דו"ח אדוה: התלמידים יותר מוכשרים לאקדמיה, אבל נרשמים פחות
דו"ח אדוה: התלמידים יותר מוכשרים לאקדמיה, אבל נרשמים פחות
הדו"ח השנתי של מרכז אדוה מחזק את תמונת הפערים המתרחבים בחברה הישראלית: "מערכת החינוך רחוקה מלספק עובדים משכילים להייטק". ל־43% מהתלמידים היהודים שנושרים יש מסגרת, אך רק ל־14% מהערבים
היקף ההשכלה האקדמית נסוג לאחור. שיעור הלומדים באוניברסיטאות ובמכללות האקדמיות בשמונה השנים שלאחר סיום התיכון (לא כולל מכללות להוראה) ירד מ־26.6% בשנת 2008 ל־26.3% בשנת 2020. זאת, למרות ששיעורי העומדים בדרישות הסף של המוסדות האקדמיים במחזורים הרלבנטיים דווקא עלה משמעותית - מ־35.2% ל־41.6%. כלומר הרבה יותר יכולים להירשם ללימודים אקדמיים - אבל רק כרבע מהאוכלוסייה פונים ללימודים אקדמאים שאינם הוראה. גם כשמוסיפים את המכללות להוראה נרשמה ירידה מ־33.8% ב־2015 ל־31.1% ב־2020. הנתונים האלה עולים מדו"ח תמונת המצב החברתית 2022 של מרכז אדוה המתפרסמים הבוקר (א').
ישראל ממוקמת בצמרת העולמית בשיעור האקדמאים, בין היתר בגלל שכל בוגרות ובוגרי המכללות להוראה מקבלים תואר אקדמי. אבל באדוה מציינים שמשמעות העובדה שרק רבע מהמחזור מגיעים לאוניברסיטה או מכללה אקדמית היא ש"מערכת החינוך רחוקה מלעמוד בתנאי הבסיסי של אספקת עובדות ועובדים משכילים לענף ההייטק".
שתי האוכלוסיות עם שיעור הנשירה הגבוה ביות מבתי ספר תיכון הן החרדים והערבים. אך דו"ח אדוה מוצא פער דרמטי ביניהן. ל־43% מהתלמידים היהודים שנשרו נמצאה ב־2019 מסגרת למניעת נשירה, כמו בתי ספר מקצועיים של משרד הכלכלה ותוכנית היל"ה של משרד החינוך. לעומת זאת, רק ל־14% מהנושרים הערבים נמצאת מסגרת. ב־2019 ל־65% מהנערים החרדים שנשרו נמצאה מסגרת, אך רק ל־27% מהנערים הבדואים.
כדי לעקוב אחרי מצב הפערים החברתיים, בדקו באדוה את מצב הנכסים הפיננסיים והיקף תשלומי המסים. הנכסים הפיננסיים שבידי הציבור עלו ב־2020 ב־8.5% למרות משבר הקורונה, והגיעו ל־4,406 מיליארד שקל. זאת לאחר עלייה של 10.3% ב־2019. בסך הכל גדלו הנכסים הפיננסיים של הציבור בין 2015 ל־2020 ב־31.6%. באדוה מזכירים שיש פער עצום בהיקף הנכסים הפיננסיים של בעלי ההון לבין רוב הציבור שחוסך בעיקר לפנסיה. בנוסף, בניגוד לפנסיה, נכסים של בעלי ההון הם בדרך כלל נזילים.
משלמים פחות מסים בהשוואה ל-OECD
מול העלייה בהיקף הנכסים הפיננסיים, מציבים בארוה את העובדה ששיעור המסים שמשלם הציבור גדל באותן חמש שנים רק ב־14.5%. הם מציינים ש"רמת המיסוי בישראל כאחוז מהתוצר היא מן הנמוכות מקרב מדינות מערב ומרכז אירופה החברות בארגון ה־OECD. במדינות אלו שיעור המס כאחוז מהתוצר נע סביב 45%־40% מהתמ"ג לעומת 29.7% בישראל, שבה אין מס עושר ואין מס ירושה". באדוה מגיעים למסקנה ש"אם אנו רוצים רמת חיים אירופית, אנחנו צריכים גם רמת מיסוי אירופית".
עוד היבט של הפערים שבודק הדו"ח הוא הבעלות על דירה. בשנת 2019, 58.5% ממשקי הבית בעשירון התחתון לא החזיקו דירה בבעלותם. שיעור זה הולך וקטן ככל שעולים בסולם העשירונים. השיעור הנמוך ביותר של משקי הבית שאין בבעלותם דירה נמצא כצפוי בעשירון העליון - 10.1%.
כמעט למחצית מהמאיון העליון יש 2 דירות ויותר
מרבית משקיעי הנדל"ן, שבבעלותם דירה שנייה ויותר, הם משקי בית בעלי הכנסה גבוהה יחסית מהעשירון השביעי ומעלה. בשנת 2019 עמד שיעורם על 9.9% בעשירון השביעי, על 12.1% בעשירון השמיני, על 16% בעשירון התשיעי ועל 33.6% בעשירון העליון. 11.9% ממשקי הבית בעשירון העליון החזיקו בבעלותם שלוש דירות ויותר. שיעור משקיעי הנדל"ן היה גבוה במיוחד בקרב המאיון העליון. 45.8% ממשקי הבית במאון העליון החזיקו בבעלותם שתי דירות ומעלה ו־21.4% החזיקו בבעלותם שלוש דירות ומעלה.
באדוה מסכמים כי "שוק השכירות הפרטית בישראל הוא ביסודו של דבר הסדר של העברת הון מהשכבות מעוטות ההכנסה אל השכבות המבוססות וממשקי בית צעירים למשקי בית מבוגרים".
בשנת 2019, סך ההכנסה משכר דירה של משקי הבית עמדה על 18.1 מיליארד שקל. מתוך הכנסה זו, 7.4 מיליארד שקל הגיעו לעשירון העליון, 3.5 מיליארד שקל הגיעו לעשירון התשיעי, ו־2.2 מיליארד שקל לעשירון השמיני.
המנהל האקדמי של מרכז אדוה, שלמה סבירסקי, אמר בתגובה ש"תמונת המצב החברתית העולה מהדו"ח היא של קצוות הולכים ומתרחקים זה מזה: קצה עליון הנהנה מעושר פיננסי, היי־טקיסטי ונדל"ני וממדיניות מיסוי נוחה וקצה תחתון, אשר כבר בשלב מוקדם של החיים מוצא עצמו במסלול של שערים סגורים".
