוף הופכים לפסולת. למשל, כמות החשמל שירדה לטמיון שכן נצרכה כדי לייצר מזון שבוזבז, שקולה לכמות דלק שיכולה הייתה להספיק לתדלוק 175 אלף מכוניות במשך שנה. כמות המים שנצרכה לשווא הייתה יכולה למלא 55 אלף בריכות אולימפיות ריקות.
למרות שמדובר בבעיה מוכרת היטב, בשנת 2022 דווקא נרשמה עלייה של כ-1.5% באובדן מזון בהשוואה לממצאי הדוח לשנת 2021. במונחים כספיים מדובר בעלייה של 8% באובדן ביחס לשנה קודמת (בשל הגידול הכמותי באובדן מזון והתייקרות מחירי הפירות והירקות). הרגולטורים ובראשם המשרד להגנת הסביבה, לא נוקטים כלל בצעדים רגולטוריים לצמצום המפגע. כך, משנה לשנה המצב בישראל מחמיר, והמלצות שניתנו בעבר נותרו על הנייר: עד היום טרם גובשה אסטרטגיה לאומית מקיפה שתכליתה צמצום אובדן מזון בדומה למדינות רבות בעולם. בזמן שלישראל אין כלל יעדין בנושא, מדינות רבות ובהן ארה״ב, קנדה, מרבית מדינות אירופה הכריזו על יעד לצמצום אובדן מזון ב-50% עד שנת 2030.
