פרשנותמה יקרה אם לוין לא ימנה נשיא לעליון עד 16 בינואר?
פרשנות
מה יקרה אם לוין לא ימנה נשיא לעליון עד 16 בינואר?
משטרה לא תישלח לביתו של שר המשפטים והוא גם לא ייקנס אם לא יציית לצו בג"ץ למינוי נשיא לבית המשפט העליון. אירועים מסוג זה הם משבר חוקתי. אם יריב לוין יעמוד בסירובו, הוא ינציח את הממד הדיקטטורי של שלטון שמותר לו הכל
1. לאחר שנמנעה כניסתה לכנסת, התיר יו"ר הכנסת אמיר אוחנה לעינב צנגאוקר, אמו של החטוף מתן, להיכנס למשכן בתנאי "שלא תשבור את הכללים". אוי, הכללים הקדושים, ואבוי לאיש שקובע אותם. אם שמירת הכללים היתה תנאי כניסה לבניין הפרלמנט, אז צריך היה להשאיר בחוץ רבים מהממשלה והקואליציה.
כמו השר איתמר בן גביר שאין כל קשר בינו לבין "כללים". כמו אוחנה עצמו שגרר את מעמדו הייצוגי הממלכתי הרם, כשני לנשיא המדינה, לאולם המשפטים בתל אביב כדי ללהק עצמו במקהלת המעודדים והמעודדות של הנאשם, ראש הממשלה. בימים האחרונים התבלטו שלושה ברשימה הארוכה הזו של רומסי הכללים - השרים יריב לוין ושלמה קרעי וח"כ טלי גוטליב.
2. לוין יגביר את קצב הטרלול עד תאריך היעד שקצב לו בג"ץ לכנס את הוועדה ולבחור נשיא לבית המשפט העליון. הוא יוציא לכולם את הנשמה בתעלולי הפיליבסטר המייגעים שיגייס לטובת המטרה הקדושה הזו. לצורך זה קבע השר, כיו"ר הוועדה לבחירת שופטים, שתי ישיבות (לאתמול ולמחר) כדי לדון בהסתייגויות למועמדותו של השופט יצחק עמית, ממלא המקום הנוכחי.
לישיבות אף הוזמנו המסתייגים, אבירי ההפיכה המשטרית ומצדדיה הנלהבים כראש ועדת חוקה שמחה רוטמן, מנכ"ל "בצלמו" שי גליק, ראש התנועה למשילות ודמוקרטיה עו"ד יסכה בינה, מנכ"ל הפורום המשפטי למען ישראל עו"ד יותם אייל ועוד. חברת הוועדה קארין אלהרר שיגרה לשר מכתב התנגדות לזימונים האלה. קראנו את ההסתייגויות, כתבה אלהרר, ואין מקום לזמן את המסתייגים, "אלא אם כל שבכוונתך הוא לבזבז זמן דיון יקר ולבזות את המועמדים". ההערה הזו דומה באופייה לנימוקי הנגד בחוות הדעת של היועצת המשפטית לממשלה מול הצעות החוק שנועדו לשנות את הרכב הוועדה לבחירת שופטים.
נאמר שיש בהן לשנות את כללי המשחק ושיטת המשטר. וזה בדיוק מה שבכוונת לוין לעשות - לשנות את הכללים והמשטר, בדיוק כמו שבכוונתו לבזבז זמן ולבזות את המועמדים. נימוקי הנגד של היועצת המשפטית ושל אלהרר הם בדיוק נימוקי הבעד של לוין. תמונת ראי, תמונת היפוך. אם תרצו – עוד דרך להבין את ההפיכה המשטרית שמחולל כאן יריב לוין. השחור הוא לבן ולהפך.
3. לצד לוין, שר התקשורת ד"ר שלמה קרעי הוא גדול המהדהדים של המסר ששופטי בג"ץ הם פושעים ומושחתים שפועלים בניגוד לחוק. הטמעת המסר הזה היא נדבך מרכזי בהפיכה המשטרית. הרס הלגיטימציה של בית המשפט העליון והחלטותיו נועד לשטח את הדמוקרטיה הישראלית כדי לבנות עליה את המוסדות החילופיים שימונו בידי הממשלה וישרתו אותה.
השבוע תקף קרעי את צו בג"ץ שהאריך כהונה לשני חברי מועצת התאגיד ולמעשה החזיר את מועצת התאגיד לפעילות. האם קרעי יציית? כאן הוא מעלה על הכוונת את שתי המטרות שבכוונתו להשמיד – גם התאגיד וגם בית המשפט העליון. שניהם, לשיטתו, נמנים עם השמאל הבוגדני שמשרת את מתנגדי המשטר. קרעי גם הגיש, באמצעות ח"כ טלי גוטליב, כי שר אינו יכול להגיש הצעת חוק פרטית, את הצעת החוק שמעבירה לכנסת - כלומר לממשלה, כלומר לנתניהו - את הסמכות למנות נשיא לבית המשפט העליון.
קרעי, שנמנה עם חברי הכנסת של הליכוד, קרוב יותר בדעותיו לאגף הכהניסטי של ש"ס. הוא תלמידו הנאמן של הרב מאיר מאזוז שמשנתו גורסת שהחילונים "אומללים", השמאלנים "משוגעים", ההומואים "חייבים בסקילה", שופטי בג"ץ "בהמות" והערבים "חיות טרף" ש"אסור להשאיר אותם חיים".
הרטוריקה של קרעי, כמו של שאר חבריו להפיכה - מבן גביר ועד לוין - היא כמובן שונה. ביד אחת הם נושאים את שמה של הדמוקרטיה וביד השנייה עושים הכל כדי להחריבה. זה לא סתם דיבור בשני קולות, זה לא רק הונאה ופייק - זו כבר מזימת ההפיכה המשטרית במלוא עורמתה ותפארתה - כך משתמשים בדמוקרטיה, בשמה ובנימוקיה, כדי להחריבה. ואנו מוזמנים להאמין שקרעי ורבו מאזוז הם פרשני חוק ודמוקרטיה ראויים יותר משופטי בג"ץ.
4. טלי גוטליב היא חברת הכנסת שאליה קשר קרעי את הצעת החוק ושלח אותה להבעיר את כרמי הדמוקרטיה. אבל טעות היא לייחס לחברת הכנסת הנמרצת רק את תפקיד "שועלה של קרעי".
גם לגוטליב יש פרשנות עצמאית ומשולחת רסן משלה לדמוקרטיה ושלטון החוק. בכל הזדמנות היא טוענת שאין לשים בפניה כל מעצור כי היא מייצגת את העם והמדינה. במקביל, אין לה בעיה לסכן את ביטחונם של העם והמדינה בחשיפת זהותו של איש שירותי הביטחון, רק בגלל שהוא בן זוגה של שקמה ברסלר. "פעלתי מתוך שימוש בחסינות למען מילוי תפקידי ובמסגרת מילוי תפקידי", טוענת גוטליב.
בדיוק כמו קרעי, היא משווקת פרשנות ייחודית לחוק, ובמקרה שלה למושג החסינות. פירושו, בדבריה, הוא "תקפצו לי, אני ממליצה לכם בחום לטפס על עץ אחר". ברוח זו הגישה גוטליב הצעה משלה לחוק חסינות חדש. ברוח זו היא מתפרצת באולם על התובעים במהלך משפט נתניהו. כמו לוין וקרעי היא מבקשת להנחיל כאן סוג חדש של דמוקרטיה שהיא בעצם אוטוקרטיה וקקיסטוקרטיה - שלטון הגרועים ביותר לביצור שלטון היחיד של ראש הממשלה.
5. גוטליב כבר הודיעה שלא תגיע לחקירת המשטרה. היא כופרת בחוקיות הזימון לחקירה בשבוע הבא, בדיוק כמו שקרעי ולוין כופרים בחוקיות החלטות בית המשפט העליון. הכפירה הזו משתרשרת מלמעלה – מנתניהו וממסע הנקם שלו במדינה שהעזה להגיש נגדו כתב אישום. במיוחד שלושת המשרדים שאחראים לכך בעיניו, ועליהם הוא הפקיד את מיטב מהרסיו ומחרביו – את לוין למשפטים, את קרעי לתקשורת, את בן גביר למשטרה. בינתיים אנחנו עדים למאמצי לוין וקרעי לחקות את "הישגי" בן גביר במשטרה. והמאמצים האלה, אם יצליחו, יביאו את הקץ על הדמוקרטיה הישראלית כפי שהכרנו מלפני כינון הממשלה הנוכחית.
מה יקרה אם לוין וקרעי לא יצייתו לצו בג"ץ ואם גוטליב תסרב להגיע לחקירת המשטרה? צריך להבדיל בין השרים לח"כית. לשני השרים לא תישלח משטרה, לא ייפסק קנס וכנראה שלא יופעלו הליכי ביזיון בית משפט, כפי שלא הופעלו נגד יו"ר הכנסת לשעבר יולי אדלשטיין שסירב לציית לצו בג"ץ לכנס את הכנסת. אירועים אלה מכונים "משבר חוקתי" – אי־ציות לצו בג"ץ הוא פריעת החוק בידי הממשלה. הוא ביטול הפרדת הרשויות והשלטת רשות אחת, המבצעת, על הרשות השופטת. אדלשטיין התפטר, ואם לוין וקרעי יעמדו בסירובם, המסר הוא שהם מורמים מעם, שהם לא מחויבים בציות כמו שאר האזרחים, שכולם שווים בפני החוק חוץ משרי הממשלה. בכך ינציחו את הממד הדיקטטורי של שלטון שמותר לו הכל. שהם, השרים, ולא בית המשפט, הם הפרשנים הסופיים של החוק. זהו קץ הדמוקרטיה.
מבחינת גוטליב הדין שונה. גם אם יש לה חסינות מההעמדה לדין בגלל מעשה שבמילוי תפקיד, אין לה חסינות מפני חקירה שאמורה לברר אם המעשה בוצע במסגרת התפקיד. על פניו ברור שחסינות לא אמורה להגן מפני סיכון אנשים בתפקידים רגישים ומסווגים, מצד שני לא ניתן להוציא צו הבאה נגד חברת כנסת לצורכי חקירה והפתרון הוא להגיש כתב אישום בלי חקירה.
6. אל מתחת האלונקה לנשיאת הדמוקרטיה שעומסת על כתפיה היועצת המשפטית גלי בהרב־מיארה הצטרף לאחרונה ממלא מקום נשיא העליון יצחק עמית. והוא עושה זאת בניגוד לאיזושהי ציפייה מהסוג הפוליטי – להקטין פרופיל ככל שמגיע המועד שקצב בג"ץ לבחירתו כנשיא קבוע, 16 בינואר. בשבוע שעבר הפתיע עמית בפסק דין אקטיביסטי במיוחד נגד תיקוני החוק של השר בן גביר. אקטיביסטי ברטוריקה, אבל מתון בתוצאה, כשיישר קו עם מ"מ הנשיא פוגלמן בפסילת סעיף אחד בלבד - מעורבות השר בחקירות.
עמית הפליג בתיאור מעלליו ונזקיו של בן גביר בשנתיים לכהונתו ופרץ לעמיתיו דרך לעתיד: תרדו ממגדל השן, צאו מהמסגרות הפורמליות והנורמטיביות של הבחינה החוקתית ותראו מה קורה בשטח. ואתמול, בדיון על אכיפת אלימות מתנחלים בדרום הר חברון, נזף עמית במשטרה על אכיפת החסר ומיעוט כתבי האישום. נדמה שבשני המופעים האלה לא הוסיף לעצמו עמית תומכים בקרב חברי הקואליציה והממשלה.
