סגור
מזכ"לית הסתדרות המורים יפה בן דויד יפה בן דוד
מזכ"לית הסתדרות המורים יפה בן דויד יפה בן דוד (צילום: יאיר שגיא)

דעה
ליברמן, אל תתקפל להסתדרות המורים

עם כל הכבוד למזכ"לית הסתדרות המורים יפה בן דויד ושאר חברי ההסתדרות, מה שמונח על השולחן איננו שכר מורה מתחיל או ותיק אלא דמותה של החברה הישראלית. הרפורמה שהאוצר מציע מרחיקת לכת, עם השקעה חסרת תקדים

אין עוררין על כך שרפורמה בתחום החינוך חייבת להיות בשיתוף עם עובדי ההוראה ונציגיהם. אך אסור להתבלבל: איגודי המורים אינם גוף נבחר או בעל סמכויות כדי לעצב את מדיניות החינוך – שהיא אחד ממנועי האיתנות החברתית־כלכלית של כל מדינה, יש הטוענים שאף החשוב מכולם.
חינוך הוא לא רק עוצמה כלכלית וטכנולוגית, המהווה בסיס לעוצמה הביטחונית החיונית כל כך לישראל במציאות המזרח תיכונית, אלא גם עוצמה מדעית, ערכית ותרבותית. לכן קיים מתאם עצום בין מערכות חינוך מצוינות ומתפקדות לבין מדינות עם צמיחה ופיתוח כלכלי חברתי גבוה (עם אי שוויון נמוך). קשה להצביע על מדינה עם חינוך רע ותמ"ג לנפש גבוה.
עם כל הכבוד למזכ"לית הסתדרות המורים יפה בן דויד ושאר חברי ההסתדרות, מה שמונח על השולחן איננו שכר מורה מתחיל או ותיק אלא דמותה של החברה הישראלית, של כלכלת ישראל ואף של המדינה כולה. אלו נושאים שלבן דויד וחברי ההסתדרות שעסוקים בימים אלו בקמפיינים על יוקר המחייה אין מונופול עליהם. היא לא יכולה להיות הגורם היחידי הקובע: יש גם ממשלה (זוכרים?), חברה אזרחית וציבור רחב.
הרפורמה שהאוצר מציע מרחיקת לכת בראייה היסטורית, בהשקעה עצומה וחסרת תקדים. תוספת שכר של יותר מ־30% למורה מתחיל אינה דבר של מה בכך ואינה מאפיינת התנהגות קמצנית מטעם מנהלי הכספים של מדינת ישראל. המהלך להעניק כמעט עוד שלוש משכורות אחרי שלוש שנים למורה מתמיד, כמעט משכורת אחת נוספת לכל שנה עבור ציבור עובדים שמספר ימי העבודה שלהם הוא מהנמוכים במשק – אינו מאותת על זלזול במעמד המורה או ניצולו. מדובר בהצעות נדיבות ביותר שימומנו מכספי הציבור, לכן הן חייבות להתיישב עם צרכי הציבור (התאמת לוח חופשים) שצריך גם להתפרנס כדי לממן את הרפורמה ולשלם עבור אותן תוספות.
הרפורמה גם מבקשת לעשות דבר מתבקש: לאפשר למנהלים לנהל – אופציה שאינה קיימת באופן אמיתי במגזר הציבורי המאוד לא יעיל ומסואב. מנהלי בית הספר חייבים להיות בעלי סמכות לתגמל את המצטיינים ולפטר את הכושלים – אלה שנכשלים על חשבון ילדינו.
אחרי 12 שנה של הזנחה פושעת – גם בתחום החשוב ביותר למשק ולחברה הישראלית – זו תהיה בכייה לדורות לפספס את ההזדמנות הזו כי אנחנו כבר בפיגור. טוב עושה שר האוצר אביגדור ליברמן שעומד איתן ולא מתקפל, למרות המחיר הפוליטי העצום שהוא עלול לשלם בתקופת בחירות. כדאי שגם ההורים לא יתקפלו ובמידת הצורך יגלו אורך רוח לשבת ב־1 בספטמבר בבית עם הילדים. הם שווים את זה.