גיוס חרדים - צו השעה; גיוס בעלי פטור משירות - צו הדקה
גיוס חרדים - צו השעה; גיוס בעלי פטור משירות - צו הדקה
לאחר למעלה מ-8 חדשי לחימה ברור כמעט לכל בר בי רב (למעט לחרדים), כי אי השוויון בנטל שרות החובה לא יכול להימשך יותר. המצב הפוליטי העכשווי איננו מאפשר תזוזה לכוון של גיוס חרדים, להיפך, הממשלה משתמשת בכל "תרגיל" ומניפולציה כדי לבלום את גיוסם הממשי.
לעניות דעתי גם אם נחווה בקרוב שינוי פוליטי חריף והחלפת הממשלה וראשה, ותקום כאן ממשלה חדשה, שתקבע בחוק ובתקנות כי בשנים הקרובות יגויסו בכל מחזור 25-50% מבחורי הישיבה החרדים - עדיין מדובר בפתרון לטווח בינוני היכול לארוך 3-5 שנים, שלא נותן מזור מיידי לבעיית כוח האדם האקוטית של צבא מילואים קטן מדי ומותש מדי.
מחד כולנו התרשמנו והצדענו לכ-220,000 אנשי המילואים שהתייצבו מיידית עם פרוץ מלחמת ה-7 לאוקטובר, לחמו וחלקם לוחמים עדיין בעזה ועסוקים במגננה בחזית הצפונית. מאידך ישבו בבית בעל כורחם ושלא באשמתם כ-200,000 בעלי פטור משרות מילואים בגילאים 22-45, פועל יוצא למדיניות ביטחונית-צבאית הרת אסון של למעלה משני עשורים אותה ניתן להגדיר כדלהלן: טיפש אסטרטגי אחד זרק לאגם הבטחוני אבן יקרות זוהרת ונוצצת הקרויה "צבא קטן וחכם" ,ולפחות 5 רמטכ"לים שונים, משו את האבן ואימצו אותה לליבם. התוצאה - מתריסר אוגדות צה"ליות הגענו למלחמה הנוכחית עם כמחציתן, ופטרנו משירות מילואים פעיל עשרות אלפי קצינים מצוינים וחיילים טובים, מכיוון שפרקנו את הגדודים, החטיבות והאוגדות, ולכן לא נמצאו להם מסגרות מתאימות לצרכי אימונם הכשרתם והפעלתם כצבא מילואים פעיל. הצבא היבשתי פירק את עצמו לדעת.
חייבים וצריכים להתחיל את גיוס החרדים אתמול. היה ונצליח מחר בבוקר למרות התנגדות המנהיגים לגייס חלק מבחורי הישיבות, המשמעות היא שנקל במידת מה על צבא החובה, אבל את התוצאות החיוביות המשמעותיות על צבא המילואים, נתחיל לראות ולהרגיש רק בעוד 3-5 שנים. לכן אי אפשר בטווח הקצר לסמוך ולתלות את כוחנו הצבאי בחרדים. התועלת בשלב הראשון היא יותר בהיבט החברתי השוויוני מאשר בתועלת הצבאית השולית, שאולי תלך ותגדל בעתיד.
במקביל, ללא קשר בגיוסם או באי הצלחת גיוסם של החרדים, ולאור האיומים ההולכים וגוברים מ-7 חזיתות שונות, חייבים לייצר במהירות ולייבא בזריזות ,טנקים תותחים ורק"מ ולהקים ולחדש מיד מסגרות מילואים לוחמות חדשות של גדודים וחטיבות שייהפכו לאוגדות, ויתבססו על החזרתם, אימונם והכשרתם הזריזה של קצינים ולוחמים בעלי פטור משירות בגילאים 22-45, וכמובן שימוש מושכל בכוח אדם, דבר שלא תמיד צה"ל מצטיין בו.
מדובר בפרויקט ענק ורב ממדים של שילוב נשק, ציוד אחזקה ולוגיסטיקה עם כוח אדם רב, ולכן רצוי מאד לשחרר את הרמטכ"ל העסוק במלחמה ובתוכניות לחימה בלפחות שתי חזיתות ,ולגייס פרויקטור לאומי בקליבר של רמטכ"ל לשעבר, רצוי בוגר מלחמת יום כיפור, שיעסוק אך ורק בהרחבתו המהירה של צהל על נשקו וחייליו.
הערת אגב: להרחבה מהירה ורבת ממדים של בנין כוח המילואים משמעות כלכלית לא מבוטלת, ובכל זאת אני מציע לכל הכלכלנים, במיוחד לבוגרי אגף התקציבים, החשכ"ל וחלק מהאקדמיה, להפסיק לאיים עלינו "בעשור אבוד". להיפך, המסקנות וההמלצות הנכונות לשעתן של "ועדת ברודט", "ועדת לוקר" והסכם "כחלון-יעלון", שימשו את הרמטכ"לים שקיצצו בצורה אכזרית את צבא היבשה כאסמכתא והצדקה לצעדיהם הכושלים.
במצב הביש אליו נקלענו אני מעדיף את הטעויות הכלכליות, שהתבררו רק בדיעבד, של הרמטכ"ל מוטה גור ז"ל ושרי הבטחון והממשלות דאז אחרי מלחמת יום הכיפור, בהגדלת מסגרות צה"ל ותקציבי הביטחון האדירים (עד כדי 30% מהתמ"ג), מאשר הקיצוצים האכזריים של חמשת הרמטכ"לים. אינני מתעלם או מכחיש, אכן יש סכנה כלכלית בהרחבת תקציבי הביטחון, ולכן יש להקים מיד ועדה מקצועית לא תלויה שתחזק את שרירי צה"ל ולא את שומניו, שבה להיבט הבטחוני-צבאי תהיה עליונות על ההיבט הכלכלי גרידא.
לא מדובר כאן על בנין כוח צבאי מתוך טראומה, אלא מענה לסכנה קרובה וממשית המחייבת את בנייתו מחדש, כאשר הכלל החשוב הוא החיים קודמים לכסף! ההבדל בין המצב הכלכלי הנוכחי לבין "העשור האבוד" (1975-85) הוא תהומי - אין משבר אנרגיה עולמי, קצב האינפלציה בישראל נמוך מזה של רוב מדינות המערב, כולל ארה"ב ואנגליה, ומשתווה פחות או יותר לזה של האיחוד האירופי. למיטב ידיעתי והבנתי הכלכלית, למרות האזהרות והתחזיות האפוקליפטיות החוזרות ונשנות בשנים האחרונות של פרשנים ואנליסטים שונים אין עדיין מיתון עולמי. להיפך, בעשור האחרון כלכלת ישראל היתה בין הבודדות שעמדה פחות או יותר בשלשת הקריטריונים של "אמנת מסטריכט" (גרעון לאומי, גרעון תקציבי ושיעור האינפלציה).
מרדכי איש שלום הוא בוגר המכללה לביטחון לאומי ולשעבר סמנכ"ל לכלכלה ותכנון במשרד הכלכלה
