לקראת משבר פסולת אלקטרונית: בוטל גוף האיסוף בחצי מהרשויות
לקראת משבר פסולת אלקטרונית: בוטל גוף האיסוף בחצי מהרשויות
המשרד להגנת הסביבה ביטל את ההכרה בגוף שאוסף פסולת אלקטרונית, תאגיד אקומיוניטי, בכ־50% מהרשויות המקומיות וגלגל את האחריות למציאת פתרון אליהן
לפני פחות משבועיים, ב־11 ביוני, התעוררו כ־50% מהרשויות בישראל וגילו שהמשרד להגנת הסביבה ביטל ברגע אחד את ההכרה בתאגיד האוסף פסולת אלקטרונית משטחן – ללא כל פתרון חליפי. המשרד, למעשה, מגלגל את האחריות לפתרונות לרשויות המקומיות עצמן, שייאלצו כעת לצאת להליך מכרזי ארוך כדי להחליף את הגוף שאסף את הפסולת עד כה, תאגיד אקומיוניטי, ואומר להן: תאספו ותאגרו את הפסולת בעצמכן במשך חודשים.
רשויות מקומיות רבות ניסו להסביר את האבסורד ודרשו כי יתאפשר לגוף המודח מתפקידו להמשיך לאסוף את הפסולת לתקופת הביניים, אך במשרד להגנת הסביבה לא הסכימו לכך בשום אופן וגם לא הציעו כל פתרון אחר.
הישראלים מייצרים מדי שנה 160-130 אלף טונות של פסולת אלקטרונית, שמהווה כ־3% מכל כמות הפסולת המוצקה. הפסולת האלקטרונית מייצרת כ־70% מסך הרעלים המסוכנים באוויר, בקרקע ובמי תהום, ורק חלק קטן ממנה נאסף למיחזור: בשנה שעברה נאספה כמות פסולת אלקטרונית השווה לכ־15% מהמכירות למגזר הביתי. הפסולת הזו הופכת להיות בעיה גדלה מיום ליום: לפי דו"ח צוות המעקב של האו״ם מיולי 2020, כמות הפסולת האלקטרונית בעולם גדלה בחמש השנים האחרונות ב־20%, ופחות מחמישית ממנה מגיע למיחזור.
חוק פסולת אלקטרונית בישראל קובע כי יצרן או יבואן של ציוד אלקטרוני נדרש לאסוף למיחזור פסולת בשיעור שלא יפחת מ־50% מסך משקל הציוד שמכר בשנה. לצורך כך, התאגידים מתקשרים עם גוף מוכר ומממנים את פעילותו, והרשות המקומית מחויבת להתקשר אף היא עם הגוף המוכר, ולהקים מוקדי איסוף עירוניים. התאגידים המוכרים, לפי ההסדר עם הרשות, אוספים את המכשירים האלקטרוניים – סוללות, טלוויזיות, מחשבים ישנים, כבלים ועוד – ומשנעים אותם לאתרי מיחזור.
ההכרה של המשרד להגנת הסביבה בגופים האלו נבחנת מחדש אחת לחמש שנים. שני התאגידים ששלטו בשוק בשנים האחרונות הם מ.א.י ואקומיוניטי. אולם לפני כשבוע וחצי הודיע המשרד להגנת הסביבה כי על רקע אי שביעות הרצון שלו מתפקוד אקומיוניטי, ההכרה בו מבוטלת לטובת גוף חדש – ת.מ.י. המשרד נימק: ״התוכנית העסקית שהציג התאגיד אינה מאפשרת עמידה בחובות גוף יישום מוכר לפי החוק, ובתוך כך אינה כוללת יישום הסדר לאיסוף מדרכות והקמה של מוקדי איסוף לפסולת אלקטרונית וסוללות ברשויות המקומיות שיתקשרו איתו. כמו כן, בקשת אקומיוניטי אינה עומדת בסטנדרטים הדרושים בעניין עמידה בסטנדרטים המינימליים לעניין בקרה על מתקני המיחזור, ההסברה לציבור או בעניין הקמת מערכת מידע לשיפור המעקב אחר הפסולת כדי למנוע העברתה לגורמים שאינם מורשים״. המשרד אף ציין כי ערך לאחרונה לתאגיד שימוע, וכי ״אין מנוס״ מביטול ההכרה בו.
המשרד, בראשו עומדת השרה עידית סילמן, הודיע כי ההכרה באקומיוניטי תבוטל כבר ב־13 בחודש, כיממה לאחר הודעתו. המשמעות: כמחצית מהרשויות בישראל יאלצו לחפש פתרונות בעצמן לפסולת האלקטרונית שתצטבר בשטחן. הרשויות יאלצו כעת לערוך מכרזים להחלפת אקומיוניטי באחד משני התאגידים האחרים, הליך שיכול לפי אנשי המקצוע ברשויות לקחת כחצי שנה, ודאי בתקופה הזו: בפתחם של הקיץ ועונת החגים.
עיריות ומועצות רבות פנו למשרד להגנת הסביבה ומחו על החלטתו לבטל את ההכרה באקומיוניטי ללא כל פתרון אחר וללא תקופת גישור שתאפשר היערכות למצב החדש. כך למשל, בחוף השרון הזהירו: ״הפסקת מענה מיידי תגרום למפגעי תברואה ואובדן אמון הציבור במיחזור, והגדלת השלכת מוצרי פסולת גושית״. בעיריית נתניה כתבו: ״הודעה חד צדדית זו יוצרת בעיה קשה בעיר. יציאה למכרז אורכת 6-3 חודשים״. במשרד להגנת הסביבה גלגלו את האחריות במלואה לרשויות, למרות הזעם מצידן, ולא הציעו כל פתרון ריאלי. בשיחת זום שערכו ביום רביעי בשבוע שעבר עם משתתפים רבים מהרשויות המקומיות, הבהירו: הרשויות נדרשות למצוא דרך לאגור את הפסולת בשטחן עד שיצליחו להתקשר עם תאגיד חדש, גם אם מדובר בחודשים ארוכים.
באותה שיחת זום שהגיעה לידי כלכליסט, הבהיר נציג עיריית באר שבע: ״אנחנו יוצרים משבר אמון מול התושבים. הייתי מצפה שקודם כל תתנו לנו תקופה, התראה של התארגנות. עוד חצי שנה, שלושה חודשים, נתארגן על מכרזים. כרגע אין לי מה לעשות. ייקחו לי את המתקנים מהשטח, האיסוף מהבתים יפסיק. פסולת תגיע לפח הירוק״. נציגת עמק חפר התרעמה: ״איך זה לא נעשה בשיח עם הרשויות? עבדנו מצוין עם אקומיוניטי, תאגיד מ.א.י בכלל לא עמד בתנאים שלנו. זה מנותק מהשטח״. נציג עמק יזרעאל אמר: ״לוקחים הסדר שעבד טוב, ועכשיו הולכים להשאיר פסולת מסוכנת ברחובות. החלטתם ביום אחד שמה שהיה עד עכשיו לא טוב, ואתם מגלגלים את זה אלינו״.
חגית נובו, מנהלת אגף אחריות יצרן במשרד, לא הציגה באותה שיחה כל פתרון. היא הציעה לרשויות לערוך ״הליך התקשרות מקוצר, של כחודש וחצי, בו אין לכם שירות מיידי לציבור. זה דורש מהרשות לשנס מותניים ולהתמודד עם הפער״. אנשי הרשויות הבהירו שלא מדובר בציפייה ריאלית, שכן מכרזים לוקחים זמן ואין בשטח הרשויות שטחי אחסון רבים פנוים ואף לא כוח אדם לביצוע המשימות, אולם כל פתרון אחר לא הוצג.
מהמשרד להגנת הסביבה לא נמסרה תגובה.
