דעהסיום העונה השנייה של "מנאייכ": הקשר בין הסדרה למציאות מקרי בהחלט?
דעה
סיום העונה השנייה של "מנאייכ": הקשר בין הסדרה למציאות מקרי בהחלט?
לכל אורך דרכה רוקמת הסדרה, שהסתיימה אתמול בכאן 11, את חלקי הפסיפס לתמונה גדולה שבה נפגשים כולם: הפשע המאורגן, שוטרים מושחתים, עולם העסקים והממשלה. קשה להעלות על הדעת את יוצרי הסדרה בוראים אותה ללא קריאת עיתונים שוטפת
אתמול הסתיימה העונה השנייה של הסדרה המצויינת "מנאייכ" (כאן 11). בתחילת כל פרק מופיעה הבהרה: "הדמויות הסיפורים והשמות בסדרה הינם פרי המצאת היוצרים וכל קשר בינם לבין המציאות הינו מקרי בהחלט". מקרי בהחלט? לא הייתי חותם על כך, רק לפני כן - אזהרת ספויילר למי שטרם צפה.
לכל אורך דרכה - מהרפרור לדמותה של הפרקליטה רות דוד (עו"ד עתליה בן משה, בגילום רונה ליפז) ועד לתיקי ראש הממשלה – רוקמת הסדרה את חלקי הפסיפס של הסיפור הפנטסטי לתמונה גדולה שבה נפגשים כולם: הפשע המאורגן עם שוטרים מושחתים, ועם עולם העסקים, וכולם מתחברים לפוליטיקה של המשטרה, ומעליה הפוליטיקה של הממשלה שלא ברור עד כמה היא בוחשת או נבחשת. בקיצור, אוקסימורון: סדרה בדיונית שמתעדת את חיינו.
בסדרה יש לנו מפכ"ל שממונה בידי בלפור כדי לטרפד את החקירות נגד ראש הממשלה. המפכ"ל הזה (דודו עיני, בגילום ששי סמוכה), מבקש למנות קצין מושחת מטעמו (איל זיגדון, בגילום חיים זנאתי) שיפקח על השיבוש. במקביל, מנוהל המפכ"ל הזה בידי קצין יצירתי ומושחת (ברק הראל, בגילום עמוס תמם) שזומם לשדרג ארגון פשע אל תוך עסקי הקנאביס הלגיטימיים שיאפשרו הלבנת הון וחדירה לשווקים בינלאומיים, וכל זה באמצעות שוחד שינטרל ויפרק את המיזם מהרגולציה המגבילה.
זה אולי לא בדיוק מה שקורה במציאות, אבל קשה להעלות על הדעת את יוצרי הסדרה בוראים אותה ללא קריאת עיתונים שוטפת ושיחות עומק עם גורמי מקצוע בתחום אכיפת החוק.
שיאו של הפרק האחרון בעונה הנוכחית הוא שיתוף הפעולה החדש שנפתח בין פרקליט המדינה (קובי הוניג, בגילום נבו קמחי) לברק הראל. כשהפרקליט מזהה את העסקה האמיתית שבה מעורב ראש הממשלה – תן רפורמת קנאביס וקבל שיבוש תיקי החקירה נגדך – הוא חותר להפוך את הקצין הראל לעד מדינה. זאת, תחת מחאתו הנמרצת של החוקר הערכי והעוגן המקצועי-מוסרי-אנושי של הסדרה כולה – איזי בכר, בגילומו הנהדר של שלום אסייג.
בכר חושש שברק הראל, שלא מעט דם מרוח על ידיו, יצליח לחלץ את עצמו באמצעות שיתוף הפעולה עם פרקליט המדינה. "בחייך", מטיח איזי בפרקליט המדינה, "כמה שאתה נחש, הוא יותר נחש ממך". לאחר שפרקליט המדינה מכריז בפניו כי "לתיקי ראש הממשלה יש חשיבות מעבר לכל דבר אחר", שואל אותו איזי: "אז אתה גורר איתך את כל המערכת למטה בגלל אגו?". התשובה שהוא מקבל ראויה להיכנס לפנתיאון: "איזי, אני המערכת!".
זהו דיאלוג נפיץ וחתרני כאחד. פרקליט המדינה קובע שהוא זה שמחליט איך לתעדף את יעדיה של מערכת אכיפת החוק. הוא מעדיף, ובצדק, להתעמת עם השחיתות השלטונית החמורה ביותר ולא להסתפק בראשם של קציני משטרה גבוהים ככל שיהיו, שכבר מונחים לו על הצלחת.
הבכיר ביניהם הוא המפכ"ל דודו עיני, דמות קריקטוריסטית על גבול הנלעגת, הטמבל שטיפס עד לראשות הפירמידה רק בגלל נכונותו לשתף פעולה עם בלפור לחיסול משפטו של ראש הממשלה. גם פרקליט המדינה מוצג כאן בצורה פוליטית, כמי שהאג'נדה שלו היא "להפיל ראש ממשלה מהימין", כדברי נתניהו (במציאות, לא בסדרה). וגם הוא, כמו עיני, עונה לסטריאוטיפ, אבל מהצד השני - מצוייד במשקפיים ובלוק של אינטלקטואל שמאלני שנחוש ללכוד את ראש הממשלה. אין ספק שהרבה שי ניצן היה ליוצרים בראש כשכתבו את השורות של נבו קמחי.
בשיבוצים האלה, הסדרה לא רק מתעדת באמצעות הבדיון, אלא גם מביעה עמדה כשהיא מלהקת את דמויות המפתח לעמדות המוכרות בשיח הישראלי. היא מסיימת את העונה תוך הכשרת הקרקע לעונת המשך שתיכתב ותתכתב גם היא עם המציאות המתגלגלת, בתקווה שהמציאות הזו לא תתגלגל עליה בחזרה ותדרוס אותה. זה עלול לקרות אם נתניהו ואנשיו יחזרו לשלטון וינסו לחסל לא רק את המשפט אלא גם את את הסדרה.
