ניתוחעסקת המינוי-פינוי בהקלטות אורנשטיין-נוה חייבת להיחקר
ניתוח
עסקת המינוי-פינוי בהקלטות אורנשטיין-נוה חייבת להיחקר
ההקלטות שחשפו את עסקת המינוי-פינוי - מינוי השופט אורנשטיין לנשיא תמורת פינוי השופטת דליה גנות לגמלאות מוקדמות, מחייבות חקירה. יש לבדוק אם הדיל שנעשה פלילי ומושחת כמו שעולה מההקלטות, או שיש לו הסבר לגיטימי
ההקלטות שנחשפו ב"הארץ" - השיחות בין המועמד לנשיא המחוזי בתל אביב השופט איתן אורנשטיין לבין מי שהיה ראש לשכת עורכי הדין אפי נוה - נעות בשלושה מישורים. האחד מחייב חקירה פלילית; השני מצוי במישור הכשר גם אם קצת מסריח; והשלישי, הסגנון והלשון שהם שכונה ותת רמה, גם בניכוי האותנטיות והישירות שלכאורה נודפת מהם.
מה שמחייב חקירה זו עסקת המינוי-פינוי - מינוי השופט אורנשטיין לנשיא תמורת פינוי השופטת דליה גנות לגמלאות מוקדמות. נוה עושה שימוש לרעה בכוחו כדי לסלק שופטת שלא "סופרת" אותו ועוסקת בדיוק בנושאים שמשרדו מטפל בהם, שקרובים ללבו לכיסו - נזיקין וביטוח. אורנשטיין נענה לו בהבטחה להינדוס מחודש של מחלקת הנזיקין בבית המשפט ומודיע לנוה: "פרעתי את החוב". מבחינתו העסקה הושלמה, אבל נוה מעמיד אותו על טעותו. נחדש את החוב, הוא מעדכן אותו, ספק ברצינות, ספק בבדיחה, אבל בדיחה שמחייבת בדיקה. בתגובות לפרסום לא שמענו מהשניים תגובות ענייניות מלבד הקורבנות המוכרת. ייתכן שיש להם הסברים טובים.
נוה יכול לטעון, כמו בתיק מין תמורת מינוי שנסגר, כי את אתי כרייף מינתה לשופטת הוועדה לבחירת שופטים שהוא לא היה חבר בה. כך גם אורנשטיין מונה בידי הגורמים המוסמכים שזה לא הוא אלא שרת המשפטים ונשיאת בית המשפט העליון. אורנשטיין יכול לטעון שהתלונות נגד גנות ידועות לו גם בלי נוה. בכל מקרה, מתחייבת חקירה כדי לבדוק אם הדיל הזה פלילי ומושחת כמו שעולה מההקלטות או שיש לו הסבר אלטרנטיבי, לגיטימי.
המישור השני הוא הלחץ של נוה על שרת המשפטים איילת שקד - הוא יתמוך בה בוועדה לבחירת דיינים, תמורת תמיכתה במינוי אורנשטיין לנשיא המחוזי. נוה סוחר כאן בכוחו הפוליטי כדי לסלק מדרכו של אורנשטיין מתחרה כבד משקל - השופט ישעיהו שנלר, שמיצובו כדתי ומתנחל קירב אותו מאוד לתמיכתה של השרה שקד. הדיל הזה מקובל בפוליטיקה, מיוחד כששני המועמדים לנשיאות (אחרי שגנות הורחקה מההתמודדות) הם ראויים ותמיכת שקד באורנשטיין תמורת תמיכת נוה בה בוועדה למינוי דיינים היא פוליטיקה לגיטימית. אין ספק שהדיל הזה נועד לשרת את עסקת המינוי-פינוי המושחתת לכאורה, אבל הוא לכשעצמו אינו מושחת. לפחות לא במידה שמצדיקה בדיקה וחקירה פלילית.
המישור השלישי הוא הסגנון. הלעג, כינויי הגנאי לנשיאה ברלינר ולשופטת גנות, הלעג לנכותו של השופט שנלר ושאר הצחוקים שמלווים את שיחות אורנשטיין-נוה. כאן הדיון אינו פלילי. אולי אתי. אבל אין שום אתיקה בעולם שתגבר על המשפט המפורסם של חנוך לוין לפיו נגזר על האדם לשאת עצמו לכל מקום באשר יילך. במיוחד אל שיחות הטלפון שבהן הוא חש שפרטיותו מוגנת. והנה נוה שכה הקפיד להקליט אחרים מצא את ההקלטות הבעייתיות מבחינתו מככבות בתקשורת ואולי גם בחדרי החקירות. נוה מדבר בגובה העיניים, ישיר, בוטה, מלוכלך. לא מתאמץ לארוז את הדברים בניסוחים שכה מקובלים על שולחיו – ציבור עורכי הדין שבחר בו. והם בחרו יו"ר שמרקד על קו הגבול בין הכשר למסריח, בין החוקי לפלילי שאותו חצה בגניבת שערי נתב"ג.
על פניו, ולפי הנשמע בהקלטות, סיפור ה"קח-תן" בעסקת המינוי-פינוי דרושה בדיקה או חקירה פלילית. החשד לעסקת שוחד שעולה מההקלטות הוא מובהק, ברור וישיר. לפחות מובהק יותר מקונסטרוקציות השוחד המפותלות והמורכבות שהגיעו לכתבי אישום בתיקי 4000 ו-2000.
