ראיון"המהפכה בחינוך תלויה בכסף הגמיש. רק בעזרתו ניתן לפתור בעיות"
ראיון
"המהפכה בחינוך תלויה בכסף הגמיש. רק בעזרתו ניתן לפתור בעיות"
מערכת החינוך צריכה לנתב את כלל המשאבים למפגש פיזי עם הילדים; ילד צריך לפגוש אנשים שיכולים לחבק ולהסתכל לו בלבן של העיניים, לא להיות ריבוע על מסך; חשוב שילד ידע ויאהב ללמוד כי הידע משתנה כל הזמן; אביב קינן, ראש מינהל החינוך היוצא בירושלים, פותח שנה
"בין שפותחים ב־1 בספטמבר שזו התוכנית שאני מעדיף ובין שלא, צריך להיות ברור שהדבר האחרון שסוגרים זה החינוך". כך אומר מנהל מינהל החינוך היוצא של עיריית ירושלים אביב קינן.
הוא נחשב למנהל חדשני שיישם בעצמו את התוכניות להרחיב את עצמאות המנהלים ולהנהיג שיטות חינוך מותאמות למאה ה־21. זאת, למרות, ואולי בגלל, שעמד בראש אחת ממערכות החינוך המגוונות ומלאות הפערים בארץ. קינן הוזכר בעבר כמועמד לתפקיד מנכ"ל משרד החינוך, אך לא מונה, וכנראה יחזור לתפקיד מנכ"ל רשת ברנקו־וייס.
עד כמה הקורונה הגדילה פערים?
"הקורונה המחישה למי שלא עקב אחרי החברה הישראלית שיש פערים. ילדים שקודם לא היו מאחור, שהיו בסדר, הצטרפו למעגל הסכנה. תלמידים, בעיקר בכיתות ז'-'ט שנשארו חצי שנה בבית, לא הצליחו ללמוד בזום. זה יצר קבוצה חדשה של 7%-5% מהילדים שפיתחו בעיות. בירושלים עשינו המון דברים לעזור להם. עטפנו את בתי הספר עם פסיכולוגים ופעולות בחוץ שבהן משחררים דברים וקבוצות למידה. לדעתי, רוב הבעיות מאחורינו".
האם החלטת הממשלה לסגור שוב ושוב את מערכת החינוך היתה מוצדקת?
"חד־משמעית לא. גם כתבתי על זה פוסט והפצתי אותו שהכותרת שלו היתה שהקניונים ניצחו את בתי הספר. אני לא מתווכח אם צריך סגר או לא, אבל ברגע שפתחו את החנויות והשאירו בתי ספר סגורים, זה בעיניי שיבוש ערכי וחברתי. כתבתי שהשתבשנו, הצרכן גובר על הלומד, הכסף לפני התרבות, הקניון לפני בית הספר. ממשלה, כל ממשלה, לא צריכה להעלות על דעתה להשאיר חינוך סגור".
ואם בכל זאת מערכת החינוך תיסגר?
"צריך לשבור את הראש איך מביאים את הילדים לבית הספר למפגש פיזי לפחות פעמיים־שלוש בשבוע. אם אפשר רק חמישה ילדים בפגישה - אז חמישה ילדים. אבל כל משאבי מערכת החינוך צריכים ללכת למפגש פיזי עם הילדים בבית הספר. אם אפשר רק בחוץ, אז רק בחוץ. לא להיות עסוקים בהשלמת פערים דרך הזום, זה שולי, אלא בעיקר למפגשים".
הלמידה מרחוק התגלתה כתחליף מאוד בעייתי לבית ספר.
"אין תחליף למפגש פנים מול פנים, בטח כשמדובר ב־30 תלמידים. בית הספר הוא יותר מהכל מקום למפגש חברתי. אנשים צריכים להיפגש".
אז מה יישאר מהזום במערכת החינוך?
"הזום יישאר לדברים מיוחדים. למשל, כשרוצים ללמד תלמידים מבתי ספר קטנים ומרוחקים עם אותו מורה. אפשר ללמד בזום מקצוע אחד או יום אחד בשבוע. אבל ילד צריך רוב ימות השבוע לפגוש אנשים אמיתיים, חיים, לא וירטואליים שיכולים לחבק ולהסתכל ממש בלבן של העיניים ולא להיות ריבוע על מסך".
מה עשתה חלוקת 140 אלף המחשבים ללמידה מרחוק באמצע שנת הלימודים הקודמת?
"המדינה נתנה ביד נדיבה. כל איש חינוך צריך להוקיר תודה לשר ולמנכ"ל הקודמים ולממשלה הקודמת שחילקו כמויות אדירות של מחשבים, מה שלא עשו פה עשרות שנים".
האם זה שיש מחשב לכל משפחה ישנה את חיי הילדים?
"לא. טכנולוגיה לבד לא משנה שום דבר. בסוף טכנולוגיה היא רק כלי. היו מאוד צריכים אותה בתקופת הקורונה. בסוף מה שישנה את החיים של הילדים זה שהלמידה בבית ספר תהיה רלבנטית וחדשנית ומתאימה לצרכים ולאוכלוסייה, תוך שימוש לעתים בטכנולוגיה שיכולה מאוד לעזור".
איך מלמדים מתמטיקה עם עלים
אתה מרבה להתבטא על היתרון של למידה בחוץ. מה כל כך מוצלח בזה?
"אם יש דבר שאחד שהקורונה הפתיעה אותי, זה הערך של הלמידה בחוץ. לא הופתעתי שיש פערים. לא הופתעתי שצריך ללמוד אחרת. לא הופתעתי שמפגש פיזי הוא דבר חשוב. אבל אני לא הייתי פריק של למידה בחוץ. לא ידעתי את הערך של זה וגיליתי את זה. עשינו סקר במאי שענו עליו 5,000 תלמידים ושאלנו אותם מה ממה שקרה בקורונה הם הכי רוצים שימשיך — היה רוב מובהק לרצון שלהם למפגשם חברתיים ולימודיים בחוץ".
איך גורמים למורים ללמד בחוץ?
"בשנת הלימודים הקרובה אנחנו הולכים ללוות 60 בתי ספר על איך ממש מלמדים את החומר הנלמד בחוץ. איך מלמדים מתמטיקה עם עלים ואיך מלמדים עברית מתחת לעץ. אנחנו מספקים להם המון מקומות עירוניים בחוץ שגם מאובזרים וגם מאפשרים למידה. גילינו את זה אז הולכים על זה בכל הכוח".
אתה נוהג לומר ש"הפכנו את ירושלים לבירת החינוך". מה זה אומר?
"זה אומר ש־15 אלף אנשי חינוך ביקרו בשנים האחרונות בשלושת מרכזי החדשנות שפתחנו. זה אומר שביצענו בירושלים את המהלכים החשובים בחינוך שכולם חושבים שצריך לבצע, אף על פי שיש קשיים ויש אילוצים ויש חסמים. למשל, נתנו לילדים יותר שוויון הזדמנויות. הסיכוי של ילד להצליח היום בירושלים גדל. השקענו בזה עשרות מיליוני שקלים".
אלא שמשרד החינוך דווקא השקיע בשנים האחרונות 6 מיליארד שקל במהפכת החינוך הדיפרנציאלי, שמעניקה יותר שעות לימוד למוסדות חלשים, והפערים, לפחות במבחן PISA, רק גדלו. התברר שלא מספיק להקצות תקציב. יש גם שאלה איך. "מערכת החינוך מבוססת על חלוקת שעות הוראה. אני לא מאמין שעושים שינוי בהוספת שעות הוראה", אומר קינן. "עושים שינוי בשתי פעולות — שימוש נכון בכסף גמיש והבאה בחשבון של שוויון ההזדמנויות בקבלת החלטות אסטרטגיות".
5 צפייה בגלריה
שרת החינוך יפעת שאשא ביטון. "רפורמת עצמאות המנהלים שהיא יוזמת חשובה מאוד", אומר קינן
(צילום: קובי קואנקס)
אז משרד החינוך היה צריך לאפשר לבתי הספר החלשים להמיר שעות הוראה לכסף גמיש?
"אני בעד שבית ספר עם תלמידים ממצב סוציו־אקונומי נמוך יקבל יותר שעות הוראה, אבל ללא ספק שינוי במערכת החינוך בכלל ושוויון הזדמנויות צריך לכלול גם מנה משמעותית של כסף גמיש. התקצוב הדיפרנציאלי עומד על 23%. נניח שהפער היה 60%, הדלתא של השינוי לא היתה גדולה. אבל כשאתה מכניס כסף גמיש, אתה יכול לטפל בבעיות. בשנים האחרונות ראש העירייה משה לאון השקיע בנו כמעט 200 מיליון שקל של כסף גמיש לתוכניות חינוכיות, כשהתקציב הקודם היה כמה עשרות מיליונים".
זה קצת תיאורטי. אתה יכול להדגים?
"נתחיל מהכסף הגמיש. נניח שרוצים לקדם מצטיינים במזרח ירושלים. אם לוקחים כסף גמיש ובונים מרכז מצטיינים שבאים אליו מאות ילדים בימי ראשון, שזה היום שלא לומדים במזרח ירושלים, עושים שוויון הזדמנויות — לא בשעות הוראה. ברובם של בתי הספר בירושלים אנחנו מעסיקים כמשהו תוספתי עובדים סוציאליים. הם לוקחים את הילדים שנמצאים קצת מאחור ונותנים להם דחיפה קדימה. בית ספר שיש לו עובד סוציאלי ממריא".
אז כל בית ספר צריך עובד סוציאלי?
"נתתי לך שתי דוגמאות. יש לי 20 דוגמאות לשימוש בכסף גמיש. בירושלים יש לבתי הספר סל סיוע. זה אומר שאם לילד אין מה לאכול או אין לו נעליים לחג הוא לא צריך ללכת לרווחה, כי הם לא רוצים להיות ברווחה. הוא מקבל לא באמצעות הרווחה, אלא באמצעות בית הספר שלו שמיפה את הילדים ויודע מי צריך מה, אם צריך מימון לאבחון או לחולצה או לחוג".
אתה מדבר על הנדיבות של ראש העיר משה לאון אבל לרוב הרשויות אין מענק בירה שיכול לממן את הדברים האלה.
"אני מסכים שזה גם עניין של האם יש לעיר או אין לה תקציב. אבל גם רשויות שיש להן לפעמים מתעדפות תוספת שעות הוראה שאנחנו לא מתעדפים".
מה אתה חושב על רפורמת עצמאות המנהלים שיוזמת שרת החינוך יפעת שאשא ביטון וכוללת סל הוצאות גמיש?
"זו רפורמה מאוד חשובה".
פקידי משרד החינוך יהיו נכונים לשחרר סמכויות?
"אני חושב שהם ישחררו בהנהגה מאוד נחושה. יש הרבה חסמים בדרך, אפשר לעשות את זה וחייבים לעשות. צריך לא רק לתת אוטונומיה למנהלים בתכנון שעות ההוראה אלא גם להגמיש להם כסף ומשאבים שיוכלו להתאים לבתי הספר שלהם. צריך לתת את זה בעיקר לבתי הספר ברשויות שאין להן הדבר הזה".
5 צפייה בגלריה
ראש עיריית ירושלים משה לאון. השקעה של 200 מיליון שקל בתוכניות חינוכיות
(צילום: עמית שעל)
אז עולם החינוך תלוי בכסף גמיש?
"עולם השינוי או עולם המהפכה כרוך במידה משמעותית בשימוש אפקטיבי בכסף גמיש. הבעיה היא שהיום הוא כמעט לא שחקן".
אתה לא סומך יותר מדי על המנהלים?
"אני מאוד מאמין במנהלים. אני חושב שהם החוליה הכי חזקה במערכת החינוך".
לעבור ללמידה בכיתה מבוזרת
קינן אומר שמלבד שוויון ההזדמנויות, "יש גם מרכיב שני לשינוי והוא לשנות את האופן שבו מלמדים כדי להפוך את בתי הספר ליותר רלבנטיים. משהו השתנה בעשר השנים האחרונות במה שהחברה צריכה".
אתה אומר שעד לפני עשר שנים בתי הספר כן היו רלבנטיים?
"עד לפני עשר שנים החברה היתה צריכה דברים אחרים. היום הידע שאדם לומד הוא רק התשתית. הוא צריך לדעת לעבוד בצוות, להיות יצירתי, בעל חשיבה ביקורתית, יכולת להציג נושא, והדבר הכי חשוב — שיידע ללמוד ויאהב ללמוד, כי הידע משתנה כל הזמן. כמעט לכל בתי ספר בירושלים יש מלווה שמלמד איך מלמדים אחרת, יש מרכזי חדשנות, הכיתות נראות פיזית אחרת".
איך כיתה מעודכנת צריכה להראות?
"אנחנו קוראים לזה כיתה מבוזרת. זה אומר שאם אני מצלם שיעור, אני רואה תלמידים פעילים בקבוצות או ביחידים. אני רואה שלא כולם עושים את אותו דבר. ואני רואה בסוף חלק מהשיעורים תלמידים מציגים את התוצרים שלהם".
אם בירושלים נתנו לך לבצע שינויים כאלה דרמטיים, למה אתה עוזב?
"כשהגעתי לפני חמש שנים לראיון בעיריית ירושלים, דיברתי באהבה והתפעלות על התפקיד הקודם שלי בעיריית בת ים. הם שאלו למה, אם כך, אני עוזב. עניתי שבעוד חמש שנים אני אהיה בוועדה אחרת ואדבר באהבה והתפעלות על החינוך בירושלים. אני מאוהב במערכת החינוך בירושלים עד הגג אבל אני עובד בקדנציות. אני עובד מבוקר עד לילה ואחרי חמש שנים אני אומר שלום".
