פרשנותדגל אדום מפרשת הטלגראס: איפה היו השופטים?
פרשנות
דגל אדום מפרשת הטלגראס: איפה היו השופטים?
סיפור הצווים בפרשת הטלגראס מסייע להבנת כוחו של הכלי שבו השתמשה המשטרה - פגסוס, או הילד החוקי והמסורס שלו כביכול – הסייפן. הסיפור הוא לא על יכולות הכלי, הסיפור הוא על השלכותיו והאם בכלל רוצים לבחון אותן
סיפור הצווים בפרשת הטלגראס מסייע להבנת כוחו של הכלי שבו השתמשה המשטרה - פגסוס, או הילד החוקי והמסורס שלו כביכול – הסייפן. מהסיפור עולות המסקנות הבאות: ראשית, בכוחו של הסייפן לשאוב את כל הדאטה מהסלולר. זאת בניגוד לטענה שהכלי מנוון והוסרו ממנו היכולות לשאוב ווטסאפים לאחור. אם הכלי מוריד את ״אנשי הקשר״, הוא מוריד גם את כל תכתובות הווטסאפים והמיילים, וכל מידע אחר שמצוי על הנייד כמו אפליקציות ואתרי גלישה.
שנית, פילבר לא לבד. מהרגע שהכלי נכנס לשימוש ב־2015, לא הגיוני ולא סביר שהיירוטים הלא חוקיים היו רק בתיק 4000. החד־פעמיות פשוט מנוגדת לשכל הישר. הכלי הופעל בסיפור הטלגראס ובפרשות נוספות.
1 צפייה בגלריה
השופט מנחם פינקלשטיין השופטת ורדה מרוז השופט יעקב שפסר והשופט בדימוס יעקב שינמן
(יריב כץ אתר בתי המשפט)
שלישית, השופטים לא ממש בקיאים בכלי שהמשטרה מפעילה במסגרת הצווים שהם מתבקשים לתת. ״תקשורת בין מחשבים״ היא יעד חוקי לצו האזנת סתר, אבל התוצרים של ההאזנה לתקשורת זו אינם חוקיים. ככל שהתוצרים האלה הובאו בפניהם, הם היו חייבים להרים דגל אדום.
רביעית, השעיית הפעלת הסייפן בידי היועצים מנדלבליט ובהרב־מיארה מעידה שגם הם מודעים ליכולות חדירה לא חוקיות או ספק חוקיות של הכלי. החל מעצם התפיסה מרחוק וכלה בתוצרים שחורגים ממסגרת הצווים שניתנו.
חמישית, גרסת הרשויות כרגע היא שהתוצרים החורגים נשארו ביחידת הסיגינט ולא הועברו ליחידה החוקרת ובוודאי שלא לפרקליטות. אבל מה נעשה בחומרים, האם נשמרו? נמחקו? האם קיים בכלל נוהל לטיפול בהם? על שאלות אלה אמורה לענות ועדת מררי, שלא ברור מה כוחה החקירתי האמיתי להגיע לאמת והאם יש לה אינטרס אמיתי להגיע אליה.
